ההסדר עם כיל: כמה פיצוי ושיקום יש באמת ב־115 מיליון שקל?
ההסדר עם כיל: כמה פיצוי ושיקום יש באמת ב־115 מיליון שקל?
בפשרה שאליה הגיעה כיל עם תובעיה היא תשלם סכום שיא כפיצוי על זיהום נחל אשלים. גורמי סביבה טוענים שאין בו כדי לשקם את האזור וספק אם ירתיע גופים מזהמים. בינתיים מי שהיו אז בכירים בכיל מכהנים בגוף אחר במימון המדינה
בבוקרו של יום שישי של חודש יוני 2017 שטף גל של כ־200 אלף מ"ק של חומצה זרחתית את נחל אשלים שבמדבר יהודה. החומצה התעשייתית המסוכנת, גלשה אל הטבע בשל קריסת דופן בבריכת פוספוגבס במפעלי רותם אמפרט מקבוצת כיל שבבעלות איש העסקים עידן עופר. היא הרעילה את הקרקע והשמידה כל מה שנקרה בדרכה: בעלי חיים, צמחים וסלעים. מחשש לפגיעה בריאותית, המטיילים הורחקו במשך כשנתיים משמורת הטבע שזוהמה.
קבוצה של אזרחים החליטה לא לעמוד מנגד לנוכח האסון שחוללה חברה שרווחיה תלויים במשאבי הציבור, והגישה תביעות ייצוגיות נגד כיל. ביניהם ד"ר עודד קינן, אקולוג המתגורר באזור, שהקים קבוצה של תשעה תובעים ייצוגיים. גם רשות הטבע והגנים תבעה, ושנה לאחר מכן, הצליחו התובעים לערב בהליך גם את המדינה. בשבוע שעבר, התבשר הציבור על הסכם גישור "היסטורי": כיל תשלם 115 מיליון שקל בגין הנזק הכבד שגרמה - נזק שנותר במערכת האקולוגית עד היום, יוותר לעוד שנים ארוכות וספק אם כולו ייעלם אי פעם.
מעבר לכותרות, גם התובעים מודים שהסכם הגישור על סך 115 מיליון שקל, שמתוכם יועברו 75 מיליון שקל לשיקום הנחל וסביבתו והיתר לפיצוי על הנזק לציבור, מערכות ניטור רעלים, מחקר, חינוך סביבתי ועוד (ראו טבלה) הוא אולי הטוב ביותר שאפשר היה להשיג בכורח הנסיבות, אך הוא לא מפצה על הנזק שנגרם למערכת האקולוגית והוא גם מסלק את האפשרות לכל תביעה או דרישה נוספת כלפי כיל בנושא. זאת, כאשר הערכות הנזק שגיבשו מומחים, היו גבוהות בהרבה. פרופ׳ ניר בקר, מומחה לכלכלת סביבה, העריך בבדיקה שערך עבור רשות הטבע והגנים, שסכום הנזק, הכולל גם פיצוי הציבור, הוא 397 מיליון שקלים. מתוכם, כמחצית, עבור שיקום השטח.
ברשות הטבע והגנים, שמופקדים על השיקום, מעריכים גם היום שלצורך שיקום מיטבי עשויים להידרש כ־200 מיליון שקל, ושחלק מהשטח כלל לא ניתן לשקם. "65 מיליון שקל, ו־10 מיליון שכבר הוקצו, זה סכום גבוה. האם הוא מספק מענה מלא? בפירוש לא. הזיהום מאוד משמעותי", מסביר ד"ר אסף צוער, אקולוג ומנהל אגף סביבה ברשות הטבע והגנים. "זה נחל ארוך ומורכב. נוכל לעשות שיקום טוב אבל יש גם אזורים שקשה לשקם. למשל, יש חלקים בנחל עצמו שאפשר להגיע אליהם רק ברגל. יש אזור שנקרא ׳אגם הברבורים׳ שמלא במוקשים, ויהיה קשה מאוד לשקם אותו".
