דעהנתניהו חצה את נקודת האל-חזור
דעה
נתניהו חצה את נקודת האל-חזור
ראש הממשלה היה יכול לשנות את מהלך העניינים, אך בחר בנאומו אתמול בערב להסיר גם את הבלמים האחרונים של הרכבת השועטת לתהום. מכאן אין כבר דרך לחזור אחורה, לא במשבר החוקתי שיצר במו ידיו, ולא באובדן האמון שגרם לביטחון ולכלכלה - שייקח שנים לשקמו גם אחרי לכתו
23 במרץ 2023 יירשם בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל כאחד הימים החשוכים בתולדות המדינה. יום שבו ממשלת ישראל, בראשותו של בנימין נתניהו, חצתה את נקודת האל-חזור, והכניסה מדינה שלמה על אזרחיה למציאות חדשה ולא מוכרת.
אחרי יום שבו ההתנגדות להפיכה המשטרית הרימה את ראשה, ביום המחאות המשמעותי ביותר, שוב אפפה את הציבור אופטימיות שהנה רכבת ההפיכה של לוין ורוטמן נעצרת על ידי ראש הממשלה, שעצר שוב את מהדורות החדשות בפריים טיים כדי לשאת הצהרה מיוחדת. גם השווקים הפיננסיים, הברומטר הרגיש ביותר, הראו שאולי בכל זאת נותר בנתניהו עוד שמץ של אחריות עם עליות במדדים בבורסה והתחזקות משמעותית של השקל מול הדולר.
לאופטימיות הזו תרמה גם הודעת שר הביטחון יואב גלנט על הצהרה מיוחדת משלו, שבה הוא היה אמור לקרוא לעצור את החקיקה כדי למנוע משבר ביטחוני. לראשונה נראו סימנים כלשהם לעמוד שדרה בצמרת הליכוד מול הדהרה של לוין ורוטמן.
בימים האחרונים גלנט, כמו נתניהו עצמו, ישב וספג את כל האזהרות מצד ראשי מערכת הביטחון בישראל - מהרמטכ"ל הרצי הלוי ומראש השב"כ רונן בר. האיומים הביטחוניים מבחוץ לא דועכים. השבר בעם והירידה החדה במוטיבציה של מיטב חיילי המילואים של צה"ל צוברים תאוצה. לאלה צריך להוסיף את ההתקרבות של סעודיה לאיראן ולסוריה, היפוך מוחלט של המגמה שבישראל קיוו שתהפוך להסכם שלום היסטורי שיחזק משמעותית את מעמדה ויציבותה במזרח התיכון. זהו לא איום שווא, זוהי אזעקת אמת.
גלנט שמע והפנים. בדרך שבה מוביל נתניהו את ישראל גלנט מבין שהוא הולך להירשם בספרי ההיסטוריה כשר הביטחון שתחתיו איבדה ישראל את היתרון הצבאי שבנתה לאורך 75 שנים.
גם נתניהו שמע את הדברים. אבל על אוזנו השנייה לחשו יריב לוין ודודי אמסלם, שאיימו לפרק עליו את הבית, אם יעצור את החקיקה. נתניהו ניצב בפני דילמה – איראן או רוטמן ובחר באופציה הלא נכונה.
הסיטואציה שולטת בנתניהו
למפגינים נגד ההפיכה המשטרית אין ארץ אחרת, אבל לנתניהו אין באמת אופציה אחרת. הוא עשה את כל הטעויות האפשריות בדרך. אלה הביאו אותו לכך שהוא לא שולט בסיטואציה, אלא היא שולטת בו. האמירה שלו שהנה עכשיו יכניס את ידיו לעסק וידאג לדברים היא בעיקר אמירה מתריסה נוספת נגד היועמ"שית גלי בהרב-מיארה, שאסרה עליו לעסוק בשינויים במערכת המשפט בשל ניגוד העניינים שבו הוא נמצא. אבל האמת היא שגם אם היה שם את כל גופו בתוך הסיטואציה, הוא לא באמת שם. הוא חסר יכולת לחלוטין.
נתניהו בנה ממשלה שנשענת על גורמים קיצוניים, שבמשך שנים בזו למוסדות המדינה. לסמוטריץ', בן גביר ורוטמן, בניגוד לשרי ממשלות ישראל בעבר, אין חיבור מיוחד לכיסא שעליו הם יושבים. אם לא יצליחו להוציא לפועל את המדיניות שלהם, הם יפרקו את החבילה. בפועל, הרבה יותר קל לבן גביר ולסמוטריץ' בלי האחריות הזו, כשאפשר להבעיר את השטח ומישהו אחר נושא בתוצאות. גם נתניהו יודע את זה. לראשונה מאז הפך לראש ממשלה באמצע שנות ה-90, נתניהו חלש וסחיט הרבה יותר משותפיו לקואליציה.
