פרשנותהירייה הראשונה בלב הדמוקרטיה: הממשלה תמנה שופטים
פרשנות
הירייה הראשונה בלב הדמוקרטיה: הממשלה תמנה שופטים
ביום שני תעלה להצבעה בוועדת החוקה ההצעה למינוי שופטים על ידי פוליטיקאים. על פי ההצעה יוכלו נתניהו ושותפיו למנות שופטים גם לעליון מבלי שיידרשו להסכמת השופטים או לשכת עוה"ד. המשמעות: שופטים ייבחרו על פי זהותם הפוליטית ולא רמתם המקצועית • התיקון השני שיוצע יאפשר לבלום את בית המשפט מהתערבות בחוקי יסוד ויסלול את הדרך לחזרת דרעי לממשלה
1. ציר לוין־רוטמן: העיקר המהירות
חלוקת העבודה בין שר המשפטים יריב לוין לראש ועדת חוקה חוק ומשפט שמחה רוטמן, נתנה לרוטמן את הכבוד לירות את יריית הפתיחה לרפורמה המשפטית, שם מכובס לדריסת המשטר הנוכחי במדינת ישראל. הירייה הקטלנית הראשונה מיועדת ליום שני הקרוב. אז תצביע הוועדה, ואולי גם המליאה, על שני נושאים: הראשון, שינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים ובדרכי בחירתם, כולל שימוע בכנסת, באופן שיקנה לממשלה שליטה בלעדית בבחירת שופטים. השני, חיסון חוקי היסוד מפני פסילתם בבית המשפט העליון. הפרטים בהמשך, תחילה על הפוליטיקה של החקיקה.
חלוקת העבודה בין לוין לרוטמן נגזרה מאילוצים, יועמ"שים והבנה שאי אפשר להעמיס את כל התועבות האלה ביחד ולהעבירן במהירות. לכן, המסקנה היתה שכדאי לפצל את הרפורמה ולהעבירה בשיטת הסלמי. בהתחלה רצו להעמיס את הכול. לוין הביא תזכיר כולל לדריסת בית המשפט העליון (ועדה לבחירת שופטים, התגברות, סבירות ועוד), ועל רוטמן הוטל לטפל בחוק היועמ"שים.
אלא שהיועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפק הבהירה לרוטמן שיועמ"שים למשרדי ממשלה זה עניין לחקיקה ממשלתית ולא של ועדת חוקה. מצד שני השפע ההרסני שבתזכיר לוין הזמין בירוקרטיה מעכבת - הערות הציבור, תגובת נגד ארוכה ומפורטת של היועצת המשפטית של הממשלה, עררים אפשריים בוועדת שרים לענייני חקיקה. לכן, נעשתה חלוקה מחדש: רוטמן קיבל את הוועדה לבחירת שופטים ואת ביקורת חוקי היסוד. וזה מאפשר את הבליץ.
הצעת חוק של ועדת חוקה פטורה גם מקריאה טרומית וגם מהבירוקרטיה של החקיקה הממשלתית. התוצאה היא שהסבירות, ההתגברות ומינוי היועמ"שים ממתינים לתורם. מצד שני, הממשלה "תרוויח" חקיקת בזק שתאפשר לה למנות, ומייד, שופטים לעליון ולכל הערכאות. וגם, וזה חשוב, להעביר בכנסת כל נבלה בתנאי שתוכתר כ"חוק יסוד" ובית המשפט העליון יהיה מנוע מלפסול אותה. המועמד הראשון - חוק היסוד להחזרת אריה דרעי לממשלה.
2. ביום שני: הצבעה בוועדה ובמליאה
שורה של סעיפים בהצעת החוק מוחקת את מנגנון הבחירה הנוכחי של שופטים ומעביר את כול כוח הבחירה לידי הממשלה והקואליציה. בהצעה חוזרת בה הקואליציה מההצעה להגדיל את הוועדה ל־11 חברים. יהיו בה תשעה חברים — שלושה נציגים לכל רשות שלושה שופטים, שלושה שרים ושלושה חברי כנסת - שניים מהקואליציה (אחד מהם הוא רוטמן כיו"ר ועדת חוקה) ואחד מהאופוזיציה.
לשכת עורכי הדין גורשה מהוועדה ולא יהיה לה יותר ייצוג. בנוסף, מבוטל התנאי שדורש שבעה תומכים (מתוך תשעת החברים) לבחירת שופט בעליון. תנאי שמחייב הידברות והסכמה שגם הם גורשו מהוועדה. מעתה יספיק רוב רגיל, והרוב הזה מובטח לממשלה שתשלוט בוועדה באמצעותם של שלושת השרים ושני חברי הכנסת מהקואליציה.
