סעיפי התקציב שיהפכו את השסע לתהום
סעיפי התקציב שיהפכו את השסע לתהום
1.8 מיליארד שקל להדתה ואף לא שקל לדיור הציבורי; 4.2 מיליארד שקל לישיבות ולחינוך החרדי ללא ליבה - ורק מיליארד לחינוך הכללי; תוכנית חומש לכבישים עם תעדוף ליהודה ושומרון; כרטיסי מזון פוליטיים בידי ש"ס; חיתוך חד בתקציבי הגנת הסביבה וקיצוץ של 100 מיליון שקל לרשות החדשנות. התקציב שהובא לאישור משקף היטב את סדרי העדיפויות החדשים של ישראל
ישראל עומדת על סף אישור תקציב המדינה לשנים 2024-2023, שהוא במידה רבה אחד החריגים שנראו כאן מעולם, ואשר משנה את סדרי העדיפויות של המדינה. לא עוד עידוד צמיחה או רפורמות כלכליות מרחיקות לכת או מאבק ביוקר המחיה, אלא עידוד אי־עבודה, פגיעה בסקטורים יצרניים, כניעה לאינטרסנטים והבטחות שנכתבות על הקרח. "כלכליסט" עושה סדר בסעיפים מרכזיים בתקציב.
אין פתרון לדיור הציבורי
בדיקת כלכליסט: 4,200 משפחות ייאלצו לחכות לממשלה הבאה
בניגוד להצהרות שר השיכון יצחק גולדקנופף, אין בתקציב המדינה ולו שקל אחד לרכישת דירות לדיור הציבורי, כך עולה מבדיקת "כלכליסט". בשורת התקציב שמתארת את פעולות הממשלה להגדלת מלאי הדיור הציבורי נרשמה הוצאה בסך 330 מיליון שקל, אלא שההוצאה הזו מותנית בהכנסה ממכירת דירות. גולדקנופף החליט בפברואר השנה לא להאריך את החוק שמאפשר לזכאי הדיור הציבור לקנות את דירתם, לכן הלכה למעשה לא צפויות הכנסות ומכאן שהתקציב לרכישת דירות הוא אפס.
מלאי דירות הדיור הציבורי הצטמק בתוך עשור ב־18%, מ־60 אלף דירות ב־2013 ל־48.7 אלף דירות ב־2022. בעקבות זאת כ־4,200 משקי בית ממתינים בתור לקבלת דירה. משרד השיכון מסביר כי הירידה במלאי הדירות היא כתוצאה מחוק הדיור הציבורי שנכנס לתוקף בשנת 2013 ומאפשר לזכאים לרכוש את דירתם בהנחה של עד 65%. על פי החוק, הכסף ממכירת הדירות הצטבר בקרן שנועדה לאפשר את חידוש המלאי. אבל שווי ממוצע של דירת דיור ציבורי הוא 609 אלף שקל, ולאחר הנחה המדינה גבתה בממוצע 288 אלף שקל. על פי הנחיות החשב הכללי במשרד האוצר, אפשר לקנות דירות שהמחיר שלהן הוא עד כ־1.75 מיליון שקל, כך שעל כל 6-5 דירות שהמדינה מוכרת היא יכולה לקנות רק דירה אחת חדשה.
הפתרון שאליו התחייב גולדקנופף הוא הפסקת מכירת הדירות, ובמקביל רכש אינטנסיבי של דירות. כאמור, תוקפו של חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) שאיפשר לזכאים לרכוש דירות פקע בפברואר השנה, גולדקנופף לא חידש אותו, והציפייה היא כי עם עצירת המכירות והגברת הרכישות התור לקבל דירה יצטמק. אבל כאמור, אין בתקציב המדינה תקציב לרכישת דירות חדשות.