פירוק הממשלה משמעותו סוף הקריירה הפוליטית של נתניהו. הוא לא יעמוד בבחירות נוספות בטווח הקצר. המהלכים שהובילו לוין, רוטמן, סמוטריץ', בן גביר וגפני נגד הרוב הליברלי במדינה סתמו את הגולל על האפשרות שירכיב את הממשלה הבאה. בשביל זה הוא צריך שהממשלה הזו תמלא את חייה, ארבע ואף חמש שנים. עד אז הציבור יאבד את התקווה שעוד נותרה לו, ויהיה קל יותר לנצח בבחירות כמו ברוסיה, בטורקיה או בהונגריה. זה האידאל.
האופציה הלא נכונה - שוב
שעה קלה לפני נאום ראש הממשלה חשף "כלכליסט" כי משלחת מה-OECD שאמורה הייתה לבקר בישראל לרגל פרסום הדו"ח החצי שנתי שלה דחתה את הגעתה למועד לא ידוע. קשה להתרגש מעוד אירוע כזה שמדליק נורות אזהרה מפני השלכות ההפיכה המשטרית – כשבכל יום מגיעה אזהרה ממקום אחר, וכשבראש משרד האוצר יושב אדם שכלכלת ישראל היא הדבר האחרון שמעניין אותו. הוא בכלל הגיע כדי להשתלט על איו"ש במשרד הביטחון. האוצר הוא רק המחיר שהוא נדרש לשלם בשביל זה.
האמון בכלכלת ישראל נפגע משמעותית בחודשיים האחרונים הודות לסמוטריץ', רוטמן ולוין. לנתניהו, פעם "מר כלכלה", הייתה אתמול את ההזדמנות לעצור את זה והוא בחר – שוב – באופציה הלא נכונה.
וכאן הגענו לנקודת האל-חזור שחצה אתמול נתניהו. הסיטואציה שבה נמצאה מדינת ישראל אתמול חוזרת על עצמה מדי שבוע בשבועות האחרונים: משרד ראש הממשלה מוציא הודעה על הצהרה מיוחדת של נתניהו. מתחיל גל של שמועות וספינים למהות ההצהרה ונזרעים ניצנים לאופטימיות בקרב המפגינים נגד ההפיכה. הבורסה עולה, השקל מתחזק והצבע חוזר ללחיים של נגיד בנק ישראל. כל זה רק כדי לקבל את קריאת ההתעוררות פעם נוספת אחרי עוד נאום חסר ערך של נתניהו בזמן צפיית השיא.
נקודת האל-חזור נחצתה גם במישור החוקתי. ההודעה של נתניהו על כוונתו לעסוק בהפיכה המשטרית בניגוד גמור להסדר ניגוד העניינים עליו חתם, בניגוד להוראות בית המשפט והיועצת המשפטית לממשלה, היא החלטה מודעת שלו על שבירת כל החוקים והכללים. ראש הממשלה מפר את הוראות בית המשפט. מכאן אין דרך חזרה. המשבר החוקתי כבר כאן.
האמון בנתניהו אבד כבר מזמן. כתבי האישום נגדו, ריבוי השקרים בנאומיו וראיונותיו, ההצהרות הריקות מתוכן, הארס וההסתה עשו את שלהם. אתמול אבד האמון בכך שאולי בכל זאת נותרה שפיות מסוימת בהנהגת המדינה, כשהתקווה נתלתה בשר הביטחון גלנט. אולי הוא יהיה המבוגר האחראי, בטח נוכח מה שכולם רואים – קריסת מערכת הביטחון. הנסיגה של גלנט מההצהרה, שבה היה אמור להעניק לכל עם ישראל ולנתניהו בראשו "זריקת מציאות", שברה גם את האמון הזה.
ועכשיו העם בישראל קם למציאות חדשה, קודרת ועבור חלק מהעם - זה שעוד האמין שנתניהו בכל זאת יפעל אחרת - מפוכחת יותר. הרס האמון במדינת ישראל, בביטחון ובכלכלה שלה על ידי נתניהו והסביבה שבה הקיף את עצמו היה מהיר. שיקום ההריסות ייקח הרבה יותר זמן.
