דעהדיור מוגן: הפחתת רגולציה למען הפחתת בדידות
דעה
דיור מוגן: הפחתת רגולציה למען הפחתת בדידות
אם המדינה רוצה לדאוג לאוכלוסייה המבוגרת, עליה לגרום להוזלת העלויות בענף הדיור המוגן הפרטי, ולאפשר גם לזקנים ממעמד הביניים לקנות דירה בדיור מוגן
ימי הקורונה היכו בעוצמה בזקנים הגרים בקהילה. כולנו זוכרים את הדאגה להורינו המבוגרים, סבא וסבתא, שנותרו בבית במשך שבועות ארוכים. אם מדובר באלמן או אלמנה, הגרים בגפם, היתה זו בדידות עצומה – הרחק מהילדים, הנכדים, החברים, היומיום. בה בעת, 15 אלף אזרחים בני גילם, שגרו בדיורים מוגנים נהנו מהחברותא, מהמגורים בקהילה, ומצוות שדאג להם לאוכל, להעשרה, לתרבות, לחברה.
למה רק 15 אלף - המהווים 2% בלבד מסך אוכלוסיית הקשישים בישראל – יכולים להנות מדיור מוגן? אחת הסברות הרווחות היא שמחירי הדיור המוגן מאפשרים כיום בעיקר לעשירונים העליונים להנות מהאפשרות להתגורר בהם. האפשרות להנגיש אותם גם לאזרחים ממעמד הביניים נבחנת כל העת, אך נדמה כי החסם העיקרי לכך הוא רגולציה כבדה – דרישות הפיקוח הממשלתי על הענף, אשר לא מאפשרות את הוזלת העלויות לדיירים.
לפי נתוני הבנק העולמי, ישראל התדרדרה בעשור האחרון מהמקום ה-29 למקום ה-35 בעולם במדד המדינות המעודדות עסקים ("Doing Business"), כאשר דו"ח ה-OECD על ישראל משנת 2016 צופה כי במידה וישראל תגבש תוכנית לטיוב והפחתת הרגולציה, היא תביא תועלת למשק הישראלי בהיקף עצום של כ- 75 מיליארד שקל בעשור. בהתאם לכך פרסם משרד האוצר את "חוק ההסדרים", אשר גולת הכותרת שלו הינה תוכנית לאומית להפחתת הרגולציה ובמקביל פרסם צוות ממשלתי ל"רגולציה חכמה" סדרת המלצות בנושא.
המאמצים להפחתת הרגולציה הממשלתית לא התחילו כעת. כבר בשנת 2014 העבירה ממשלת ישראל תוכנית שאפתנית אשר מחד הכניסה את משרדי הממשלה להליך הפחתה של רגולציה קיימת ומאידך הכניסה כלי בשם דו"ח RIA (Regulatory Impact Assessment ) אשר ילווה כל רגולציה ממשלתית חדשה ויעריך את השלכותיה ונחיצותה בטרם היא תקודם.
אולם, במקביל החליטה הממשלה כי שירותים חברתיים הניתנים במיקור חוץ יוחרגו מהליך הפחתת הנטל הרגולטורי היות ומדובר במתן שירות לאוכלוסיות מוחלשות המחייב פיקוח הדוק יותר וכן מתוך הבנה שמדובר בשירותים אותם המדינה מממנת בסופו של דבר ולא מייקרים את השירות לאזרח.
כוונת הממשלה הייתה טובה, אולם בפועל נוצר עיוות ייחודי בענף הדיור המוגן (להבדיל ממוסדות גריאטריים). זהו ענף פרטי בעיקרו שאיננו ניתן במיקור חוץ, הפועל בהצלחה משנות ה-80' הנותן פתרונות דיור לזקנים עצמאיים השואפים לגור בדירה משלהם במתחמים המשלבים חיי חברה, תרבות ופנאי עשירים המותאמים עבורם. דווקא ענף מצליח זה, סובל בשנים האחרונות מעודף רגולציה חסר תקדים הכולל חוק ייחודי וסדרה ארוכה של תקנות וטיוטות תקנות, המתאפיינות במידת פירוט והכבדה רגולטורית שאין לה אח ורע.
לכאורה, מכיוון שמדובר בשירות הניתן לזקנים, מיד מסווגים אותו בממשלה כ"שירות חברתי", אולם הנטל הרגולטורי שבתיאוריה נועד להגן על הזקנים, בפועל פוגע בהם. הרגולציה האדירה בענף מונעת כניסת יזמים חדשים לשוק, מגדילה ומייקרת את עלויות ההפעלה ומכיוון שמדובר בענף פרטי עלויות אלו מתגלגלות על הלקוחות וכך שירות נצרך זה הולך ומתרחק מהישג ידם של זקנים ממעמד הביניים.
פיקוח על ענף המטפל בקשישים הינו דבר חיוני וחשוב אבל הוא חייב להיות מידתי. אם המדינה אכן רוצה לדאוג לזקניה, עליה לעשות הכל כדי להוזיל את העלויות בענף הדיור המוגן הפרטי ולתת גם לזקנים ממעמד הביניים יכולת לקנות דירה בדיור מוגן – הצעד הראשון בכיוון יהיה לבחון כל רגולציה המוטלת על ענף זה ולקבוע האם היא אכן נדרשת ומה השלכותיה.
בכנס ענף הדיור המוגן, לו היינו שותפים השבוע, התחייב השר מאיר כהן לפעול בהקדם להנגשת הדיור המוגן לאוכלוסיות נרחבות ממעמד הביניים באמצעות הוצאת קול קורא ליזמים שיביאו בפניו הצעות לפתרונות להוזלת עלויות הכניסה לדיור המוגן. כפעולה ראשונה להוזלת עלויות הכניסה לדיור בענף, הודיע השר כי משרדו יקיים הליך RIA (הערכת השפעת הרגולציה) על כל רגולציה שתוטל בענף, הליך אשר מקיימים כלל משרדי ממשלה, בהתאם להחלטת ממשלה שהתקבלה לצורך הורדת יוקר המחייה בישראל המושפע מעודף רגולציה.
נחי כץ הוא מנכ"ל א.ב.א – איגוד בתי אבות ודיור מוגן בישראל