מקור נוסף לרכישת דירות הוא כסף שהצטבר בקרן הדיור הציבורי - אותה קרן שבה נשמר הכסף שמתקבל ממכירת הדירות לזכאים. מהבדיקה שלנו עולה כי בקרן כ־1.3 מיליארד שקל. אבל משרד השיכון רכש השנה 470 דירות ועדיין לא העביר את התשלומים עבורן. אם הדירות האלה עלו כ־1.75 מיליון שקל, קרן הדיור הציבורי צריכה להיפרד מכ־820 מיליון שקל, כך שנותרו בה עוד כ־480 מיליון שקל. הסכום הזה מאפשר לקנות בערך 280 דירות.
הבדיקה של "כלכליסט" מעלה כי אין שום מקור תקציבי אחר לרכישת דירות. וזאת בניגוד לסיכומים של משרד האוצר עם שר השיכון והבינוי הקודם זאב אלקין. על פי הסיכומים האלה, משרד השיכון אמור היה לקבל תקציב לרכישת 1,700 דירות. בפועל, בתקופת הכהונה של אלקין קיבל המשרד רק 100 מיליון שקל, סכום שמספיק לרכישת כ־60 דירות. לרכישת עוד כ־1,640 דירות נחוצים כ־2.78 מיליארד שקל, אך אין זכר לסכום הזה בתקציב. כדי לספק דירות לכל הממתינים בתור נדרשים כ־7.5 מיליארד שקל, כך שאין כל בשורה לזכאי הדיור הציבורי. בתקופה שבין דצמבר 2022 לפברואר 2023 שבו פקע חוק הדיור הציבורי הוגשו על ידי זכאים כ־3,000 בקשות לרכישת דירה. ההערכות הן כי כמחצית מהן ימומשו ויניבו למשרד השיכון כ־300 מיליון שקל. אלה הבקשות האחרונות, כמובן שעם פקיעת החוק לא יהיו עוד רכישות.
ממשרד הבינוי והשיכון נמסר כי "בממשלה הקודמת נחתם סיכום תקציבי בנובמבר 2021 שלפיו יירכשו 1,700 יחידות דיור למלאי הדיור הציבורי. בתקציב ל־2023־2024 הוחלט כי יוארך הסיכום. תחילה יירכשו יחידות דיור מכספי קרן הדיור הציבורי, ולאחר מכן האוצר יתקצב ממקורותיו את המשך רכש 1,700 הדירות".
תקציבי הדת מזנקים
תנופה להחזרה בתשובה, הדתה, שיפוץ מקוואות ותוספת של מאות רבנים
שני היבטים יש לחזירות של הממשלה בעניין תקציבי הדת והיהדות. המתון שבהם הוא הגידול העצום בתקציב המשרד לשירותי דת שיגדל ב־41% עד שנת 2024. מרחיק הלכת הוא התוספת של כמעט מיליארד שקל לחמישה משרדים ורשויות שיתחרו במשרד לשירותי דת בתחומי זהות היהודיות, ההחזרה בתשובה וההדתה. יוצא שתקציבי הדת מוכפלים בקרוב לפי 3, מ־540 מיליון שקל ב־2022 ל־1.6 מיליארד שקל ב־2023.
תקציב המשרד לשירותי דת שבשליטת ש"ס צפוי לגדול בשנת 2024 ב־41% יחסית ל־2022 מ־540 מיליון ב־2022 ל־762 מיליון ב־2024, השנה הוא יגדל "רק" ב־22% ל־657 מיליון. היקף הכספים הקואליציוניים שיקבל המשרד יעמוד על 107 מיליון השנה ויוכפל פי שנים ל־206 מיליון ב־2024.
שני המרכיבים העיקריים בעלייה בתקציב הם תוספת ענק להקמה ושיפוץ של מבני דת ומקוואות ותוספת של עשרות ואולי מאות תקני רבנים. מדובר בשני תקציבים שיש בהם מרכיב מאוד מרכזי של בניית תשתית מפלגתית וחלוקת טובות הנאה למקורבים.
