פוליטיקה מעל לכל: כך מפוררת הכנסת את הסמכויות של עצמה
פוליטיקה מעל לכל: כך מפוררת הכנסת את הסמכויות של עצמה
בחסות השר איתמר בן גביר והקואליציה חומקים בכירי המשרד לביטחון לאומי והמשטרה מלתת דין וחשבון לכנסת. המשנה ליועמ"ש לשעבר דינה זילבר: "עוד מופע מדאיג של הכוח הבלתי מוגבל של הממשלה"
"האירוע בשבוע שעבר בוועדה לביקורת המדינה, כאשר הקואליציה טרפדה את הוצאת צווי ההבאה לעובדי הציבור שהשר איתמר בן גביר סירב לשלוח לתת דין וחשבון בכנסת, הוא מראה שדרכה משתקפות הרבה מהפתולוגיות שלנו". כך אומרת המשנה לשעבר ליועמ"ש לענייני משפט ציבורי־מינהלי, עו"ד דינה זילבר, ל"כלכליסט". לדבריה, "זה עוד ביטוי לכוח הבלתי מוגבל שבידי הרשות המבצעת, המחיקה של כל אפשרות לבקרה ולפיקוח הדדי בין הרשויות, וזה בהחלט מתחבר לאובדן הדירוג של ישראל כדמוקרטיה ליברלית לראשונה זה 50 שנה".
זילבר מתכוונת למדד V-dem, המדרג את רמת הדמוקרטיה במדינות ברחבי העולם, שפורסם בשבוע שעבר, והוריד את דירוגה של ישראל מ"דמוקרטיה ליברלית" ל"דמוקרטיה אלקטורלית", בדומה למדינות כמו פרו, ארמניה, פולין וברזיל. הדיון בכנסת אליו היא מתייחסת התקיים ביום שני האחרון בוועדה לביקורת המדינה, שהצביעה, כנראה לראשונה בתולדותיה, על הוצאת צווי הבאה מחייבים לארבעה בכירים במשרד לביטחון לאומי ובמשטרת ישראל.
אילולא התגייסות הקואליציה והכשלת ההצבעה, הצווים היו אמורים להישלח לבכירים, שבהוראת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מסרבים להגיע לדיוני הוועדה בנושא חלוקת רישיונות הנשק האישי והפיקוח עליו. זאת, למרות הליקויים, הכשלים ואי־הסדרים שהתגלו בתחום, עד כדי ביצוע פעולות לא חוקיות לכאורה. הן הפקידות הבכירה במשרד והן קציני משטרה - גוף עצמאי שלא אמור להיכנע לתכתיבי השר הממונה - בחרו ליישר קו ולהדיר עצמם מהדיונים האחרונים.
2 צפייה בגלריה
דינה זילבר, לשעבר המשנה ליועמ"ש. "אחרי זה מתפלאים שקונספציות מתפוררות"
(צילום: עמית שעל)
לכאורה, בעולם נורמלי, חברי כנסת אמורים להסכים שלא ייתכן שהרשות המחוקקת תזמן את נציגי הרשות המבצעת והשר הממונה יצפצף על זה וימנע את הגעתם, באופן שמונע את אפשרות הפיקוח. אולם בישראל האינטרסים הפוליטיים הצרים והרוב הקואליציוני מנצחים הכל - וההצעה נפלה ברוב של שישה מול ארבעה. בדיון על הצווים הגדילו לעשות הח"כיות גלית דיסטל אטבריאן, שאמרה כי לא נורא אם בן גביר "נאלץ לעגל פינות כדי להביא נשק לציבור", וטלי גוטליב שסיפרה שהיא "גאה בבן גביר".
לא עזרו גם ההפצרות של יו"ר הוועדה מיקי לוי לפני ההצבעה, שלפיהן "אם תצביעו נגד, אתם מצביעים נגד עצמכם ונגד מעמדכם כחברי כנסת".
מבדיקת המכון הישראלי לדמוקרטיה עולה שלפחות ב־20 השנים האחרונות שלגביהן יש תיעוד, לא נעשה שימוש בפועל בסמכות הוצאת צווי הבאה לפקידי ציבור. היו מעט מקרים שבהם האיום להשתמש ב"שוט" הזה הספיק כדי לגרום להם להתרצות. כך קרה, למשל, בשנה שעברה כאשר בן גביר, שוב הוא, מנע מהמפכ"ל וממפקד מג"ב להגיע לוועדה לדיון בדו"ח המבקר על מחדלי המשטרה במהומות בתקופת מבצע "שומר החומות", אך לאחר דיון ראשוני בכוונה להוציא צווים, הם לבסוף התייצבו.
בלי סנקציות ובלי מסורת
לדברי אביטל פרידמן, חוקרת בתוכנית לרפורמות פוליטיות במכון, "לכל ועדות הכנסת יש סמכות לבקש מעובדי ציבור להופיע בפניהן, לענות לשאלות, לתת נתונים. אולם אם הם מסרבים, אין להן יכולת להטיל סנקציות, אלא רק להגיש דרך יו"ר הכנסת תלונה לנציבות שירות המדינה. הוועדה לביקורת המדינה היא היחידה שיש לה סמכות חוקית להוציא צווי הבאה אישיים, ברוב של חבריה".
