דעהמדינה "חדשנית" אבל החשיבה מיושנת
דעה
מדינה "חדשנית" אבל החשיבה מיושנת
העולם שאחרי הקורונה השתנה מאד ותהליכים שהיו קורים בעשר שנים קרו בשנתיים. אבל ישראל לא השכילה למנף את המצב ולהביא לשינוי משמעותי בניהול הכלכלה ובניהול המדינה. אנשי האתמול עדיין מנהלים את המדינה ואנו תקועים בפקקים ומשלמים מחירים לא הגיוניים
מדינת ישראל נחשבת לפלא טכנולוגי ואומת הסטארט-אפ. ואכן אנו מובילים בעולם בטכנולוגיות פורצות דרך, במספר הפטנטים ביחס לאוכלוסייה, בחדשנות וביזמות.
עם זאת, נראה שכל מי שעומד בפקקים שעות רבות, משלם ביוקר עבור מוצר או שירות, או מסתכל על מערכת החינוך הקורסת לא מצליח להבין את הפער בין היכולת לביצוע.
למרות תקופת הקורונה שעשתה שינויים רוחביים משמעותיים בענפים רבים ומערכות שונות בעולם, נראה כי מדינת ישראל עדיין נמצאת אי שם בשנות ה -90 של המאה הקודמת ולא הצליחה להתקדם כמה צעדים קדימה, למרות היכולות המופלאות.
קחו למשל את נושא עליות המחירים והטענה כי בישראל המס גבוה מדי, דבר שמשפיע באופן ישיר על המחירים. בטח שהמס גבוה מדי כי הרי כ-20% מהכלכלה הישראלית היא כלכלה "שחורה" שאינה מדווחת ואין עליה גביית מס, וככל הנראה לאחר תקופת הקורונה התופעה הזו התרחבה עוד יותר. לו הייתה המדינה דואגת לגבות את המס כראוי היה ניתן להפחית את שיעורי המס ולהשפיע באופן ישיר על המחירים. על מנת לשפר את הגביה והבקרה, המדינה צריכה להחליט שתוך 5 שנים היא מבטלת את השימוש בכסף מזומן וכל התשלומים הם דיגיטליים. במצב כזה, ככל הנראה העלמות המס היו פוחתות באופן משמעותי. זה לא מדע בדיוני זה כבר קורה במדינות סקנדינביה. החדשנות בנושא גביית המיסים היא גם שינוי הגישה לתעשיות שלמות ופעילות שאינן מוסדרות בחוק אך קיימות. קחו למשל את נושא הלגליזציה של סמים קלים שהופכת להיות נורמה במדינות רבות בעולם אשר הבינו כבר מזמן שהתועלות מהסדרה כמו גביית מס, בקרה ושליטה והפחתת הפשיעה עולות בהרבה על הנזק. אבל בישראל כמו בישראל מה שקובע הם האינטרסים ולא ההיגיון.
אבל לא מדובר רק במחירים היקרים. כולנו סובלים לאחרונה מהפקקים הבלתי הגיוניים בכבישי ישראל. למרות בנייה והרחבת הכבישים נראה ששום דבר לא באמת יעזור ותחבורה ציבורית טובה ונגישה היא עדיין מדע בדיוני בישראל. לו הייתה המדינה רוצה להקל כבר היום על אזרחי ישראל העומדים בפקקים הייתה קובעת כי עבודה חלקית מהבית היא יעד לאומי. כל חברה וכל ארגון שיכול לאפשר לעובדים שלו לעבוד יומיים מהבית יקבל תמריצים, וחברה שלא תעשה זאת תשלם קנסות. מעבר לכך המדינה יכולה לווסת את העבודה מהבית ולהקצות לכל חברה יומיים בשבוע לצורך כך על מנת להפחית את הנסיעה בכבישים לאורך כל השבוע. נניח כי צעד כזה יביא לירידה של כ-20% בפקקים. זוהי התחלה טובה שתחסוך שימוש מיותר בדלק, זיהום אוויר ואפילו תשפר את האושר של העובדים. ובעולם בו יש מחסור בעובדים, שיפור תנאי העבודה ואושרם של העובדים יוכלו לסייע בגיוס עובדים חדשים. ואם כבר עוסקים בעבודה מהבית אז מדוע לא להטמיע במערכת החינוך יום או יומיים של למידה מהבית בעיקר בכיתות הגבוהות. האם לא כדאי להכין את התלמידים לעולם ההיברידי? ואולי על הדרך ניתן יהיה לשפר את תנאי העבודה של המורים. גם זה אינו חלום והיום יש כבר בתי ספר תיכון בהם התלמידים לומדים יום מקוון בשבוע. אך אלו יוזמות מקומיות ולא החלטה של המערכת. באקדמיה כבר הבינו כי אין ברירה וחלק מהלימודים במוסדות רבים בארץ ובעולם עברו באופן חלקי ללמידה מקוונת.
העולם שאחרי מגפת הקורונה אינו העולם שלפני המגפה. העולם השתנה מאד ותהליכים שהיו קורים כנראה בעשר שנים או יותר קרו בשנתיים. מדינת ישראל לא השכילה למנף את המצב ולהביא לשינוי משמעותי בניהול הכלכלה ובניהול המדינה. אנשי האתמול עדיין מנהלים את המדינה ואנו אזרחי ישראל תקועים בפקקים ומשלמים מחירים לא הגיוניים. ובין בחירות לבחירות אף אחד לא מציע באמת הצעות ממשיות חוץ מסיסמאות ריקות מתוכן.
ואולי בשם החדשנות גם יגיע הרגע שמדינת ישראל תבין שצריך לנהל את האושר הלאומי כפי שנעשה במדינות אחרות בעולם (כולל שרת אושר באיחוד האמיריות או מועצות אושר לאומי במדינות אחרות). זה טוב לכלכלה, לפריון העבודה, לבריאות ולמדינה. ואולי זה לא יקרה אף פעם, אבל גם לי מותר לחלום.
פרופ' טל שביט הוא מומחה לכלכלה התנהגותית ולכלכלת אושר, המחלקה לכלכלה ומנהל עסקים, אוניברסיטת אריאל