2 צפייה בגלריה
יו"ר ועדת הכספים משה גפני. צינור של הטבות לחרדים דרך התקציב וחוק ההסדרים
(צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
השר לשירותי דת מיכאל כבר מינה בחודשים האחרונים עשרות ראשי מועצות דתית וממונים על מועצות דתיות. מה שאפשר את זה הוא שיתוף פעולה בחלוקת השלל עם האיחוד הלאומי. עם זאת בולטות מאוד גם הקצבות למטרות הזויות כמו 11 מיליון שקל לטיפולי לפוריות וטהרת המשפחה.
אלא שכאמור זה הכסף הקטן. קרוב למיליארד שקל השנה וכ־800 מיליון בשנה הבא יוקצו למטרות זהות יהודית באמצעות לא פחות מחמישה משרדים שונים. הסיבה לכך היא שכל סיעה בממשלה הזו רצתה בעצם משרד דתות משלה.
זאת לפי החלוקה הבאה: המשרד למשימות לאומיות (האיחוד הלאומי) — 239 מיליון שקל, רשות הזהות היהודית במשרד ראש הממשלה (סיעת נעם של ח"כ אבי מעוז) — 120 מיליון שקל, משרד המסורת (השר מאיר פרוש, אגודת ישראל) — 250 מיליון שקל, משרד המורשת (עוצמה יהודית) — 200 מיליון שקל ומשרד החינוך (שר לחינוך חרדי מש"ס) — 135 מיליון שקל. את הביזה מאפיינת העובדה שבעצם אף אחד לא יודע מה בדיוק יעשה משרד המסורת. קודם הקימו את המשרד. אחר כך יחליטו איך ולמי לחלק.
מיליארדים לחינוך החרדי
עידוד לוויתור על לימודי ליבה ולפגיעה בהשקעה בהשכלה הגבוהה
תקציב משרד החינוך צפוי לגדול השנה בעשרה מיליארד שקל מ־68 מיליארד שקל ל־78 מיליארד שקל. אבל רק 700 מיליון שקל מיועדים לשיפור מערכת החינוך הכללית באמצעות סגירת פערים וקידום מצוינות. בשנה הבאה צפוי גידול של עוד 5 מיליארד שקל במשרד ומתוכם רק רבע מיליון מיועדים למטרה זו. לעומת זאת כבר השנה מיועדים למוסדות חינוך חרדיים וישיבות תוספת כספים קואליציוניים של 1.4 מיליארד שקל ובשנה הבאה כפול - 2.8 מיליארד שקל. תקציב הישיבות מורכב מהקצבות לישיבות גדולות שהן ישיבות למבוגרים רווקים ומקצבאות לאברכים - תלמידי ישיבה נשואים - שלומדים בישיבות לנשואים הקרויות כוללים.
לשם השוואה, תקציב ההשכלה הגבוהה יגדל מ־12.6 מיליארד שקל ב־2022 ל־13.1 מיליארד שקל השנה ול־13.5 מיליארד שקל ב־2024, כלומר לא יגדל ריאלית וידרוך במקום. לכאורה יש עליה עצומה בהשקעה של הממשלה הנוכחית בחינוך. אבל רק לכאורה. בפועל 4.6 מיליארד שקל הם תוספות השכר של המורים עליהם התחייבה הממשלה הקודמת. 1.9 מיליארד שקל מיועדים לגידול טיבעי. 2.8 מיליארד שקל מיועדים לרזרבות כלומר ביחוד לכספים הקואליציוניים. צריך לזכור שיש גם תוספות קואליציוניות במשרד לנושאים נוספים. 135 מיליון שקל למשל לתרבות דתית וחרדית. כ־60 מיליון שקל מיועדים לחינוך הממלכתי הדתי, למשל להפחתת שכר לימוד להורים.
אחד ההיבטים המזיקים בתקציב הזה הן התוספות למוסדות הפטור החרדיים שאינם מלמדים תכני ליבה. המשמעויות של התקציב השערורייתי הזה קשות במיוחד. 280 כלכלנים חתמו על מכתב בו הזהירו שהכספים הקואליציוניים למטרות חינוך חרדי בטווח הארוך "יהפכו את ישראל ממדינה מתקדמת ומשגשגת למדינה נחשלת שבה חלק גדול מהאוכלוסייה נעדר מיומנויות בסיס לחיים במאה ה־21".
