דעהיוקר המחיה: התחרות שהאוצר מדמיין לא רלוונטית
דעה
יוקר המחיה: התחרות שהאוצר מדמיין לא רלוונטית
הממשלות במערב עוזרות לתושבים להתמודד עם יוקר המחיה המזנק במגוון דרכים כגון חבילות סיוע, העלאת שכר המינימום ומיסוי חברות אנרגיה. בינתיים באוצר טוענים ש"רק תחרות תוריד את יוקר המחיה", אבל לפחות 50% מההוצאות שלנו המדיניות הממשלתית היא זו שקובעת
בכל רחבי העולם משתוללת עכשיו האינפלציה ויוקר המחיה מאמיר. הממשלות במערב מחפשות דרכים להקל על האזרחים שלהן בהתמודדות עם המצב החדש, ומציעות מגוון צעדים בכיוון זה. כך, עלה שכר המינימום באיחוד האירופי בשנתיים האחרונות ב-9% בממוצע בקרב מדינות האיחוד האירופי, כשבגרמניה הוא זינק בכמעט 30%, ובעוד 9 מדינות הוא עלה בשיעור דו ספרתי.
מעבר לכך, מדינות אירופיות הכניסו את היד לכיס, ועוזרות לתושביהן להתמודד עם המיתון. בצרפת, בה שיעור האינפלציה דומה לזה שבישראל, הוכרזה חבילת סיוע בשווי 20 מיליארד שקל (בנוסף לחבילה שכבר עברה בשווי 25 מיליארד שקל) שכוללת קופונים לקשישים ולמשפחות עניות, העלאת שכר במגזר הציבורי, פטורים שונים ממס על אנרגיה, הגבלה על מחירי השכירות ומחירי מוצרים ועוד. בגרמניה, בריטניה, אוסטריה והולנד חילקו מענקים בשווי מאות עד אלפי יורו לתושבים, זאת בנוסף להקלות מס שונות ומגוונות. בריטניה והולנד גם הטילו מס רווחים מיוחד על חברות האנרגיה, בשווי עשרות מיליארדי יורו, שנועד לממן חלק מצעדי ההקלה.
ובינתיים בישראל הממונה על אגף התקציבים באוצר, יוגב גרדוס, אמר בתגובה לשאלה שנשאל בוועידת כלכליסט, ש"רק תחרות תוריד את יוקר המחיה בישראל". תחרות זה נחמד, אבל האמירה הזו, שמייצגת את עמדתה הכללית של הממשלה, מנותקת מהמציאות ומתפקידה של ממשלת ישראל. קודם כל, השאלה אם מוצר כלשהו יקר או לא, מורכבת מהמחיר שלו, אבל גם מההכנסה שלנו.
רק לאחרונה סירבו בתוקף שר האוצר ואנשיו לכל שינוי משמעותי במתווה המביש של "עסקת החבילה" שביקשה להעלות את שכר המינימום ב-1.8% בלבד, זאת לאחר יותר מארבע שנים ללא עדכון השכר, וכשהאינפלציה כבר עומדת על שיעור הגבוה פי שניים משיעור העלייה המוסכמת. 650 אלף מרוויחי שכר מינימום יכלו ליהנות היום ממשכורת חודשית שלכל הפחות שומרת על ערכה, ואולי אפילו מגדילה אותו, ללא ההתעקשות המיותרת על הקפאת מנגנון העדכון האוטומטי של שכר המינימום, שצפויה לפגוע משמעותית באותם עובדים. גם צעדים ישירים של תמיכה בציבור, כמו המענקים שהועברו באיחוד האירופי, יכלו לעזור, אבל עליהם בכלל אין מה לדבר, כי אסור בשום פנים ואופן לגעת בעודפי התקציב שהצטברו כאן בפעם הראשונה מזה כמה עשורים.
מעבר לזה, קל להתמקד בעליות המחירים בסופר, אבל אלה הן רק חלק קטן יחסית מההוצאות שלנו. 25% מההוצאה של משק בית ממוצע בישראל היא על דיור, שלממשלת ישראל יש השפעה דרמטית על המחיר שלו. היא זו שקובעת את מחירי הקרקעות והיא זו שממשיכה במדיניות החריגה לרעה ביחס למדינות ה-OECD של אי ההשקעה בדיור ציבורי ובר ההשגה והסבסוד הנמוך של שכר דירה לזכאים. גם על ההוצאה השניה בגודלה - מחירי התחבורה, שמהווים כמעט 18% מההוצאה הממוצעת, יש לממשלה השפעה משמעותית מאוד. הממשלה יכולה לקבוע את מחירי האנרגיה והיא זו שקובעת את מחירי התחבורה הציבורית.
ההוצאות הבאות בגודלן בתור - חינוך ובריאות, שמהוות יחד 12% מההוצאה הממוצעת, נקבעות במידה רבה אף הן בידי המדינה, שמסרבת להרחיב את השירותים הציבוריים בתחומים האלה, מממנת אותן בקמצנות ביחס למדינות ה-OECD, מגדילה יותר ויותר את ההוצאה הפרטית בתחומים האלה, וגורמת לכך שעול המימון שלהן ייפול בשווה על עניים כעשירים ויגדיל פערים וחובות. בלפחות 50% מההוצאות שלנו, התחרות שבאוצר מדמיינים, כמעט ולא רלוונטית.
היום, כשאנחנו נמצאים בממשלת מעבר, קשה הרבה יותר (אם כי לא בלתי אפשרי) לעשות צעדים משמעותיים של תמיכה בציבור, אבל לפי המדיניות בה נקטו רוב הממשלות האחרונות בישראל, מצביעה על כך שסביר להניח שגם אם הייתה בנמצא ממשלה רגילה, לא הרבה היה נעשה. בראיון שהעניק בסכום להעברת חבילת הצעדים האחרונה של ממשלתו אמר שר האוצר הצרפתי, ברונו לה מר, כי "אנחנו נמצאים בשיא האינפלציה, לכן עלינו להשתמש עכשיו בכל האמצעים שבידינו כדי להגן על בני ארצנו… האם יש מדינה אחת באירופה, בגוש היורו, שהשאירה את אזרחיה להתמודד בכוחות עצמם עם האינפלציה? אפילו לא אחת… המושג של 'מדינות חסכניות' מת כבר מזמן". לישראל, כך נראה, השמועה על מותו עדיין לא הגיעה.
אביעד הומינר רוזנבלום הוא מנהל מדיניות וחוקר בקרן ברל כצנלסון