מומחים מסבירים שהיכולת להעריך את עלות הנזקים והשיקום במקרה של אסון אקולוגי מוגבלת מאוד, ויכולה גם להוביל לכך שבסופו של דבר, המזהם לא יישא במלוא האחריות לנזק שגרם. דוגמה מן העבר לכך, היא דליפת נפט שהתרחשה בעברונה ב־1975, אשר גם 50 שנה אחריה, הקרקע עדיין אינה מחלחלת, ואין בה נביטה של שיטים. במחקרים שכבר נעשו בנוגע לאסון אשלים, מצאו שהזיהום בנחל ימשיך להשפיע על הצומח והחי עוד עשרות שנים. בין היתר, הזיהום פוגע בנביטת זרעי צמחים וגורם נזק לקרומים ביולוגיים החיוניים להתפתחות הצומח והחי בסביבה מדברית. ייתכן שיחלפו שנים רבות לפני שנגלה עד כמה חמורים הנזקים והאם ניתן לשקמם, ובאיזו עלות. "לא קיבלנו את כל מה שחשבנו שצריך", מסביר צוער. "מצד שני, זה גישור. אם היינו הולכים לבית משפט, היינו צריכים לחכות שנים ואי אפשר לדעת מה פסק הדין, סביר להניח שהוא היה הרבה יותר נמוך, כי אין תקדים כזה בישראל. חשבנו שזה לא נכון לחכות תקופה כל כך ארוכה כשהנחל מזוהם. הטבע לא ירוויח מזה שנגרור את זה שנים. לפחות אפשר לטפל בדברים עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי. התפשרנו בתמורה לשיקום מיידי וודאי".
למרות שהשמורה נפתחה מחדש למטיילים, הנזק עדיין ניכר בשטח. ברשות הטבע והגנים יידרשו עוד לפנות קרקע מזוהמת מהאזור ולהחליפה, ובעלי חיים וצמחים שנכחדו לא ניתן להשיב לחיים.
בשל האסון שגרמה כיל בנחל כל עדר היעלים שחי בשטח מת. גם שועל צוקים, מין המצוי בסכנת הכחדה, מצא את מותו, וכך גם זוחלים ועופות. לפי חוות דעת של האקולוג פרופ׳ אורי שיינס, עקב תנאי השטח המורכבים, קשה עד היום לדעת מה היקף הפגיעה בבעלי החיים. "אין הערכה כספית אמיתית לנזק לטבע", אומר שיינס. "זה כמו לשאול מהי עלות של חייו של אדם. אין לדעתי סכום שיכול לפצות על הפגיעה הזו".
ד״ר אסף צוער, מנהל אגף סביבה ברשות הטבע והגנים: "חשבנו שלא נכון לחכות לפסק דין. התפשרנו בתמורה לשיקום מיידי וודאי״
הסכם הגישור לא מביא לסופה את פרשת האסון שחוללה רותם אמפרט בנחל אשלים. מעל עוד מרחפת שאלת האחריות האישית של המנהלים בעת האסון. כתנאי להסכם הפשרה, דרשה חברת כיל להסיר את התביעות האישיות נגד בכיריה מהתביעה הייצוגית. שורה ארוכה של מנהלים נותרה, לעת עתה, נקייה מכל אחריות, לפחות עד שבמשרד להגנת הסביבה תושלם החקירה בנושא.
בתחקיר תוכנית "המקור", ששודר כשנה לאחר האירוע, נחשפו מסמכים המצביעים על כך שבמשך שני עשורים כיל התעלמה מאזהרות בדבר אסון שעלול להתרחש בטבע בשל הליקויים במתקניה. גם כשנה לפני האסון העדיפה החברה להתעלם ולחסוך את תיקון הסוללה המזרחית הסדוקה ברותם אמפרט, שנפרצה והובילה לגלישת החומצה לנחל אשלים. במשרד להגנת הסביבה הבטיחו לנהל חקירה פלילית "מהירה" ולמצות את הדין עם האחראים למחדל הענק, אך עד עתה, החקירה לא הושלמה.
2 צפייה בגלריה
מנכ"לית רשות הטבע והגנים רעיה שורקי וממלא מקום מנכ"ל כיל בעת הזיהום אשר גרינבאום
(צילומים: חיים הורנשטיין, אוראל כהן, עמית שאבי)
במשרד טוענים כי "בשל מורכבות האירוע וייחודיותו, החקירה נדרשה לעזרה משפטית מגורמי אכיפה בחו"ל. פעולות החקירה התעכבו שלא באחריות המשטרה הירוקה״. במשרד סירבו להסביר מדוע אירוע שהתרחש בישראל נחקר בחו"ל, אך גורמים המעורים בפרטים מסבירים שרמת המומחיות בישראל נמוכה, ולכן נדרשו השלמות של חוות דעת מקצועיות בארה"ב.