קופה גדולה לביטחון
תוספת של 10 מיליארד שקל והלבנת הגדלות הרמטכ"ל
משרד הביטחון בדרך כלל מקבל את מה שהוא רוצה במסגרת הקבועה של המשא ומתן השנתי שלו מול האוצר, אבל הפעם נדמה כי שני הצדדים יצאו מרוצים. הבשורה המרכזית של תקציב משרד הביטחון השנה הוא שינוי שיטת תגמול כוח האדם בצה"ל, וזאת כחלק מההסכמות על התוכנית הרב השנתית התקציבית (תר"ש) של הרמטכ"ל הרצי הלוי.
במסגרת ההסכמות, משרד האוצר הלבין את "הגדלות הרמטכ"ל" השנויות במחלוקת והצבא קיבל תוספת תקציבית של כ־10 מיליארד שקל שבלמה את מגמת הקטנת שיעור תקציב הביטחון היחסי מתקציב המדינה. תקציב משרד הביטחון צפוי לעמוד על סכום ממוצע של כ־68 מיליארד שקל בשנה, לא כולל כספי הסיוע מארה"ב.
האוצר מצידו זכה להישגים כמו הכנסת חשב מטעם החשכ"ל ליחידת מופת בצה"ל, היחידה שאחראית על כל הקשור לענייני שכר, גמלאות ורווחה בצבא. כמו כן, במסגרת ההסכם הצבא צפוי לקצר את שירות החובה ל־28 חודשים במקום 32, כאשר חיילים ולוחמים בתפקידים משמעותיים ישרתו זמן ארוך יותר אך יזכו לתגמול כספי מוגדל (אך עדיין רחוק משכר המינימום במשק).
כל השינויים הללו לא תלויים רק במעבר התקציב בכנסת אלא גם בחתימה סופית על ההסכם בין משרד הביטחון וצה"ל לאוצר שטרם התרחש אך אמור להתקיים בימים עד שבועות הקרובים. לאחר שייחתם הסכם בין צה"ל לאוצר – צפויים גופי הביטחון האחרים כמו השב"כ, המשטרה והשב"ס להתקדם בכיוון דומה.
רפורמה אחת לבריאות
נמצא תקציב למניעת כפל ביטוח פרטי, אך אין ודאות לתוספת לסל הבריאות
התמונה ממערכת הבריאות מורכבת: מצד אחד רוב הרפורמות נפלו. מנגד, רפורמה אחת מרכזית וחיונית - מניעת כפל הביטוח הפרטי - נכנסה בענק, כאשר יו''ר ועדת הבריאות, אריאל בוסו (ש"ס) לא רק שהפתיע ודחף את הרפורמה אלא גם הצליח להשיג 260 מיליון שקל לחיזוק הרפואה הציבורית – כסף קריטי להצלחת הרפורמה. זאת מעבר לתוספת של 2 מיליארד שקל שצפוי להגיע לסל הבריאות, סכום שעדיין במחלוקת בין האוצר לבריאות. מה נשאר בחוץ? הרפורמה החיונית והדחופה במערך הרוקחות דבר שמבטיח כי המשבר החריף במערך רק ילך ויחמיר. בדומה לשנים עברו, גם קנס על NON_SHOW נדחה –מהלך שאם היה מאושר היה מקצץ תורים באופן מיידי. כמו כן, גם הרפורמה ברישום תרופות לקיצור התהליך – נדחתה לבקשת משרדי הביאות והמשפטים, דבר שיבטיח כי הסחבת בתחום תימשך גם בשנים הקרובות.
אין בשורה לפקקים
הכבישים ישופרו ביו"ש ולא בפריפריה, הבטיחות בדרכים תמתין לתקציב
משרד התחבורה של השרה מירי רגב מציג תקציב נטול בשורות. "הבשורה" המרכזית בתקציב היא תוכנית החומש לכבישים שתקודם על ידי חברת נתיבי ישראל שמתוקצבת ב־26.1 מיליארד שקל. התוכנית ספגה ביקורת על כך שרבים מהכספים בה מיועדים ליהודה ושומרון ולא לפריפריה של הנגב והגליל, וזאת בין השאר בעקבות דרישותיו של שר האוצר סמוטריץ'.