וכדי לנעול את השליטה הזו נקבע שהוועדה תוכל לפעול בהרכב של חמישה ("קוורום"). במלים אחרות: מעתה ראש הממשלה, בהתייעצות עם שותפיו, דרעי, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', יחליט מי יהיה שופט בישראל ומי יישב בבית המשפט העליון. חד וחלק. מעתה תוכל הוועדה לבחירת שופטים להתכנס בהרכב הקואליציוני של שלושת השרים ושני הח"כים ולבחור שופטים.
אגב, גם בהרכב שלושת השופטים יחול שינוי. מעתה יהיו אלה נשיא בית המשפט העליון ושני שופטים שיצאו לגמלאות שימונו על ידי שר המשפטים בהסכמת נשיא העליון. הרוב של הממשלה בוועדה לבחירת שופטים יאפשר לה לשנות את שיטת הסניוריטי - בחירת השופט הוותיק - אפילו לייבא נשיא לעליון מחוץ למערכת. כך יגדל הרוב לבחירת שופטים - מחמישה לשמונה.
ולאירוע הזה נוסף השימוע הכפול — גם בוועדה לבחירת שופטים (תיקון של שר המשפטים לשעבר גדעון סער) וגם בפני הפוליטיקאים בוועדת חוקה. רוטמן תקע לעצמו סוג של גול עצמי כי כאשר הממשלה תבחר את השופטים, מי ש"יצלוב" אותם בוועדת חוקה יהיו דווקא חברי הכנסת מהאופוזיציה. ההסבר למהלך הוא שרוטמן הוא לא רק ציניקן שמשרת את שולחיו אלה מונע גם מאדי אידיאולוגיה. בהתאם לכך, הוא הסכים בדיון שלשום שיש לערוך שימועים לא רק לשופטים. למשל לרמטכ"ל בוועדת חוץ וביטחון או לנגיד בנק ישראל בוועדת הכספים.
3. היועמ"ש: "פוליטיזציה של השפיטה"
היועץ המשפטי של ועדת חוקה ד"ר גור בליי הביע את עמדתו על השינויים הצפויים בהרכב הוועדה ובשיטת הבחירה. "ההרכב המוצע מעלה חשש משמעותי לפוליטיזציה של המערכת השיפוטית, ועלול להוביל לכך ששופטים ייבחרו בעיקר על בסיס זהותם הפוליטית במקום על בסיס מקצועיותם".
"יתר על כן", ממשיך בליי, "מכיוון שהוועדה לבחירת שופטים אינה עוסקת רק בבחירת שופטים הנבחרים לראשונה למערכת השפיטה וחלק גדול מעיסוקה הוא בקידומם של שופטים מערכאות נמוכות לערכאות גבוהות יותר — הדבר עלול להשפיע בצורה משמעותית על אי התלות של השופטים, ואמון הציבור בהם, במהלך כהונתם. כך למשל, יש חשש ששופט המבקש להתקדם במערכת יימנע או יגביל עצמו מפסיקות כנגד הממשלה, אם נציגיה אמורים להכריע בעניין קידומו לערכאה גבוהה יותר", אמר בליי.
הוא הוסיף כי "ככל שאותו שופט אכן יפסוק לטובת הממשלה - אף אם לא הושפע בפועל מהחשש לבלימת קידומו - יש חשש שהציבור יניח ששיקולים מעין אלה הנחו את פסיקתו".
4. חוק יסוד: למינוי אריה דרעי
התיקון השני, נטרול בג"ץ מחוקי יסוד, מתמצה בסעיף קצר שזה לשונו: "מי שבידו סמכות שפיטה על פי דין, לרבות בית המשפט העליון, לא יידרש, במישרין או בעקיפין, לשאלה בדבר תוקפו של חוק־יסוד ולא יהיה תוקף להחלטה שהתקבלה בעניין כאמור". המשמעות פשוטה — חוק יסוד מחוסן ומשוריין מביקורתו, התערבותו ופסילתו של כל בית משפט, כולל בית המשפט העליון.
וכאן חשוב המיסגור. הקואליציה משלבת את התיקון הזה בחוק יסוד: השפיטה, ולא בחוק יסוד: החקיקה, שאמור לקבוע את היחסים בין הרשויות ובמיוחד את מעמדם של חוקים והפירמידה הנורמטיבית ביניהם. וגם — לקבוע מהו חוק יסוד, מה ראוי להיכלל בו, מה הם הדרכים לחקיקתו. יש אינספור אמצעים ודרכים, אבל הרעיון המסדר הוא כזה: הלימה בין מעמדו הרם של חוק היסוד לבין הגבלת ההתערבות בו. ככל שמקשים על בית המשפט להתערב, ובוודאי לפסול — על חוק היסוד לעמוד בקריטריונים "מלכותיים", בלשונו של השופט מישאל חשין - קריטריונים שהולמים מהותה של חוקה שמתרכזת ביסודות המשטר, במוסדות המדינה, בזכויות אדם. לא בצורך הדחוף להכשיר שר עבריין כאריה דרעי או "חוק יסוד: חסינות לראש ממשלה" שאולי יגיע בהמשך.
