רפורמת שידורי הספורט תוביל לעליית מחירים
רפורמת שידורי הספורט תוביל לעליית מחירים
משרד התקשורת מתכוון לבטל את החובה להפעיל ערוצים "חינמיים" ובדרך זו להוזיל את זכויות השידור. אך המהלך יוביל בוודאות להגדלת התשלום החודשי של צרכני חבילות הספורט. תכנים שמקדמים את תרבות הספורט ישודרו בתאגיד כאן
חודשי ראשית הקיץ מבשרים על פתיחת עונת הרחצה, וגם על פתיחתם של משחקי הכרעה בכמעט כל ליגות הספורט הבכירות. חודשים אלה הם התקופה החמה גם עבור אוהדי הספורט, שלעתים מוצאים את עצמם משלמים תשלומים נוספים עבור חבילות שידורי ספורט כדי לצפות בליגה האהובה עליהם או במשחק גמר חשוב. אף שמרבית הצופים מלינים תכופות על מחיר חבילות הספורט ועל כך שלא ניתן לראות ערוצים בחבילות ספורט מסוימות מהנייד, הם לא יוותרו על מינוי הטלוויזיה שלהם. לפי הערכות, כ־300 אלף משקי בית משלמים כיום עבור אחת מחבילות הספורט, שעלות כל אחת מהן היא 50 עד 80 שקל בחודש. 30%-20% מלקוחות הטלוויזיה של פרטנר משלמים עוד 50 עד 80 שקל בחודש על חבילות ספורט פרימיום — סכום שיותר ממכפיל את מחיר המינוי כולו.
כעת רפורמה של משרד התקשורת — שמטרתה המוצהרת לפתוח את השוק לתחרות וליצור שוויון בין כל צרכני הטלוויזיה — מאיימת להוביל להתייקרות נוספת של חבילות הספורט.
המהלך העיקרי של משרד התקשורת מבקש לבטל את ערוצי הספורט החינמיים, שבעצם פתוחים ללא הגבלה וממומנים על ידי כל צופי הטלוויזיה, גם אלה שאינם צופי ספורט אדוקים. במקום זאת הערוצים האלה יהיו פתוחים רק למי שצורך ספורט בקביעות. עבור צרכני חבילות הספורט המשמעות היא כמעט בוודאות הגדלת התשלום החודשי.
אין לזה תחליף
שידורי הספורט לא נהנו מגל פריחת שירותי הסטרימינג, שהוביל להפחתת התשלום החודשי של צרכנים. הסיבה העיקרית לכך היא שבניגוד לסרטים וסדרות טלוויזיה, אירועי ספורט דורשים צפייה בזמן אמת, והם לא ניתנים להחלפה, כלומר האוהדים לא יעברו לצפות בליגה אחרת רק כי הצפייה בה זולה יותר. כמו כן ברגע שזכויות השידור של ליגה מסוימת נמכרות במחיר מופקע לחברה מסוימת, לא משנה כמה גדול יהיה הביקוש על חבילות ספורט או כמה פלטפורמות טלוויזיה יהיו בשוק, יש גבול לכמה מחיר החבילות יכול לרדת כי החברה שזכתה בזכויות השידור צריכה להחזיר את ההשקעה. חברות הטלוויזיה משלמות היום סכומי כסף עצומים לערוצי הספורט, והסכומים האלה רק ממשיכים לגדול מדי שנה ככל שמתחדדת ההבנה שצופי הספורט הם קהל שבוי שאין לו אלטרנטיבות.
הרגולציה בנושא שידורי ספורט החלה בסוף 2009 עם שתי החלטות מדיניות של מועצת הכבלים והלוויין, שחייבו את HOT ואת yes למפרט שידורי ספורט רחב היקף בחבילת הבסיס. בהחלטה הראשונה המועצה דרשה שאירועים בעלי חשיבות ציבורית רבה, אם בוחרים לשדר אותם — הם ישודרו בערוצים ה”חינמיים”. בהחלטה השנייה קבעה המועצה כי יש אירועי ספורט מסוימים שחובה לשדר בערוצים פתוחים לציבור הרחב, כמו ספורט 5 ו־One. חברת הכבלים HOT טענה אז כי 60% מעלויות התוכן שלה מוקצים לספורט, והוצאותיה בתחום גדלו בכ־200 מיליון שקל בארבע השנים האחרונות. מחיר זכויות השידור ש־RGE משלמת עלה משנת 2020 לשנת 2021 ב־350 מיליון שקל.
אחת הסיבות לעליית המחירים הדרמטית היא פער ברגולציה. בכל כמה שנים מינהלות הליגות בעולם ובישראל מקיימות מכרז על זכויות השידור, ובו זוכה אחת הספקיות: One, ספורט 5 (RGE) וצ’רלטון. בשנת 2015 פרטנר ניסתה לקנות את זכויות השידור בליגת־העל ולהתחרות בצ'רלטון. התחרות הזאת הובילה לעליית מחירים מ־45 מיליון שקל ב־2014 ל־139 מיליון שקל ב־2015.