ההבטחה המרכזית של שרת התחבורה רגב וראש הממשלה בנימין נתניהו בנוגע לרכבת "קליע" מאילת לקריית שמונה הסתיימה בקול ענות חלושה: תקצוב של 170 מיליון שקל לתכנון של רכבת "רגילה" במהירות שבין 160 קמ"ש לקריית שמונה ו־250 קמ"ש לאילת, וגם אלו יתרחשו רק בהתניה של בדיקת כדאיות כלכלית.
הבשורה המרכזית בתקציב הנוכחי של משרד התחבורה הוא בדברים שהוא אינו כולל ובשינויים שהשרה רגב לא הצליחה להכניס למורת רוחה. בין השאר, פרויקט המטרו ממשיך להתקדם והמשרד אף התחייב שלא לעכב אותו. בכל מקרה, התקציב שרגב מקדמת לא עוסק כלל בבעיות העומק של התחבורה הציבורית. שכר הנהגים עומד במקום, שירות האוטובוסים צפוי להצטמצם לטובת הוזלות נקודתיות בתעריף הנסיעה, נתיבי תחבורה ציבורית לא יקודמו כבעבר והרשות לבטיחות בדרכים זכתה לרבע מהתקציב שדרשה.
רווחה דרך משרד הפנים
כרטיסי המזון הפוליטיים של ש"ס יחליפו את הטיפול בביטחון התזונתי
התוספת הקואליציונית החושבה ביותר בתחום הרווחה בסך מיליארד שקל בשנתיים לא מיועדת ברובה למשרד הרווחה אלא למיזם כרטיסי המזון הפוליטיים של יו"ר ש"ס אריה דרעי שיחולקו באמצעות משרד הפנים. תשומת לב כדאי להפנות גם לתקציבים קואליציוניים בסך 40 מיליון לשנה לפנימיות של ישיבות שזו בעצם קופה ב' של הישיבות הקטנות לגילאי תיכון.
תקציב משרד הרווחה צפוי לגדול מ־9.7 מיליארד שקל ב־2022 ל־9.9 מיליארד שקל ב־2023 בלבד כלומר לדרוך במקום. ב־2024 צפוי גידול משמעותי יותר ל־10.8 מיליארד. את סדרי העדיפויות ממחישה מאוד העובדה שמתוך כספים קואליציוניים למשרד השנה רק 30 מיליון מיועדים לאוכלוסייה הכללית ו־58 מיליון שקל, כלומר כפול - לחרדים. בתוך הכספים לחרדים בולטים סכומים לנוער בסיכון ומניעת נשירה. נשירה גדולה היא אחת התופעות הנלוות של העובדה שמערכת החינוך החרדית לבנים ללא לימודי ליבה. בתוך הכספים לציבור הכללי נכללים הרשות למלחמה בעוני שש"ס מתגאה כל כך בהקמתה וכפרים לנוער בסיכון.
את הפגיעה העיקרית במערכת הרווחה יוצרים כרטיסי המזון של אריה דרעי שהכוונה היא לחלקם באמצעות משרד הפנים על פי קריטריונים של קבלת הנחות בארנונה. במקור נועדו למטרה זו רבע מיליארד שקלים השנה ו־600 מיליון שקל ב־2024. חוות הדעת של יועמ"ש האוצר עו"ד אסי מסינג גרמה לתוספת של 150 מיליון שקלים שמיועדים כנראה למיזם היבטחון התזונתי של משרד הרווחה. זאת, במטרה להקל על אישור כרטיסי המזון בדיון הצפוי בבג"ץ.
