גם סבא שלך ירה בתותח הזה: הענתיקות שצה"ל מתקשה להיפרד מהן
גם סבא שלך ירה בתותח הזה: הענתיקות שצה"ל מתקשה להיפרד מהן
שר הביטחון והרמטכ"ל דאגו למסד את תוספות הפנסיה של פורשי צה"ל, אבל מי ידאג להוציא לפנסיה כמה מאמצעי הלחימה של הצבא ששימשו אפילו במלחמת יום הכיפורים? מתותחי M109, דרך נגמ"שי הברדלס ועד למסוקי היסעור הנושנים. לנער את אבק השריפה: כתבה ראשונה בסדרה
אסון סג'עייה במבצע צוק איתן ב-2014, שבו נהרגו שבעה לוחמי גולני מפגיעה ישירה בנגמ"ש ה-M113 ("ברדלס") שלהם, עורר הדים והפנה את תשומת הלב לאיכות כלי הרכב הקרביים שמספק צה"ל ללוחמיו. עשר שנים קודם לכן, במאי 2004, איבד צה"ל בתוך יומיים 11 לוחמים בפיצוץ שני נגמ"שים זהים, ועוד שני לוחמים בניסיון החילוץ של נפגעי הנגמ"ש השני. אבל גם ב-2021, במקרה של מבצע נרחב בעזה או בלבנון, יטפסו שוב לוחמים אל תוך הרמפה של הנגמ"ש שנכנס לשירות בצה"ל עוד לפני מלחמת יום הכיפורים.
למרות שפע של הבטחות והחלטות, משרד הביטחון וצה"ל, שידעו השנה לדרוש ולקבל מהאוצר עוד 1.2 מיליארד שקל בשנה כדי למסד את הסדר תוספת הרמטכ"ל לפנסיות לפורשי צה"ל, עדיין לא הצליחו להשיג תקציבים להחלפת הנגמ"ש העתיק ונטול ההגנה בשדה הקרב המודרני. והוא לא לבד: צה"ל ממשיך להשתמש בפלטפורמות עתיקות ומוגבלות, כשפרויקטים להחלפתן מתנהלים לאטם. הקצינים שמפקדים עליהן יוצאים בסוף לפנסיה, הכלים לא.
תותח ה-M109: מלכת הקרב הקשישה
ה-M109 נכנס לשירות בארצות הברית במקור עוד ב-1963, ולצה"ל הגיע בשנות ה-70, וקיבל את הכינוי "רוכב". כבר באמצע שנות ה-80 ידעו שהוא מיושן וערכו ניסויים ב"שולף", תותח מתנייע על בסיס טנק המרכבה, עם טווח כפול. אבל במטכ"ל הוחלט כרגיל להשקיע בחיל האוויר וביחידות המיוחדות, והפרויקט בוטל. מאז עסוקים בחיל התותחנים בשפצורים חוזרים ונשנים של ה-M109. הוא כבר עבר שתי סדרות השבחות, הפך ל"דוהר" ול"דורס", אבל עדיין נחות בהגנה על הצוות, במספר אנשי הצוות, בקצב הירי, בטווח ובדיוק לעומת תותחים מתנייעים מתקדמים.
במטכ"ל הוחלט כרגיל להשקיע בחיל האוויר וביחידות המיוחדות, ופרויקט ה"שולף" בוטל. מאז עסוקים בחיל התותחנים בשפצורים חוזרים ונשנים של ה-M109. הוא כבר עבר שתי סדרות השבחות, הפך ל"דוהר" ול"דורס", אבל עדיין נחות בהגנה על הצוות, בקצב הירי, בטווח ובדיוק
עוד ב-2017 החליט משרד הביטחון להחליף אותו בתותח מתנייע מתוצרת אלביט-סולתם, המותקן על משאית אושקוש לשטח. מדובר בשיפור של מערכת שכבר נמכרה ללקוחות זרים כמו תאילנד, הפיליפינים, אזרבייג'ן, אוגנדה וקמרון. השימוש במשאית במקום רכב זחלי אמור להוזיל משמעותית את הרכש וההפעלה ולהקל על דילוג סוללות בעת מלחמה להבטחת שרידותן, הודות למהירות הגבוהה יותר של המשאיות.
העסקה זכתה לדו"ח ביקורת קשה מצד מבקר המדינה, שגילה כי לא ממש נבחנו לו חלופות, ושהמערכת של אלביט זכתה לרוח גבית יוצאת דופן מצד בכירי משרד הביטחון וצה"ל. לתותח החדש יש כבר שם מאיים, "רועם", אלביט קיבלה עבורו כבר חוזים בשווי 325 מיליון דולר, ורוב הייצור יתבצע בארצות הברית, מכספי הסיוע האמריקאי - אבל הראשונים יימסרו לצה"ל רק ב-2023, והאספקה תארך 12 שנים. ב-2030, במקרה של הידרדרות בעזה או בלבנון, לוחמי התותחנים עדיין יירו בכלים שהסבים שלהם עוד ניקו להם את הקנה.
