דעההמעבדה לניסויים כלכליים של ארדואן
דעה
המעבדה לניסויים כלכליים של ארדואן
חלק מהצעדים שנשיא טורקיה נוקט כדי להביא לצמיחה במדינה נדמים לקהילה הכלכלית והעסקית לצעדי ייאוש. הוא גם כופה את רצונו על הבנק המרכזי של טורקיה, גוף שאמור להיות בלתי תלוי לחלוטין בכל מדינה מתוקנת. אבל לפעמים דווקא צעדים כאלו מחוללים שינוי
האם ארדואן יהיה זה שישמוט את השטיח מתחת לרגלי הגלובליזציה?
הרעיון של העולם ככפר אחד גדול, שהוא הבסיס לתהליך הגלובליזציה שעברה כלכלת העולם בעשורים האחרונים, סופג חבטות גדולות בשנים האחרונות. בראשם, העימותים המתמשכים בין סין לארה"ב, שמלווים ברטוריקה תקיפה, הטלה הדדית של מכסים ומכסות והשתת מגבלות רגולציה וזכויות יוצרים, ששמים מקלות בגלגלי התהליך ומאיימים להחזיר אותנו לעולם של בידול ופרוטקציוניזם. כך קרה גם עם ההיפרדות של בריטניה מהאיחוד האירופי (הברקזיט המפורסם) שמעיבה על שני הצדדים עד היום.
כעת רוצה גם ארדואן להקטין עד כדי ניתוק את השפעת ההשקעות הזרות על כלכלת טורקיה.
נכון, מצב הכלכלה הטורקית לא טוב בלשון המעטה וחלק מהצעדים שהוא נוקט נדמים לקהילה הכלכלית והעסקית לצעדי ייאוש. הוא גם כופה את רצונו על הבנק המרכזי של טורקיה, גוף שאמור להיות בלתי תלוי לחלוטין בכל מדינה מתוקנת. אבל לפעמים דווקא צעדים כאלו מחוללים שינוי וכאמור, הם באים בהמשך למגמה של היבדלות גלובלית, שהקורונה, מן הסתם, רק מחריפה אותה.
מכל מקום, טורקיה, על 83.6 מיליון אזרחיה (מקום 19 בעולם) אינה כלכלה שניתן להתעלם ממנה:
• עם משק בגודל של 720 מיליארד דולר, היא אחת מ-20 הכלכלות הגדולות בעולם (סוגרת את רשימת קבוצת ה-G20). ברבע השלישי הצמיחה שלה עמדה על 7.4% (לעומת הרבע המקביל אשתקד), הכי גבוה מבין חברות הקבוצה. מדד מנהלי הרכש שלה נמצא מעל 50 נקודות ומאותת על המשך התרחבות של המגזר היצרני.
• יש לה גירעון ממשלתי קטן, יחסית, של 3.5 אחוזים מהתוצר וגם החוב הציבורי שלה נמוך (39.5 אחוזים מהתוצר, מקום חמישי בקבוצה).
שני הנתונים הללו מספקים תמיכה בת קיימא ואם ישתנו הנסיבות לטובתה, פוטנציאל הצמיחה שלה גדול.
בהקשר זה, שיעור הבלתי מועסקים בטורקיה גבוה מאוד (11.2% מכוח העבודה, שלישית אחרי ספרד וברזיל) ודווקא בשל כך היכולת שלה לצמוח במהירות, בלי שוק עבודה מתוח שיגרור לחצי שכר – גבוהה.
אלא שכל היתרונות הללו מתקשים, היום, לבוא לידי ביטוי בשל מכת האינפלציה שטורקיה סובלת ממנה. מדד המחירים לצרכן הטורקי עלה 21.3% ב-12 החודשים האחרונים, הכי גבוה בין מדינות G20, וגם הבאות אחריה בתור רחוקות מאוד: לברזיל ורוסיה שיעור אבטלה של 10.7% ו-8.4%, בהתאמה.
אינפלציה כה גבוהה מקשה לתכנן עסקים, שוחקת את כוח הקנייה של הצרכנים ופוגעת בסנטימנט של משקי הבית והחברות.