חיסול הגנת הסביבה
האיומים הסביבתיים הולכים וגדלים אך השמיכה התקציבית מתקצרת
כ־2,500 ישראלים מוצאים את מותם מדי שנה בשל זיהום אוויר כבד, מהגרועים ביותר במדינות ה־OECD. אי־היערכות להתמודדות עם שינויי האקלים עלולה להוביל לנזק כלכלי ובריאותי, אך השנה החליטה הממשלה לקצץ את תקציבו של המשרד להגנת הסביבה, שאמור להגן על בריאות הציבור. לפני קיצוצים רוחביים, בשנה הקרובה יסתכם תקציבו בכ־384 מיליון שקל ובשנה הבאה בכ־395 מיליון שקל, לעומת 428 מיליון שקל בשנת 2022.
בנוסף, הממשלה תעביר 600 מיליון שקל לצרכי תקציב המדינה מקופת קרן הניקיון של המשרד להגנת הסביבה, למשימות שוטפות של המשרד. תקציבים שיועדו לטיפול במפגעים סביבתיים בחברה הערבית - יוסטו לחברה החרדית.
האיומים הסביבתיים בישראל רק הולכים ומתרבים: האוכלוסייה גדלה במהירות וכך גם הפעילות הכלכלית והתעשייתית המתקרבת לריכוזי מגורים. השטחים הפתוחים מתכלים בקצב מבהיל, והפסולת הולכת ונערמת - כש־80% ממנה מובלים להטמנה, תוך נזקים סביבתיים ובריאותיים לציבור.
הנתונים העגומים הללו לא הדליקו נורה אדומה לממשלה שאצה גם לחולל במסגרת חוק ההסדרים רפורמות שיפגעו בסמכויות המשרד להגנת הסביבה וביכולתו להגן על בריאות הציבור והסביבה. בחסות חוק ההסדרים יורשו תחנות כוח הממוקמות בסמוך לבתי תושבים לזהם הרבה יותר, תוך צמצום משמעותי עד כדי הדחה של המשרד להגנת הסביבה מקבלת ההחלטות בנושא. גם השטחים הפתוחים ישלמו את מחיר הדורסנות של הרפורמות בחוק ההסדרים, אלו שעוברות כעת מתחת לרדאר כשהציבור עסוק בהפיכה המשטרית ובהתייקרות מחירי המזון. הוועדה לשמירה על הסביבה החופית, בעלת מומחיות סביבתית הדנה בתוכניות בנייה או תשתית בסביבה הרגישה, תרוקן מתוכן וסמכויותיה יעברו לוועדה מוכוונת האצת בנייה.
תגובת השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן: ״ההחלטה בנוגע ל־600 מיליון השקלים התקבלה בקדנציה הקודמת, אך טרם בוצעה, וכעת תצא אל הפועל. גם אחרי הקיצוצים הרוחביים, הגדלנו את תקציב הבסיס של המשרד״.
קיצוץ ברשות החדשנות
פגיעה בעשרות חברות סטארט־אפ שזקוקות בימים אלה לתמיכה
תעשיית ההייטק העולמית נמצאת בתקופה לא קלה, כאשר כל הענקיות מפטרות עשרות אלפי עובדים ולתווך נכנסות ממשלות אשר מבינות את המצוקה של התעשייה ומזרימות מיליארדי דולרים. בריטניה יצאה רק בעת האחרונה בתוכנית חדשה לעידוד תעשיית השבבים במדינה, ארצות הברית מזרימה מיליארדים לתעשיות השבבים וישראל לעומתן בחרה לכלול את רשות החדשנות בקיצוץ הרוחבי ולגרוע מתקציב הרשות שעומד על כ־1.55 מיליארד שקל, 100 מיליון שקל. המשמעות המיידית של הקיצוץ הוא פגיעה בעשרות רבות של חברות סטארט אפ אשר צמאות בימים אלה למימון.
