משרד האוצר ממליץ למסות חברות שצברו "רווחים כלואים"
משרד האוצר ממליץ למסות חברות שצברו "רווחים כלואים"
לפי הערכות באוצר, המהלך עשוי להניב יותר מ-5 מיליארד שקל לקופת המדינה. המהלך עומד בניגוד לעמדת יועץ ראש הממשלה, אבי שמחון שהציע להעניק הטבת מס
צוות מקצועי במשרד האוצר ממליץ למסות חברות שצברו רווחים כלואים ולא להעניק להן הטבת מס כפי שהונהג בעבר. המהלך עשוי להניב תוספת של יותר מ-5 מיליארד שקלים לקופת המדינה. הצוות הורכב מנציגי לשכת המנכ"ל, רשות המסים, אגף הכלכלן הראשי, אגף תקציבים והלשכה המשפטית במשרד האוצר.
הצוות התמקד בתופעה שהיא תוצאה ישירה של משטר דו-שלבי הקיים במס על חברות בישראל (כפי שמקובל במדינות רבות בעולם): בשלב הראשון נגבה מס חברות (23% לרוב- למעט יצואניות שזוכות להנחות מס תחת החוק לעידוד השקעות הון) על רווחים המופקים באותה שנה, ורק בשלב שני נגבה מס דיבידנד מבעלי המניות המהותיים בגובה 30% על יתרת הרווחים ו-25% מבעלי מניות אחרים, כאשר בעלי החברה מחליטים למשוך את הרווחים מהחברה.
הרציונל העומד מאחורי המנגנון הדו-שלבי הוא מצד אחד יצירת שקילות מיסויית בין המס על רווחי חברות למס השולי על יחידים (שכירים ועצמאים) העומד על 50% בהכנסות גבוהות, כך שלא תהיה סיבה ליחידים להתאגד כחברות רק לצורך תכנון מס; ומצד שני מתן תמריץ מיסויי לחברה לבצע השקעות ולהגדיל את פעילותה. התוצאה היא שהלכה למעשה המדינה "מוותרת" למשך תקופה מסוימת על מס הדיבידנד ומשתתפת במימון ההשקעה, תוך הבנה /הדבר יביא לעידוד צמיחה שתתבטא גם בהכנסות ממס בהמשך.
אלא שבפועל, המנגנון הדו-שלבי מנוצל בחלק מהחברות לצורך דחיית מס לזמן בלתי מוגבל, כך שאחוז נמוך ובלתי מוצדק מהרווחים נמשכים כדיבידנד על ידי היחיד, ולמעשה רווחים רבים אינם מחולקים לאורך זמן ארוך. בנוסף, אותם "רווחים לא מחולקים" פעמים רבות לא משמשים להגדלת הפעילות העסקית הראלית ובכך אינם משיגים את מטרת המיסוי. בנוסף, היות שממשלות נתניהו לדורותיהם כבר נתנו הקלות מס על אותם רווחים לא מחולקים (המכונים גם רווחים כלואים) בתקופות שונות של הזנקת הגרעון, בעלי חברות למדו כי "כליאת" אותם רווחים לאורך זמן עשויה להיות מהלך "רווחי" ולבסוף לשלם פחות מס מהשיעור הסטטוטורי.
הדבר בעייתי במיוחד בקרב "חברות ארנק", בהן בעלי מניות מעטים, לרוב בעל מניות יחיד, שמשמשות ככלי תאגידי לצבירת הכספים ולהשקעתם בהשקעות פסיביות. הצוות מבדיל בין שני סוגים של חברות ארנק: חברת אחזקות (המחזיקה בחברות אחרות) וחברת משלח (המשמשת לפעילות שהיא ברובה של אדם אחד עם משלח יד כגון עורך דין, רואה חשבון, רופא). על אף ששני סוגי החברות הללו מוגדרות חברות ארנק, קיימים מאפיינים רבים המבחינים ביניהן – היקף הרווחים, מקורות ההכנסה ומספר החברות. שוני זה בא לידי ביטוי בהמלצות הצוות. עם זאת, משטר המס הנוכחי מאפשר לרבות מהחברות הללו להימנע מחלוקת הרווחים כדיבידנדים לבעל החברה, תוך שהן משמשות לבעל החברה כמעין "ארנק" לאגירת כספים בסביבת מיסוי מיטיבה והשקעתם בהשקעות פסיביות. לפי הצוות, חברות הארנק מחזיקות כ-20% מהרווחים הלא-מחולקים באופן שמביא לאובדן הכנסות משוער בהיקף של כ-5-6 מיליארד שקל בשנה.
כדי להילחם בתופעה הזו ולהגדיל את גביית המס, הצוות ממליץ על מתווה מס בעל שלושה נדבכים (בהתאם להבדלים בין סוגי חברות הארנק) בצורה של תיקון סעיף 62א' לפקודת מס הכנסה. נזכיר כי מסים אלו הם חדשים ולא היו קיימים קודם ומטרתן הוא להפחית את התמריץ לכלוא רווחים.
נזכיר כי יועצו של ראש הממשלה אבי שמחון, ביקש בתקופה האחרונה להפחית מס (מבצע רווחים כלואים) כפי שנעשה בעבר על מנת להגדיל באופן זמני את הכנסות המדינה ממסים ולהתמודד עם גרעון שכבר נסק ל-8.1% תמ"ג ולפי אומדנים של בנק ישראל עלול להגיע עד ל-8.5% תמ"ג עד שיתחיל להתייצב שוב. נתון מטריד שמצריך העלאות מסים ולא הרחבת הטבות מס.
באוצר התנגדו למהלך שכן מדובר בהטבת מס על העשירונים הגבוהים ביותר, דבר שפוגע בשוויון. שנית, מדובר בהטבה על הון כאשר החזון והמדיניות של האוצר היא לעשות זאת על עובדים ולא על הון עשירים. אלא שהבעיה העיקרית היא שהגרעון הנוכחי הוא בעל אופן פרמננטי (גרעון מנוכה מחזור) על רקע הגידול הקבוע הצפוי בהוצאות הביטחון שלבטח יזנקו גם אחרי מלחמת חרבות ברזל (שטרם נראה אופק לסיומה). הדבר חמור שכן, למשל, ב-2017 נגבו כ-14 מיליארד שקלים בגין אותו מבצע, אך בשנים שמיד אחרי המבצע, נרשמו ירידות משמעותיות בגביית אותו מס, כך שבטווח הארוך, הקופה לא מתמלאת. כלומר, בראייה ארוכת טווח המדינה "הפסידה". לכן, באוצר סבורים שהפתרון האמיתי הוא לגבות את המס הזה באופן אחר (שינוי מבני של פקודת מס הכנסה) על מנת שלא יהיה אפשר לבצע את התרגיל החשבונאי הזה ובכך להגדיל את גביית המס על דיבידנד באופן פרמננטי גם.
