תחקיר NSO והמשטרההרוגלה יוצאת לאור: הגרסאות המתפתחות של המדינה
תחקיר NSO והמשטרה
הרוגלה יוצאת לאור: הגרסאות המתפתחות של המדינה
תשובת הפרקליטות לגבי השימוש ברוגלות בתיקי נתניהו רק הגבירה את הערפל בפרשה. המדינה עברה מהכחשה גורפת להודאה בשימוש ברוגלות, תוך שהיא משאירה סימני שאלה לגבי הטיפול של המשטרה בחומרים שהשיגה
אתמול הודתה המדינה רשמית בשימוש בתוכנת רוגלה של NSO. נכון שמרואיינים שונים - למשל שוטרים בהווה או פרקליטים בדימוס - הודו בקיומן של תוכנות ריגול, אבל בבקשת הארכה שהוגשה אתמול לבית המשפט בתיקי האלפים, נוקבים התובעים יהודית תירוש־גרוס, אמיר טבנקין, ניצן וולקן ואסף עיסוק לראשונה בשם המפורש. "במסגרת בדיקה זאת בודק הצוות גם מידע המצוי בבסיס הנתונים הפנימי של חברת NSO, שהונגש על ידיה לצוות הבדיקה (צוות מררי — מ”ג), ועם סיומה יפורסמו ממצאי הבדיקה בהקדם", נכתב בתשובה שנועדה לברר את פגיעת הרוגלה בנאשמים ובעדים בתיקי נתניהו.
1. העמדה הרשמית של המדינה לתחקיר “כלכליסט“ - שתשובת המדינה אתמול היא חלק ממנה - מתעדכנת במעלה הדרך. היא זזה מ”אין כלום כי לא היה כלום” להודאה בחריגות. מההכחשות הראשוניות עברנו בשלב זה לשתי הודאות שכבר מצדיקות את התחקיר ואת חשיבותו. הראשונה, שמשטרת ישראל משתמשת מול אזרחי ישראל ברוגלות, למרות המוניטין הדמוקרטי המפוקפק שיצא להן בעולם. ועכשיו אנו יודעים שמדובר ברוגלה. השנייה, שהיו מקרים שהשימוש הופעל גם בצורה חריגה. כך, למשל, האפשרות שהיתה שאיבה לאחור של תכנים שאסורה לפי צווי האזנות סתר, שמתירים האזנה רק קדימה, או שההפעלה היתה נגד ראשי ערים או פעילי הפגנות שאינם חשודים כלל בעבירות שמצדיקות הוצאת צווי האזנת סתר. והיה ניסיון, “רק” ניסיון, לפרוץ לנייד של הנאשמת איריס אלוביץ’. האם “ניסיון” זה פחות חמור? אם ניסיון לשוחד חמור כמו שוחד - אז גם ניסיון חדירה חמור כמו חדירה.
ושלמה פילבר? אפילו בתשובתה אתמול התביעה עדיין לא מודה בשימוש ברוגלה נגדו. אחד מתומכיה בתקשורת, עו”ד יהודה שפר, “הלבין” אתמול בריאיון לגלי צה”ל את רוגלת פילבר. “ניתן צו להאזנת סתר כדין בידי שופט”, אמר, “אבל כנראה שהשתמשו בתוכנת פגסוס כדי להתגבר על הצפנה של הטלפון ועד כאן הכל חוקי”. הנה, השם המפורש נשמע כמה שעות לפני שהופיע בתשובתה הרשמית של המדינה. בתשובתה היא מבקשת להשלים טיעון בעניין קבילות הראיות שהופקו מצווי החיפוש למחשב של פילבר. וזה מכוון בדיוק לנקודה שבה נעצר הדיון האחרון במשפט - בחקירת יועמ”שית משרד התקשורת דנה נויפלד. כלומר, ספק אם יהיה ניתן להמשיך את החקירה, קרי המשפט, עד למיצוי רוגלת פילבר.
2. ומה חסר בתשובתה של המדינה ואולי יגיע בהמשך כחלק מבירור המקיף שנדרש? למשל, סוג הצווים שהוצאו לגבי הנחקרים: האזנת סתר, צו חיפוש לפי פקודת סדר הדין הפלילי או צו לפי חוק נתוני תקשורת. וכמובן, האם השופטים שהוציאו את הצווים ידעו שמדובר בהחדרת רוגלה. שופטים עמם שוחחתי מודים ששימשו “חותמת גומי” לצווים שנגעו למשפחות פשע, בעלי עבר פלילי עשיר, פדופילים ושאר “פצצות מתקתקות”. לגבי אזרחים "נורמטיביים" הם בהחלט שאלו, בדקו, הגבילו צווים ועוד. ועדיין, תשובה זו אינה מתיישבת עם ההלימה הכמעט מוחלטת בין הבקשות שהגישו חוקרי המשטרה לבין הצווים שאושרו ונחתמו בידי השופטים. שופטים ככל הנראה לא ידעו, האם בפרקליטות ידעו? פרקליטים לשעבר שעמם שוחחתי בטוחים שהבכירים ידעו. "פרקליטי מחוז ידעו בוודאות", אומר בכיר לשעבר. ופרקליט נוסף אומר: "התחושה מעיסוק בכמה תיקים היתה שלבכירים ביותר יש מידע שאין לנו. בנוסף, חולשת המשטרה, הפחד שלה מהעדר גיבוי - הביאו אותה ליידע ולבקש אישור לכל דבר".