אלא שהכישלון בהצבעה עלול לאיין את יכולת הכנסת לפקח על הממשלה. "אני חוששת שהאירוע הזה ייצור תקדים שעלול לחזור על עצמו של שרים שמונעים מעובדי הציבור שתחתם מלהגיע לוועדות ולתת תשובות", אומרת פרידמן. לדבריה, "גם כך מתחילת המלחמה אנו רואים שהכנסת נחלשה במובנים רבים מול הממשלה, כשהוגבלה היכולת להעלות הצעות לסדר ושאילתות, ורבות מהן לא זוכות למענה. מעבר לעובדה שלרשות חברי הכנסת בישראל לא עומדים כלים משמעותיים שיאפשרו פיקוח אפקטיבי, היעדר אחריות בתרבות הפוליטית הנהוגה מצד חברי הממשלה כלפי הכנסת אף בעייתי יותר. המידע על הנעשה במשרדי הממשלה לא שייך לשרי הממשלה ולמשרדים אלא לציבור, שמקבל את המידע באמצעות נציגיו בכנסת".
בעוד בארה"ב זימון להעיד בפני הקונגרס מקביל לזימון לבית משפט וכך גם הסנקציה על אי־התייצבות, בישראל אין באמת סנקציות מרתיעות. באנגליה ובגרמניה, אומרת פרידמן, המצב החוקי דומה לישראל, אך שם המסורת הדמוקרטית מושרשת היטב ולא זכור לה מקרה של סירוב להופיע בפרלמנט.
זילבר מזהה בהתנהלות הזאת את "החולשה הקשה של הכנסת, במארג היחסים בין הרשויות". לדבריה, חזינו פשוט ב"עוד מופע מדאיג של הפיכת הרשות המבצעת לכזו שמרכזת בידיה כוח בלתי מוגבל. ההפיכה המשטרית ניסתה לעשות זאת על ידי פגיעה במערכת המשפט, וזו דוגמה לאותה תופעה – כשנציגי הרשות המבצעת מסרבים להגיע לכנסת, בלי שום יכולת לבצע בקרה ופיקוח עליהם. גם כך בשיטה שלנו, באופן מבני הכנסת שבויה בידי הממשלה, אז המעט שמתבקש הוא שהכנסת תוכל להפעיל את אחד הכלים האחרונים שיש בידיה. אבל השר לא מכבד את הכנסת, לא נותן דין וחשבון, זו תרבות של בריונות כוללת, כשלא מתייחסים לכלום והכל מוכפף לפוליטיקה צרה והרסנית, ושאלת המחנה שאליו אתה משתייך חולשת על הכל".
מקדמים בוז למומחיות
בהיבט נוסף זילבר מזהה את מה שהיא מכנה "הבוז למומחיות". לדבריה, "ממצב, גרוע בפני עצמו, שלא מתחשבים בעמדה של הדרג המקצועי, אנו מגיעים למצב שלא נותנים לו בכלל להשמיע את העמדה שלו, וזו עוד ירידה בכמה מדרגות לעבר התחתית. זה בא לידי ביטוי גם במקרה שראש הממשלה בנימין נתניהו לא הסכים לשמוע את הרמטכ"ל לפני ההצבעה בכנסת על ביטול עילת הסבירות, או כאשר מקימים פורומים מקבילים – כמו שניסה לעשות שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כשהקים צוות עם אנשים שקרובים אליו בדעותיהם במטרה לנהל את השינויים בתקציב, בניגוד לדעת אגף תקציבים. מקבלי ההחלטות דבקים כך בקונספציות נטולות חיבור לעובדות הרלבנטיות, ואחרי זה בל נתפלא כשנופתע במישור הביטחוני, הכלכלי, הבינלאומי – או כמו במקרה של חלוקת הנשקים באופן לא תקין, במישור הביטחון הלאומי, שזה עניין של חיים ומוות".
זילבר מסבירה, שהבעיה היא "שדרכי קבלת ההחלטות הופכות ל'שכונה מזעזעת', ללא הליך סדור, כשהתרבות הפוליטית היא לקבל החלטות בניגוד למסד העובדתי־מקצועי, ללא הבנה של המשמעויות, תוך התעלמות מעמדות מומחים וקבלת החלטות על בסיס 'העמדות מהבית'. אחרי זה מתפלאים שקונספציות מתפוררות ונוצרים חורים ברוחב של קיר המסכנים את כולנו. זו עוד זווית לאי־לקיחת אחריות. כמו מישהו שנכנס לאוטו ואומרים לו שטנק הדלק ריק, הגלגל מפונצ'ר, ההגה רועד – אבל הוא מתעלם כי הוא רוצה לנסוע באוטו. וכשהוא יידרדר במורד ותקרה תאונה – אל מי יבואו?".
ח”כ לוי, שכיהן בעבר גם כיו"ר הכנסת ובעצמו הגיע לדרגת ניצב במשטרה, סיכם זאת היטב: "הכנסת קיבלה בהכנעה את רמיסתה. מעתה שרים ופקידי ממשלה יידעו שאינם חייבים לתת דין וחשבון לוועדות הכנסת והם יכולים לצפצף עליה. חברי הקואליציה התגלו ברוב צביעותם, כשלאורך הדיונים על המהפכה המשטרית הם דיברו גבוהה על מעמדה של הכנסת וחשיבותה כריבון שמייצג את כל העם, אך בהזדמנות הראשונה הם איפשרו לממשלה לדרוס אותה".
