מה מעמד מסמך חישוב הפנסיה של התנועה הקיבוצית?
מה מעמד מסמך חישוב הפנסיה של התנועה הקיבוצית?
כללי העזיבה הפכו להיות חלק מהתקנון של האגודה השיתופית ואת קצבת הפנסיה היה צריך לחשב בהתאם לכללי העזיבה
חברים שעזבו את הקיבוץ זכאים, בנוסף לדמי העזיבה, לתשלומי קצבת פנסיה בהגיעם לגיל הפרישה. בעניין זה הוסמכה התנועה הקיבוצית לקבוע כללים בדבר זכויותיו של חבר היוצא מהקיבוץ, ולפי כללים אלו מחושבים דמי העזיבה והפנסיה. לכן, אין זה מפתיע כי פעמים רבות קיבוצים פונים לתנועה לצורך חישוב הסכומים להם זכאי העוזב. בפסק דין שניתן לאחרונה (30.12.21)* בבית משפט השלום בבית שאן, נדונה שאלת מעמדו של מסמך חישוב הפנסיה שנערך על ידי נציג התנועה במועד עזיבת החבר. בשל חשיבותו, בחרתי לסקור בפניכם את עיקרי פסק הדין.
התובעת באותו עניין נולדה בשנת 1942 בקיבוץ, וחיה בו עד לעזיבתה בשנת 1990. במסגרת הסכם העזיבה נקבעו זכויות התובעת לתשלום דמי עזיבה וקצבת פנסיה חודשית.
בכל הנוגע לקצבת הפנסיה נקבע בהסכם העזיבה כי זו תחושב על ידי התק"מ ותשולם לתובעת על פי כללי העזיבה בהגיעה לגיל פרישה. בהתאם לכך נשלח על ידי נציג התנועה, שהיה אותה עת אחראי מדור העזיבה בתק"מ, מכתב לקיבוץ בעניינה של התובעת, המתייחס בין השאר לאופן חישוב קצבת הפנסיה ("מסמך החישוב"). במסמך זה צוין כי קצבת הפנסיה תחושב על פי השכר הממוצע במשק "כפי שיהיה במועד התשלום", בעוד שבמסגרת כללי העזיבה משנת 1985, אשר חלים על התובעת, נקבע כי הקצבה תחושב לפי השכר הממוצע במשק כפי שהיה "במועד עזיבת החבר את הקיבוץ".
בהגיע התובעת לגיל פרישה החל הקיבוץ לשלם לה קצבת פנסיה בסכום קבוע. אולם, הקצבה שהעביר הקיבוץ לתובעת לא חושבה על פי האמור במסמך החישוב. בעקבות כך פנתה התובעת לבית המשפט וטענה כי הקיבוץ כפוף להנחיות תק"מ וכי מסמך החישוב מחייב אותו.
מנגד טען הקיבוץ כי מסמך החישוב אינו בעל תוקף מחייב לעניין תשלומי קצבת הפנסיה. כללי העזיבה הם אלה המחייבים את הצדדים ועל הקיבוץ היה לשלם את הקצבה על פי האמור בכללי העזיבה משנת 1985. הקיבוץ הוסיף כי בפועל אף שילם את הקצבה בטעות בהתאם לכללי העזיבה משנת 1993 ולמעשה הקצבה שולמה לתובעת ביתר. עם זאת, הקיבוץ הביע נכונותו להמשיך ולשלם לתובעת את הקצבה לפי כללי העזיבה משנת 1993.
בראשית פסק דינו דוחה ראשית בית המשפט את טענת התובעת כי מסמך החישוב הינו למעשה פסק בוררות מחייב. בעניין זה נקבע כי במועד העזיבה לא הייתה נטושה מחלוקת בין הצדדים בעניין קצבת הפנסיה ולא התבקשה בו הכרעה ולכן מסמך החישוב אינו בבחינת פסק בוררות.
מכאן עובר בית המשפט לדון בטענתה השנייה של התובעת, לפיה יש למסמך החישוב מעמד מחייב. בעניין זה פוסק בית המשפט כי אין בהסכם העזיבה שום אמירה על כך שחישוב קצבת הפנסיה שייערך על ידי התק"מ יהיה מחייב וסופי, ולא עולה מהסכם העזיבה כי הצדדים הסכימו לכבול עצמם בחישוב שייערך מבלי שתהיה להם היכולת להשיג עליו. כל שהוסכם במסגרת הסכם העזיבה בקשר לקצבת הפנסיה, הוא שחישוב הקצבה ייערך על ידי התק"מ והיא תשולם "בהתאם לכללי העזיבה" עם הגיע התובעת לגיל פרישה. כלומר, תפקיד התק"מ בעניין קצבת הפנסיה היה – כעולה ברורות מלשון הסכם העזיבה – של מְחַשֵּׁב בלבד.
בית המשפט ממשיך ומציין כי נראה שחלה טעות במסמך החישוב, שכן על פי כללי העזיבה משנת 1985, החלים על עניינה של התובעת, החישוב נעשה על בסיס השכר הממוצע במשק כפי שהיה ערב העזיבה, ולא במועד התשלום כפי שנקבע במסמך החישוב. לפיכך, פוסק בית המשפט, אין לומר כי הקיבוץ מחויב לפעול בהתאם לאותה טעות וכי אין בידו לתקוף את החישוב בשל הטעות שנפלה בו. בהקשר זה מציין בית המשפט כי כללי העזיבה אומצו על ידי הקיבוץ וזו נקודת המוצא. משמעות הדברים היא שכללי העזיבה הפכו להיות חלק מהתקנון של האגודה השיתופית. כלומר, את קצבת הפנסיה היה צריך לחשב בהתאם לכללי העזיבה גם נוכח העובדה שהם מהווים את ההסכם שבין הקיבוץ לבין חבריו אשר בו מוסדרות, בין היתר, זכויות הפנסיה של חבר יוצא או מוצא מהקיבוץ.
באשר לטענת התובעת כי הקיבוץ היה רשאי לכרות איתה הסכם פרטני ובמסגרתו לסטות מהוראות כללי העזיבה, קובע בית המשפט כי ספק רב אם הדבר אפשרי נוכח מאפייניו המיוחדים של תקנון אגודה שיתופית והדרכים המיוחדות שנקבעו לתיקונו, וכן בשים לב לכך שיש בדבר משום פגיעה בעקרון השוויון המלא בין חברי הקיבוץ שעליו מבוסס הרעיון הקיבוצי. מכל מקום, מציין בית המשפט, גם אם נניח שהקיבוץ היה רשאי לכרות הסכם פרטני שכזה, עדיין, לצורך הגעה למסקנה כי הייתה כוונה לסטות מהוראות תקנון דמי העזיבה, נדרש כי הדבר ייעשה בצורה מפורשת וברורה באופן כזה שישקף גמירת דעת לסטות מהוראות כללי העזיבה. זאת בשעה שכבר נפסק, כי "לא בנקל יוסק מהתנהגותם של הצדדים הרצון בשינוי של החוזה ביניהם". אלא שבענייננו, קובע בית המשפט, התובעת לא הרימה את הנטל הכבד להוכיח כוונה מפורשת שכזו.
מסיבות שפורטו לעיל דוחה בית המשפט את התביעה.
* ת"א (שלום ביש"א) 10016-05-20 נילי שץ נ' קיבוץ אשדות יעקב הקיבוץ המאוחד (נבו 30.12.2021)
* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
* "איילת רייך - משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי דיני עבודה וליטיגציה. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.
הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם כן נכתב אחרת.
* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".