הרשות תומכת בחברות בסכומים שנעים בין מיליון שקל עד שני מיליון שקל כך שהפגיעה היא לכל הפחות בכ־50 חברות אבל ייתכן והפגיעה תהיה רחבה הרבה יותר. חשוב להבין הרשות לא מממנת את אותן חברות אשר יגייסו בקלות רבה בשוק הפרטי, אלא את החברות אשר עוסקות בדיפטק, מזון וחקלאות אשר צמאים לכל שקל. תחומים אלה מבשילים לאט ונאבקים קשות לגיוס מימון. בעת הזו הסכומים הלא גבוהים שמעמידה להם הרשות הם בבחינת אוויר לנשימה.
לאחרונה הוציאה הרשות חוות דעת שבה טענה שאי הבהירות בישראל מקשה מאוד על תעשיית ההייטק ושמה אותה במצב בעייתי. ההערכה היא שאין כל קשר בין הקיצוץ לבין חוות הדעת של הרשות, אך ניתן לשער שפניות של הרשות לשינוי רע הגזרה לא יזכו לאותה אוזן קשבת לה זכו בממשלות קודמות.
הביטוח הפנסיוני צולע
האוצר הכין רפורמה מקיפה הכוללת 5 הצעות חוק. מתוכן רק אחת שרדה
לאגף התקציבים ולרשות שוק ההון היה חלום: לתקן את העיוותים ולהגביר את התחרות בשוק הביטוח והחיסכון ארוך הטווח. לכולם יש מוצרי חיסכון שונים כגון קרנות פנסיה וקופות גמל, אך מכיוון שמדובר במוצרים מורכבים הדורשים תכנון ארוך טווח לשוק התיווך הפיננסי, שרובו מורכב מסוכני ביטוח, תפקיד קריטי בהתאמת מוצרי חיסכון, והוא מניב עמלות בהיקף של כ־6 מיליארד שקל בשנה.
בחוק ההסדרים הציג האוצר רפורמה הבנויה מחמישה סעיפים, כולם פרט לאחד פוצלו מחוק ההסדרים וייאלצו להילחם בהמשך, קרב שיש שיגדירו אבוד מראש בוועדת הכספים. הפיצול נעשה בעקבות לחץ כבד שהפעילה לשכת סוכני הביטוח בדיונים בוועדת הכספים וכן מאחורי הקלעים על חברי הכנסת.
הסעיף היחיד ששרד את דרכו אל חוק ההסדרים הוא סעיף היועצים הפנסיונים, שאוסר על חברות הביטוח לסרב להתקשר עם יועצים פנסיוניים ללא נימוק סביר "ובהיעדר טעמים ענייניים". כיום גופים מוסדיים מסרבים לעיתים לעבוד עם יועצים פנסיונים וזאת משיקולים כלכליים. החוק קובע מבנה עמלות קשיח בעבודה עם יועצים פנסיונים כך שהגופים המוסדיים אינם יכולים להשפיע על העמלות, בשונה ממבנה העמלות של סוכני הביטוח. כתוצאה, כיום היועצים הפנסיוניים מהווים רק 3% מבין הבעלי הרישיון לתיווך, ונגישות הציבור לשירות הייעוץ הפנסיוני - הנחשב אובייקטיבי יחסית - נפגעת.
שני סעיפים שפוצלו עסקו בעמלות שמקבלים סוכני הביטוח: הראשון - חיוב הגופים המוסדיים וסוכני הביטוח לשקף ללקוחות את גובה העמלה שהמוסדיים משלמים לסוכנים, והשני - קביעת עמלה אחידה בעבור סל מוצרים שייחשבו תחליפיים (למשל ביטוח מנהלים וקרן פנסיה), ובכך למנוע את התמריץ למכור ללקוחות מוצרים בהם העמלות שהסוכן מקבלות גבוהות יותר.