כמובן, שתשובת המדינה לא מתייחסת לטיפול המשטרתי בחומרים. מה הושמד, מה נשמר, מה הפך לחומר מודיעיני שלא נמסר לסנגורים ומה הפך לחומר חקירה שנמסר? הסנגורים טענו בשבוע שעבר שהחוק לא סובל עמדה "לפיה התביעה 'חיה' מפי רשויות החקירה והמודיעין. המחוקק הורה במפורש שהחומר כולו יועבר לעיון ולבחינת המאשימה. עליה לוודא שכך אכן נעשה ועליה האחריות לבחון אותו בעצמה, לכלול אותו ברשימת החומר המועבר לנאשמים, לצד חומר שהיא מצאה שהוא חומר חקירה רלבנטי".
3. הסנגורים נדרשו להגיב לתשובת המדינה עד לשש בערב אתמול, כלומר ארבע שעות לאחר תשובת המדינה. “צווי האזנות הסתר שהוצאו בתיק הזה מוכרים להגנה”, כותבים עוה”ד בעז בן צור, ז’ק חן ועמית חדד, “אף לא אחד מהם הסמיך את המשטרה לעשות שימוש ברוגלות”. וגם הם מתייחסים למה שאין בתשובת המדינה: “מי הם אלה שבעניינם בוצע הריגול, מהן הפעולות שבוצעו, מה היקפן, מתי הן נערכו, תחת אילו אישורים אם בכלל וכן הלאה”.
מצד שני, גם הסנגורים מציינים את הודאת המדינה “כי בוצע גם בוצע שימוש בכלי פריצה וריגול בהליך זה”. “כלי תקשורת שונים כבר ידעו לספר ביחס למי בוצע שימוש ברוגלות, ומה נעשה עם מידע שנשאב מאותה חדירה (בלתי חוקית). עוד ועוד הדלפות – ורק בית המשפט והנאשמים, כמיטב המסורת, יהיו שוב האחרונים לדעת”, הם כותבים. אגב, בעת כתיבת שורות אלה לא ברור אם יתקיים הדיון היום. המדינה בתשובתה לא ביקשה את ביטולו. כותרת תשובתה היא “הודעת עדכון”, והיא מבקשת ארכה להשיב עד ליום רביעי. זו הפעם השלישית שהיא מבקשת ארכה ועד כה ביטל בית המשפט שני ימי דיונים בשבוע שעבר. אתמול, העדכון העיקרי היה רק לגבי עצם השימוש ברוגלה בידי המשטרה.
4. המדינה מדברת על בדיקה יסודית. “הן בנוגע לפעילות האזנת סתר ‘רגילה’, הן ביחס לפעילות האזנת סתר שבוצעה על ידי טכנולוגיות ‘מתקדמות’ יותר. סך הכל נבדקו כ־1,500 מספרי טלפון”. והבדיקות לא נגעו רק לתיקי האלפים שמתבררים כעת במחוזי בירושלים אלא גם חומרי חקירה “מתיקי חקירה הידועים בכינויים תיק 1270 ותיק 1000 הישן”. לפיכך לא ממש ברור איך בעוד יומיים יהיו תשובות שלמות ומלאות. כמו כן, לא ברור היחס בין צוות מררי, שבודק את הטענות שעלו מתחקירי “כלכליסט”, לבין התשובות שאמורות להגיע מחרתיים. האם הבדיקה תסתיים, האם היא תסתיים רק לגבי נחקרי ונאשמי תיקי נתניהו?
3 צפייה בגלריה
עו"ד עמית מררי המשנה ליועמש לעניינים פליליים שעומדת בראש הצוות לבדיקת השימוש ברוגלות
(צילום: באדיבות משרד המשפטים)
תשובתה של המדינה מצטיינת בסוג של ערפול ניסוחי שמקשה על הבנת הכוונה, גם לאחר ניסיון בירור אצל עורכי הדין בתיקי האלפים. כך למשל, ההערה בעניין החסיונות. המדינה, כך ניתן להבין, מבקשת לצמצם את תעודות החיסיון ולעדכן אותן כדי להסביר לבית המשפט את השימוש ברוגלות לצורך הוצאת צווים בתיק. אם זו הכוונה, מדובר בהודאה שנעשה שימוש בחומר שהופק מהרוגלות כדי להוציא צווים. וזה מתכתב אם הפלישה הידנית לניידי יועצי ראש הממשלה והדיון שהתעורר – האם ניתן לבוא לשופט ולבקש צו על סמך חומר שהוצא שלא כדין.
5. ובחזרה לדיון העקרוני בתחקיר, שחשף בעיה עקרונית - שימוש ברוגלה פולשנית ללא בקרה וללא חקיקה מספקים. מבקרי התחקיר טוענים שהכל נעשה כחוק וגם שדרוש להתאים את החקיקה לטכנולוגיה המתקדמת. קשה ליישב בין שני אלה. אם הכל נעשה כחוק, למה דרושה חקיקה? כי כנראה שלא הכל נעשה כחוק. כי אין חוק שמאפשר השתלטות מרחוק על טלפון נייד ואין חוק שמאפשר האזנת סתר לשיחות בעבר.
והערה לגבי תחקירים. אם נסקור את התחקירים הגדולים בתולדות התקשורת הישראלית, מפרשת דרעי בשנות התשעים ועד לצוללות בימינו – נקבל רמת אמינות גבוהה למדי של התחקירים. גבוהה לאין ערוך מאמינות הסברי הרשויות למחדליהן. למשל, שקריו של השב”כ בפרשת קו 300 או ההגנה הנחושה של הפרקליטות על חריגות ניצב משה מזרחי בטיפול בתוצרי האזנות הסתר. ההיסטוריה מלמדת שלא כדאי לאמץ אוטומטית את עמדת הרשויות, ובוודאי שלא להשחיר את התקשורת ולייחס לה מניע זדוני נטול בסיס.