לטענת כמה מהחברות בשוק, אחת הסיבות לעליית מחיר המכרז הוא החשש שפרטנר לא היתה מוכרת את שידורי הליגה לכל חברות הטלוויזיה ומשדרת אותה בבלעדיות. החשש נבע מכך שאף שלחברות שפועלות על גבי לוויין וכבלים יש רגולציה המחייבת אותן למכור שידורי ספורט באופן הוגן ושווה, הרגולציה עדיין לא התעדכנה בנוגע לשידורים על גבי האינטרנט.
על רקע זאת משרד התקשורת מעוניין להעביר בחוק ההסדרים הקרוב רפורמה בשידורי הספורט, על סמך המלצות ועדת פולקמן, שבין היתר תחייב מכירה הוגנת ושווה של ערוצי הספורט לכל ספקיות הטלוויזיה, כולל טלוויזיה הפועלת על גבי אינטרנט.
אך המהלך העיקרי הוא כאמור ביטול החובה לספק ערוצי ספורט חינמיים. ולצד זה, כדי להביא לקהל הרחב תכנים בעלי חשיבות גדולה או ענפי ספורט התורמים לשוויון ומגוון כמו ספורט נשים או פראלימפי, מוצע שאלה ישודרו בחינם בפלטפורמות אחרות כגון תאגיד השידור. יש לציין שאם צרכן רוכש חבילת תוכן שמכילה ספורט, רשימת האירועים שהיו מחויבים להיות משודרים בערוצי חינם, כמו משחק מרכזי מכל עונה, יצטרכו להיות משודרים לו במסגרת החבילה שאותה רכש.
כיום yes ו־HOT מחויבות ל־168 שעות שידור בשנה בערוצי הספורט החינמיים, הכוללות בין היתר משחקי ספורט מרכזיים, חדשות ספורט ותוכניות מגזין. בנוסף לכך הן מחויבות ל־200 שעות שידור בשנה של ספורט ישראלי בענפים שונים. המטרה של הסרת החובה להפעיל ערוצים פתוחים היא להוריד את מחירי זכויות השידור. לפי הוועדה, ברגע שחברות הטלוויזיה לא יהיו מחויבות רגולטורית לקנות את השידורים, הם יהיו פחות אטרקטיביים ומחירם ירד.
אלא שהתוצאה המיידית של מהלך כזה היא התייקרות של חבילות הספורט, שכן הערוצים שבהם הצרכן נהג לצפות בחינם לא יהיו קיימים עבורו יותר. גם הערך של תרבות ספורט, שלשמו נוצרו הערוצים החינמיים מלכתחילה, מתפוגג כלא היה. מטרתה של הרגולציה היא לבטל את התופעה שכלל צופי הטלוויזיה מסבסדים לצופי הספורט את התוכן שלהם, אבל בפועל היא עשויה לפגוע בתרבות הספורט בישראל. הערוצים החינמיים נועדו לצופי ספורט שאינם אדוקים, שלא מעוניינים לשלם סכומים גבוהים לחבילות מלאות, אך צופים במשחקים מרכזיים שכיום מוצעים כחלק מחבילת הבסיס.
קביעת מחיר הוגן
כיצד ניתן להוריד את מחירי הספורט בכל זאת בלי לפגוע בתרבות הספורט הישראלית? ישנה הצעה של אחת מחברות הטלוויזיה לא לבטל את החובה לשדר תכנים בחינם, אלא רק לדלל מאוד את התכנים. הצעה מחברה אחרת היא לחייב את ספקיות הספורט שזכו בזכויות השידור, כמו צ'רלטון, לספק את התכנים שלהן באמצעות אפליקציה או לקבוע מחיר הוגן שאותו הן יצטרכו להציע לפלטפורמות הטלוויזיה.
ויש בעיה נוספת שהמלצות ועדת פולקמן לא התייחסו אליה. בימים אלו אמזון, דיסני, גוגל וחברות ענק נוספות מתמודדות על זכויות השידור הבלעדיות של ליגת הקריקט בהודו. איזה סיכוי יש לתעשייה המקומית מול חברות בינלאומיות עם כיסים כל כך עמוקים? מספר הצפיות בספורט הישראלי הוא אפילו לא באותו סדר הגודל של ליגת הקריקט בהודו, אבל מחר בבוקר יכולה להגיע חברת סטרימינג בינלאומית שתתחרה על זכויות שידור בלעדיות בישראל, ותקפיץ את המחירים. כדי למנוע את המצב הזה, הרגולטור צריך לשקול להוסיף גם חברות בינלאומיות לאיסור הבלעדיות.
בכל אופן המועד הקרוב ביותר שבו יכולה לעבור הרפורמה בשידורי הספורט הוא רק בחוק ההסדרים הקרוב, שאין לדעת אם הממשלה הנוכחית תצליח להעביר.