נגמ"ש ה-M113 ברדלס: היחיד שנשאר מצה"ל של 1973
צה"ל יודע שיש לו בעיה בסעיף הנגמ"שים עוד הרבה לפני שהצנטריפוגה הראשונה החלה להסתובב בנתנז. בהכנות לתקיפה באיראן הושקעו עד היום עשרות מיליארדי שקלים. בהחלפת הנגמ"שים, שאמורים לשמש עשרות אלפי לוחמים במלחמה, הרבה פחות. גם בנגמ"שי לחימה שמסוגלים לפעול לצד טנקי המרכבה, וגם בנגמ"שים שיובילו לוחמים אל שדה הקרב.
מה לא היה לנו? שנים עסקו פה בפרויקטי שיפורי מיגון לברדלס הישן, שמשקלם העיק עוד יותר על מנוע הדיזל המזדקן שלו, בהסבת כמויות קטנות של טנקים ישנים מאוד כמו צנטוריון (שוט) וטנקי שלל T-54/55 לנגמ"שי לחימה כמו נקפדון ואכזרית, ובשנים האחרונות בהסבת טנקי מרכבה סימן 2 ו-3, שיצאו משירות, לנגמ"שים תומכי לחימה.
אחרי שיוצרו כ-200 נמ"רים ראשונים קוצץ הפרויקט מ-800 נגמ"שים ל-300. רק הסערה הציבורית אחרי אסון הנגמ"ש בסג'עייה החזירה את הפרויקט למסלול
מלחמת לבנון השנייה המחישה את הזנחת צבא היבשה. באחד משיאי המלחמה הורה אלוף פיקוד צפון אודי אדם לכוחות חי"ר להיכנס ללבנון ברגל, במקום להשתמש בברדלסים ולהשלות את עצמם שהם מוגנים ככה. רק אז יצא סוף-סוף לדרך פרויקט נגמ"ש המרכבה, הנמ"ר. סוף-סוף קיבלה מינהלת הטנק במשרד הביטחון אפשרות לייצר מהבסיס נגמ"ש לחימה מתקדם, ולא לאלתר. אבל כבר אחרי שיוצרו כ-200 כלים ראשונים קוצץ הפרויקט מ-800 נגמ"שים ל-300. רק הסערה הציבורית אחרי אסון הנגמ"ש בסג'עייה החזירה את הפרויקט למסלול. כך או כך הנמ"ר, במחיר של כ-3 מיליון דולר ליחידה, לא יחליף כ-10,000 ברדלסים שנמצאים לפי מקורות זרים בידי צה"ל.
הפתרון אמור להיות האיתן: נגמ"ש גלגלי ולא זחלי, שיכול לנוע בכביש במהירות של עד 90 קמ"ש, להוביל 9 לוחמי חי"ר, עם מיגון אקטיבי, תותח בחלק מהכלים, ובעיקר ליהנות ממחיר רכישה נמוך בחצי משל נמ"ר ועלויות הפעלה נמוכות בהרבה. האיתן לא צריך מוביל טנקים כדי להגיע לזירה או כדי לעבור במהירות מעזה ללבנון, ועושה שימוש בחלקים רבים "מן המדף".
אבל שום דבר לא בוער. אב הטיפוס נחשף ב-2016, ומשרד הביטחון הודיע על תחילת ייצור סדרתי ב-2020, אף שרק אישור תקציב הביטחון החודש יאפשר תחילת הצטיידות אמיתית, נכון לעכשיו עם הזמנה למאות כלים ראשונים. עד לפני סוף העשור לא תהיה בידי חטיבות החי"ר כמות משמעותית של כלים, והחלפת כל הברדלסים, אפילו בצבא יבשה קטן בהרבה משהיה ביום הכיפורים, תימשך כשני עשורים, וגם זאת רק אם אף אחד לא ישתה בדרך את התקציב למטרות אחרות.
ספינות הנירית הספיקו להילחם במלחמת לבנון הראשונה
בשנה האחרונה הגיעו לחיפה ארבע ספינות הסער-6 החדשות מגרמניה, שרכישתן עומדת במרכז חקירת פרשת הצוללות והספינות. משרד הביטחון פרסם בתחילה מכרז בינלאומי לרכישתן, וכעבור זמן קצר ביטל אותו בצעד חריג לטובת רכישת ספינות גדולות ויקרות יותר מגרמניה ללא מכרז, במהלך שבו היה מעורב עו"ד דוד שמרון, פרקליטו של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, שהיה גם פרקליטו של מיקי גנור, נציגה בישראל של המספנה הגרמנית טיסנקרופ. במאי האחרון הודיעה הפרקליטות על סגירת התיק נגדו בפרשה.