שני סעיפים נוספים שפוצלו מחוק ההסדרים עסקו במבנה השוק עצמו: כיום בנקים ככלל אינם יכולים לפעול בתחום הביטוח פרט לביטוחי משכנתאות. מתוך מטרה לעודד את התחרות רצו באוצר לאפשר לבנקים שהיקף פעילותם נע בין 5%-10% (כיום הבנק הבינלאומי בלבד עומד בהגדרה זו) לשווק מוצרי ביטוח ולשלוט בסוכנויות ביטוח. הסעיף השני ביקש לקבוע בהוראת שעה איסור רכישת סוכניות ביטוח על־ידי גופים מוסדיים עד להמלצות של צוות בין משרדי שיקום לבחינת הנושא. הסיבה לאיסור הרכישה הוא החשש שסוכנות ביטוח בבעלות של גוף מוסדי מוטה לשיווק מוצרי אותו גוף גם אם הם אינם המתאימים ביותר ללקוחותיהם.
אמנם ארבעה סעיפים פוצלו מההסדרים, אך עבודת האוצר לא תהיה לשווא אם יצליחו לקדם תקנה נוספת אותה הם מגדירים כקריטית במיוחד, שתמנע מרוב העובדים במשק להפקיד כספים בביטוחי מנהלים, אותם האוצר מגדיר כ"פוגעים ביכולת החיסכון של חוסכים, ביחס למוצרי חיסכון אחרים". לפי הסעיף, רק עובדים ששכרם החודשי כפול מהשכר הממוצע במשק (כ־24 אלף שקל כיום) יוכלו לרכוש ביטוח מנהלים, שלפי האוצר הוא מוצר שזוכה לשם נוצץ ללא שום הצדקה - הוא יקר (דמי הניהול בו גבוהים פי 4 מהמוצרים המקבילים) ולא נהנה מהבטחת התשואה שהמדינה מעניקה בקרנות הפנסיה. שר האוצר הגיש לוועדת הכספים את התקנה, והיא צפויה לעלות לדיון בשבועות הקרובים, וגם כאן צפויים סוכני הביטוח להיאבק בחירוף נפש כנגדה.
האטה במאבק בהון השחור
צמצום השימוש במזומן והמלחמה בהעלמות מס - פוצלו מחוק ההסדרים
החוק לצמצום השימוש במזומן וחובת הדיווח על חשבונות עסקיים הם שני חוקים שברשות המסים ובאגף התקציבים ניסו לקדם, אך לבסוף פוצלו מחוק ההסדרים.
החוק לצמצום השימוש במזומן אשר נידון בוועדת הכספים הוא למעשה תיקון לחוק קיים מ־2018, שבאוצר רצו לשנות כך שיוטלו איסורים לא רק על עסקאות במזומן אלא גם על החזקת מזומן. לפי ההצעה, יחול איסור על החזקת מזומן מעל לסכום של 200 אלף שקל ותחול חובת דיווח על החזקת מזומן בסכום של מעל ל־100 אלף שקל מעל פרק זמן מסוים, וכן יחול איסור על מתן הלוואות במזומן גם על גופים פיננסים מפוקחים, שעד כה היו פטורים מכך.
המטרה המרכזית של המהלך הייתה לצמצם את הפשיעה בחברה הערבית המאופיינת בשימוש גבוה במזומן, זאת בשל הטענה שקיים קשר הדוק בין שימוש והחזקת מזומן לבין רמת הפשיעה, ובפרט עבירות הקשורות לנשק ואמל"ח, סמים, מימון ותמיכה בטרור. ההצעה זכתה להתנגדות ממספר חברי כנסת וכן להסתייגויות מצד משרד המשפטים ובנק ישראל, והועלו חששות על כך שהחוק יגרום לאזרחים שומרי חוק, במיוחד מבוגרים, לעבור על החוק, וכן בשל היותו תקדימי בראיה בינלאומית. לאור מורכבותו הודיע גפני כי הוא יפוצל.
החוק השני שפוצל מההסדרים ונידון בוועדת חוק, חוקה ומשפט ביקש להילחם בהעלמות מס ובהון השחור על ידי קביעת חובת העברת מידע על ידי כלל הגופים הפיננסיים על כלל החשבונות של עוסקים מורשים, וכן לאפשר לרשות המסים לקבל מידע על פי בקשה על שכירים. זו הפעם השלישית שברשות המסים ובאוצר מנסים לקדם את המהלך, שגרסתו הראשונה הוצגה כבר ב־2015.