כמו כן, מתמודדים היבואנים עם מטבע קורס (8 לירות טורקיות קנו דולר אחד באמצע ספטמבר ותוך שלושה חודשים איבדו 50% משוויין ליחס של 16 ל-1) ואילו הייצוא, שאמור ליהנות מכך, "מבזבז" את ההזדמנות בגלל המגבלות, הסגרים והתכווצות הסחר הבינ"ל.
בתוך כך, הלוואות שנטלו במגזר העסקי התייקרו בעשרות אחוזים, הסקטור העסקי יוצא חוצץ (לפחות מגלה סימנים לכך) מול המדיניות הכלכלית ומבחינת המשקיעים הזרים – שומר נפשו ירחק.
אבל רגע, זה מה שארדואן רוצה בעצם. הוא קרא לאזרחים למכור דולרים ולהמירם בלירה הטורקית ומבטיח שהממשלה תדאג שהפיקדונות החדשים לא יישחקו.
זכרו, יש לו גירעון קטן, יחסית, מה שמציב אותו בעמדת פתיחה לא רעה לצורך מימון התוכנית.
בדרך זו, ארדואן מאמין, יוכל להמשיך להוריד את הריבית למרות האינפלציה הגבוהה. הוא מנמק זאת, בין השאר, בטעמים דתיים, מה שנראה לנו מוזר ולא שייך, אך צריכים לזכור כי רוב האוכלוסייה שם מסורתית והטיעונים הללו לא נופלות על אוזניים ערלות.
ארדואן חוזר וטוען כי ריבית גבוהה לא מקובלת ולכן הוריד אותה (דרך הבנק המרכזי) מ-19% ל-14% בתוך 3 חודשים ועוד היד נטויה. גם לאחר ההורדות הללו, הריבית הזו היא הגבוהה ביותר בקרב מדינות G20 ובברזיל, הבאה אחריה בתור, עומדת הריבית על 9.2 אחוזים "בלבד".
ארגנטינה, שבשנת 2002 נקלעה למשבר ומצבה היה חמור לא פחות מזה של טורקיה כיום, בחרה אז ב"היפרדות" אחרת. היא שמטה חובות, אך הסתייעה בקרן המטבע הבינ"ל ובאיגרות חוב שהונפקו עבורה ולא שברה את כללי המשחק. אגב, טורקיה הייתה גם אז בין המדינות שנקלעו למשברי חובות קשים.
אצל ארדואן הכללים שונים, כאמור, כפי שמעידה התוכנית המהפכנית שלו.
בינתיים, לפחות, ובנפרד מסגנונו של האיש, התוכנית שהציג, עם כל זה שאינה נראית הגיונית מבחינה כלכלית ולבטח מסוכנת מאוד, עשויה לקנות לו זמן יקר. בינתיים דברים יכולים להשתנות לטובתו – גם בכלכלה הגלובלית. לא תמצאו יותר מדי אנשים שיתחייבו היום כי מהלכיו לא יצליחו, או לפחות יקנו לו זמן, כאמור.
לראייה, בעקבות הורדת הריבית האחרונה והתוכנית שהציג ארדואן, הלירה הטורקית זינקה לשער של 10.2 לדולר, ואף כי נחלשה אחר כך ל-11.8 לדולר, לא חזרה לרמות השפל שהיו לפני כן.
הבורסה שלה הייתה תזזיתית מאוד, אך זה לא מנע ממנה לעלות 29% מתחילת השנה (במטבע מקומי).
אז הנה לפנינו ניסוי כלכלי, שבצוק העיתים (הטורקי) נערך לא בתנאי מעבדה אלא בשטח וכשכל הכלים יורים.
האם ייכשל? זו תהיה התוצאה ההגיונית ביותר. יצליח? קהילת הכלכלנים והקהילייה העסקית יצטרכו לחשוב טוב טוב על ההשלכות, כי במציאות שלנו, עם הקורונה והכל, יש עוד מדינות שמצבן לא שונה בהרבה מזה של טורקיה, שמסתכלות ולומדות.
רונן מנחם הוא הכלכלן הראשי בבנק מזרחי טפחות