7 צפייה בגלריה
אח"י עצמאות של חיל הים. הספינה הראשונה מדור סער 6 עם הגיעה מגרמניה לנמל חיפה
(צילום: AFP)
רכישת הספינות נומקה רשמית בצורך להגן על אסדות הגז החדשות מפני איומי סוריה, חיזבאללה וחמאס. בפועל ניצל חיל הים את הסיטואציה של זמינות תקציבית לרכש סטי"לים חדשים, לאחר ששנים לא הצליח לממן עסקאות כאלה, שהיו בסדר עדיפות נמוך במטכ"ל. התוצאה: צי ספינות הטילים הישראלי התכווץ מאז שנות ה-90 מ-21 ל-11 בלבד לפני הגעת הספינות מגרמניה, דווקא בעידן שבו חיל הים נדרש לפעול בהיקף מואץ ורחוק מגבולות ישראל במסגרת המערכה שבין המערכות נגד איראן וארגוני הטרור שבחסותה.
וכך, עמוד השדרה של החיל מונה שמונה ספינות סער 4.5 נירית, הראשונות שבהן עוד הספיקו להשתתף במלחמת לבנון הראשונה ב-1982. אף שמערכות הלחימה שלהן שודרגו במהלך השנים, הן מוגבלות ביכולת שלהן לשאת מערכות טילים חדשות, כוחות קומנדו, בזמן השהות שלהן בים ובתנאים שהן מספקות לצוותים שלהן. גם מי שהיו ספינות הדגל של החיל עד היום, שלוש קורבטות הסער 5, כבר מתקרבות לגיל 30 לאחר שהראשונה שבהן, אח"י אילת, הגיעה כבר ב-1993.
צי ספינות הטילים הישראלי התכווץ מאז שנות ה-90 מ-21 ל-11 בלבד לפני הגעת הספינות מגרמניה, דווקא בעידן שבו חיל הים נדרש לפעול בהיקף מואץ ורחוק מגבולות ישראל במסגרת המערכה שבין המערכות נגד איראן וארגוני הטרור שבחסותה
בשבועות האחרונים חתם סוף-סוף משרד הביטחון על חוזה עם מספנות ישראל לתכנון דור הספינות הבא, "רשף", אבל עדיין לא על חוזה הצטיידות. כעת ממתינים לאישור תקציב המדינה, ואז להחלטות על הרכש בתוכנית הרב-השנתית החדשה של צה"ל. השאיפה היא לרכוש חמש ספינות רשף בתוכנית הנוכחית ועוד שלוש בתוכנית הבאה, כך שגם כאן חלק מספינות הנירית הנושנות עוד יהיו מבצעיות ב-2030.
מסוקי היסעור: האסון בדרך?
כולם מדברים על כך שמסוק התובלה הכבד של צה"ל כבר ישן מדי, והמשך הפעלתו עלולה להיות מסוכנת. מבקר המדינה קבע כך לפני שנתיים, ואפילו הגרסה המצונזרת של הדו"ח שלו תיארה מסוקים שהאחזקה שלהם בעייתית, שחסרות להם מערכות הגנה ושאינם עונים לכל הדרישות המבצעיות. ככה זה כשמדובר במסוק שהגיע לחיל האוויר כבר ב-1969, והפך לסמל לאומי בזכות שורה של מבצעים מסמרי שיער ותאונות קשות, ועד שיגיע מחליפו יתקרב ל-60 שנות שירות מבצעי.
לפני שנתיים התלקח באוויר אחד היסעורים, וחיי צוות הלוחמים שנשא ניצלו בזכות נחיתת חירום מקצועית ומהירה. בטייסות היסעור כבר נתקלים צוותי האוויר בלחצים מצד בני משפחה מודאגים מהסיכון הגובר.
לפני שנה אישרה סוף-סוף ועדת השרים לענייני הצטיידות את המלצת הרמטכ"ל להחליף את היסעור במסוק הסיקורסקי CH-53K קינג סטאליון. אבל כפי שנחשף ב"כלכליסט", התברר שהתקציב שאושר לעסקה, בסך 2.4 מיליארד דולר, קטן במיליארד דולר מהסכום שיעלו 18 המסוקים שתוכננו לרכישה. זאת אחת הסיבות שעד כה טרם נחתם חוזה הרכישה, כך שהמועד המשוער להגעת המסוקים הראשונים כבר עומד על שנת 2026. שיהיה לנו בהצלחה.
מטוסי הבואינג 707: מתדלקים עתיקים
בפברואר השנה חתם משרד הביטחון על הסכם לרכישת שני מטוסי תדלוק מדגם KC46 חדשים, גרסה צבאית של בואינג 767. אבל זה רק רבע מצי המתדלקים של חיל האוויר שזקוקים מזמן להחלפה, ומורכב ממטוסי בואינג 707 שגילם הממוצע 50 שנה והוסבו בתחילת שנות ה-80 ממטוסים אזרחיים במקור.
האחזקה שלהם הופכת מורכבת משנה לשנה, המערכות מזדקנות, ויכולת אסטרטגית בסיסית שנדרשת לחיל האוויר כדי לפעול בטווחים ארוכים תלויה במטוסים שהמריאו לראשונה כשלוי אשכול עוד היה ראש ממשלה. צמד המחליפים הראשונים יגיע רק באמצע העשור, כך שמטוסי ה-707 לתדלוק, המכונים בחיל האוויר ראם, עוד יספיקו לראות עוד כמה ראשי ממשלה עד שיקורקעו.