והנה, קואליציית לוין־רוטמן־קהלת מתעלמת לגמרי מהגדרת מאפיינים חוקתיים לחוקי יסוד ומסתפקת במה שחשוב לה — לסלק ממנו את בג"ץ. לפי שמחה רוטמן, מה שראוי להיכלל בחוק יסוד הוא מה שהכנסת תחליט שראוי להיכלל בו. וכרגע מה שמיועד להיכלל זה הגנה על מינויים שהכנסת הצביעה עליהם. שרים, מבקר המדינה, נשיא המדינה. ואם שרים, אז ניתן להפליג בדמיון. ממינוי יאיר נתניהו לשר התקשורת ועד למינוי איתמר בן גביר לשר לביטחון פנים (דוגמה אבסורדית שהיתה נכתבת לפני שנה....).
"קבוצה של אנרכיסטים חברה לעבריינים כדי להרוס את המדינה", אמרה אתמול בדיון ח"כ אורית פרקש הכהן, "מה זה חוק יסוד? כל דבר שהממשלה תחליט שהוא חוק יסוד. היום זה עיר מקלט לעבריינים ומחר זה חוק יסוד חסינות לראש הממשלה או חוק יסוד לימוד תורה. זו תוצאה מפלצתית ולא הגיונית".
ביקורת מתונה יותר השמיע ח"כ מתן כהנא אבל קולו חשוב. כי הוא נמנה על הימין השמרני שרוטמן קיווה לגייס מהאופוזיציה לטובת הרפורמה שלו. "יש פה החמצה גדולה", אמר כהנא, "אנחנו רוצים תיקון אבל אנחנו מפלגים את עם ישראל. אני בעד להקשות על בית המשפט, אבל רק כשחוקי היסוד יהיו אמיתיים. כמו שהם נראים בהצעה הזו הם לא ראויים להגנה שאתה נותן להם. במיוחד כשהם מנסים למצוא פתרון לדרעי". ולגבי שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים אמר כהנא: "בחירת השופטים תיעשה על־ידי ראש הממשלה במו"מים קואליציוניים".
5. עמדת היועמ"ש: למנוע שימוש לרעה
היועץ המשפטי לוועדה, ד"ר בליי, לא מרחיק לכת עד דרעי. הוא מצביע על הדרך הנכונה לטיפול בחוק יסוד. "ככל שהוועדה מבקשת לעגן בחוק־יסוד: השפיטה, שלילה של הביקורת השיפוטית על חקיקת יסוד", הוא כותב, ורומז בכך שהמקום הראוי הוא חוק יסוד: החקיקה. "מוצע כצעד משלים להסדיר באופן מפורש את הנושאים הבאים", והוא מפרט שלושה. ראשית, "קביעת הליך מיוחד לחקיקת חוקי היסוד".
שנית, "הוספת הוראה בדבר הנושאים שבהם עוסקים חוקי היסוד". והוא מסביר: "מתעורר החשש כי הכנסת תעשה 'שימוש לרעה' בכותרת "חוק יסוד", ובכך תעניק חסינות מפני ביקורת שיפוטית לנורמות שאינן מתאימות להיכלל בחוקה באמצעות הגדרתן כ"חוק יסוד". והוא מונה את הראוי להיכלל בחוקה: "הוראות בדבר סדרי המשטר, מוסדות המדינה, עקרונות היסוד של המדינה וזכויות האדם". שלישית, אומר בליי, "הוספת הוראה בדבר היחס בין חוקי יסוד לחוקים רגילים".
6. השקר הגדול: חיזוק הפרדת הרשויות
זו יריית הפתיחה שרוטמן מבקש להעביר במליאה כבר ביום שני הקרוב. הצבעה בוועדה וקבלת פטור מהנחה מחובת הנחה ל־48 שעות בוועדת הכנסת שתאפשר הצבעה במליאה והעברת התיקונים בקריאה ראשונה. מעולם, אפילו לא בהונגריה, נערכה הפיכה משטרית־משפטית במהירות כזו.
מטרת התיקון, כמצויין בכותרת - "הצעת חוק־יסוד: השפיטה (תיקון — חיזוק הפרדת הרשויות)" ־ היא השקר הגדול: חיזוק הפרדת הרשויות. בניו ספיץ' האורווליאני שמלווה אותנו מאז שנכנסה הרפורמה לחיינו השלטת הממשלה כגורם בלעדי על מינוי שופטים, על מה ייכנס לחוקי יסוד ועל סילוק בית המשפט מביקורת חוקי היסוד — כל אלה יחזקו את הפרדת הרשויות. הם אכן יחזקו את הפרדה של הממשלה, הרשות המבצעת, משאר הרשויות שיחוסלו בפועל. האירוניה מתאבדת כאן, וגם הדמוקרטיה הישראלית.
