פרשנות ביטול האישומים בתיק בזק: מכה בתל אביב, לא בירושלים
פרשנות
ביטול האישומים בתיק בזק: מכה בתל אביב, לא בירושלים
בפסיקתה של השופטת אגמון בבית המשפט המחוזי בתל אביב שאול אלוביץ' יוצא פחות מרמתי והפרקליטות כמי שמפריזה בכלי הפלילי. לא בטוח שזאת גם תהיה הפסיקה בבית המשפט המחוזי בירושלים
השופטת מיכל אגמון־גונן, מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביטלה את שני אישומי המרמה נגד שאול אלוביץ' ובכירי בזק שנגעו לעסקאות בזק-yes ו־yes-חלל. ייתכן שהכותרות על מכה קשה לפרקליטות הן מוקדמות מדי בהינתן לנטיית בית המשפט העליון להפוך החלטות של אגמון־גונן.
הפרקליטות כנראה תערער. בגלל הפגיעה המשמעותית בעיניה במוסד הוועדה הבלתי תלויה והפגיעה במשקיעים, וגם בגלל ״מלחמתה״ באגמון־גונן, שנחשבת שופטת סניגוריאלית ובעיקר אנטי־פרקליטותית.
קצת רקע: עסקת בזק-yes שבה נמכר חלקו של בעל השליטה בחברת yes, שאול אלוביץ', לבזק הציבורית, שהיתה אף היא בשליטתו, נידונה במקביל בשני הליכים פליליים בשני בתי משפט מחוזיים, בירושלים ובתל אביב. ובעוד הליך אזרחי - תביעה נגזרת - שנניח לו כרגע. הדיון בירושלים נוגע לעסקת השוחד שבה חתם שר התקשורת בנימין נתניהו על אישור העסקה בתמורה, לכאורה, ליחס חריג מהאתר וואללה ובעליו שאול אלוביץ'. ואילו אצל אגמון־גונן, הניבה העסקה הזו כתב אישום נוסף נגד אלוביץ' ובכירי בזק: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. וזאת, בהקשר לשתי עסקאות בעלי עניין. אותה עסקת בזק־yes ועסקת חלל במסגרתה רכשה yes רצועות שידור לוויני מחברת חלל. בעסקאות בעלי עניין, מקים המשפט חומות הפרדה כדי לנטרל מבעל העניין שהוא בעל השליטה השפעה לא כשרה על העסקה. שתי החומות העיקריות הן ועדה בלתי תלויה (שנקייה מהשפעת בעל השליטה ונציגיו) שתוציא לפועל את העסקה בתנאי השוק המיטביים לחברה. ואחר כך אישור משולש - בוועדת הביקורת, בדירקטוריון ובאספה הכללית.
אלוביץ' מואשם בתל אביב על הפלת חומת ההפרדה מול הוועדה הבלתי תלויה. לפי האישום הוא לא היה ממודר ממנה וקיבל במרמה מידע מהנעשה בה. בכתב האישום נטען שמוסדות בזק אישרו את עסקת בזק-yes על בסיס מצג כוזב, לפיו הליך המו"מ נוהל באופן תקין המדמה עסקה בתנאי שוק. בנוסף, יוחסה לנאשמים עבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד וכן עבירה של דיווח מטעה. גם בעסקת yes-חלל יוחסו לאלוביץ' ובכיריו עבירות דומות ביחס להתנהלות הוועדה הבלתי תלויה.
השופטת אגמון־גונן זיכתה את אלוביץ ובכירי בזק מעבירות המרמה והותירה נגדו (ונגד רון איילון, מנכ"ל yes לשעבר, ומיקי ניימן, סמנכ"ל הכספים של yes לשעבר) את האישום שנוגע לדחיית תשלומים לספקים של yes, שמטרתה ליצור מצג כוזב של עמידה ביעדים שיגדילו את התשלומים מבזק לקבוצת אלוביץ', בניגוד לאינטרס של בזק.
אגמון־גונן לא שוללת על הסף עסקאות בעלי עניין בתנאים המתאימים, ובעיקר היא לא מוצאת את העיגון החוקי־משפטי לחומת הסודיות שאמורה לעטוף את הוועדה הבלתי תלויה. "ליבת המחלוקת בשאלת קיומה של מרמה מצד הנאשמים", היא כותבת, "נוגעת לשאלה האם דיוני הוועדה, תכנים שקיבלה ודנה בהם, וחוות דעת, הם סודיים, לעיניה בלבד, כפי שטוענת המאשימה, או שניתן היה להעבירם ללא מגבלה, כטענת הנאשמים".
היא מבקרת את הפרקליטות שגוזרת את חומת וחובת הסודיות מ"ברור לכל" או "השכל הישר". השימוש במונחים אלה היא כותבת "מביא למסקנה לפיה עובדות המלמדות על מקור לחובת הסודיות - אין".
והיא סוגרת עם המסקנה: "המאשימה (הפרקליטות - מ"ג) לא הציגה בכתב האישום מקור לחובת סודיות של דיוני הוועדה או החומרים המועברים לעיונה. חובת סודיות שכזו אינה עולה לא מן החוק ולא מן הפסיקה למעט הקביעה בחוק החברות לפיה בעל עניין לא ישתתף ולא יצביע בישיבות בנוגע לעסקה, מה שלא נטען כי נעשה במקרה זה".
והתוצאה לפיכך היא שהאירוע הוא לכל היותר כשר אבל מסריח, יעד לאכיפה מינהלית אבל לא פלילית. וגם החכם היווני העתיק אריסטו מגוייס להחלטה: "כפי שאמר אריסטו: ביכולתו של אדם לכעוס — קל הוא הדבר. אך לעשות זאת ביחס לאדם הנכון, במידה הנכונה, בעת הנכונה, למטרה נכונה ובדרך נכונה - אין זה דבר קל כלל ועיקר". הפרקליטות, לשיטתה של אגמון־גונן, לא עמדה במשימה שהציב אריסטו: "נראה כי במקרה של האישומים השני והשלישי (המעורבות בעבודת הוועדות הבלתי תלויות בשתי העסקאות — מ"ג), הם הוגשו במקרים בהם לא נחצה הרף הפלילי ולא היה מקום להגיש בגינם כתב אישום. יש להותיר, ככלל, את תקינות פעולת הוועדות הבלתי תלויות למישור האזרחי. משכתב האישום נעדר עובדות בסיסיות להרשעה בעבירות אלו, יש מקום לבטלו".
כל עוד תעמוד החלטת אגמון־גונן על כנה, ניתן לקחת ממנה שני לקחים לסיפור שבאמת מעניין והוא תיק 4000, בו השאלה היא הלגיטימיות של עצם האישור הרגולטורי. כלומר "הפחתה" ברמת המרמתיות המיוחסת לשאול אלוביץ'. ביטול האישום התל אביבי לא שייך לסיפור הירושלמי, אבל יש בו כדי לנקות מקצת הזפת שדבק בבעל השליטה לשעבר בבזק.
השני, "הפרזה" של הפרקליטות בשימוש בכלי הפלילי בשדות משפטיים שלא חרושים עד הסוף. שוב, אין קשר בין תל אביב לירושלים, אבל אולי יש קשר בין מתיחת יריעת המשפט הפלילי על אירועים שהם אולי מסריחים ואולי גבוליים, אבל אינם חוצים את הרף הפלילי.