המדינה אם כן לא ממהרת להשלים את החקירה הפלילית כלפי אלו שהתעלמו מנורות האזהרה. היא אף לא מנעה מבכירים שכיהנו בכיל בזמן האסון מלשבת בדירקטוריון המכון להתייעלות במשאבים - שאת הקמתו מימנה דרך המשרד להגנת הסביבה ומשרד הכלכלה. יו"ר הדירקטוריון היא מיקי הרן שהיתה ועודנה דירקטורית בכיל כיום. ובדירקטוריון מכהן גם אשר גרינבאום, ששימש ממלא מקום מנכ"ל כיל בעת האסון. לאחר פניית "כלכליסט" נמסר ממשרדי הממשלה כי "בעקבות המידע שהובא לידיעתנו, המשרדים יבצעו בדיקה של הנושא בהקדם".
עבור כיל, השנתיים האחרונות היו בגדר בוננזה. החברה מתהדרת ברווחי שיא: באמצע השנה העלתה את תחזית הרווח שלה לשנה הנוכחית לכ־3.75 מיליארד דולר, רווחים הנסמכים על ניצול משאבי טבע. מחירי הפוספטים המזנקים בעולם, גם הם תרמו לרווחי השיא של כיל, כשהכנסות מפוספט גדלו בכ־60% ברבעון הראשון של 2022 לעומת הרבעון המקביל לו ב־2021 (בעוד שמחירי הפוספטים בעולם עולים, גובה תמלוגי הפוספט בישראל לא עלה מאז 2014, והם נחשבים לנמוכים אפילו מאלו הנגבים עבור חצץ וחול). ספק אם הסכם הפשרה בעניין אשלים, הוא אפילו "מכה קלה בכנף" עבור החברה. בדיווחה לבורסה, הבהירה כי ההשפעה הכספית של ההסכם על תוצאותיה הכספיות, לא צפויה להיות מהותית.
כששורת הרווח לא נפגעת, האם באסון נחל אשלים - על התביעות וההליכים הפליליים הכרוכים בו - יש בכדי להרתיע את המזהמים? כלל לא בטוח. רק בחודש יוני האחרון, התברר שתעלת כיל הממוקמת במניפת צאלים, דולפת אל הטבע וגורמת נזק לאזור הרגיש. לאחר הפסקת הזרמה קצרה, כיל חזרה להפעיל את התעלה, לקול מחאת הרגולטור. המשרד להגנת הסביבה ערך שימוע לחברה, והנחה את המשטרה הירוקה לפתוח בחקירה פלילית בנושא.
למרות שהסכם הפשרה מול כיל ורותם אמפרט לא משקף את הנזק המלא שנגרם לסביבה ולציבור, זה סכום הפיצוי הגבוה ביותר ששילמה עד כה חברה בישראל בגין נזק סביבתי, והוא עשוי לקבוע סטנדרטים בתביעות עתידיות על נזקים סביבתיים.
ספק אם בבית משפט בישראל, שבו אין מומחיות בתחום והסביבה לרוב לא זוכה לסעד משמעותי, היו מצליחים התובעים להגיע להישג משמעותי יותר. בהסכם עצמו, לפיו תשלם כיל 115 מיליון שקל בגין הנזק שגרמה, יש הישגים נאים לתובעים, ובייחוד לאזרחים שהחליטו להגיש תביעה ייצוגית - ואף סירבו לבקשת המדינה להסירה, כשהם לא מרפים מהנושא ומתעקשים להגדיל את ההישגים מול המזהמים.
המשרד להגנת הסביבה: ״מורכבות האירוע דרשה עזרה מגורמי אכיפה בחו״ל. פעולות החקירה התעכבו שלא באחריות המשטרה הירוקה״
כך למשל, בזכות קבוצת התובעים שארגן ד"ר עודד קינן וייצגו עורכי הדין חיה ארז ואסף פינק, התושבים הצליחו להשיג הישגים שקשורים לאזלת יד של המדינה, כמו ניטור השפעות בריאותיות של הפוספוגבס וניטור של מזהמים שכיום אינם מנוטרים. בנוסף יקבלו 1.5 מיליון שקל שיופנו לקרן נאמנות שינהלו תושבי האזור, ותוכל בהמשך לשמש גם למימון מאבקים סביבתיים נוספים ותביעות ייצוגיות - גם נגד כיל עצמה. 3.1 מיליון שקל יוקצו להקמת מרכז מחקר וידע למשפט, סביבה אקלים וכלכלה בפקולטה למשפטים, וסכומים נכבדים נוספים יוקצו לפרויקטים סביבתיים ומחקר. ד״ר עודד קינן, ממובילי התביעה, מסכם: ״אי אפשר לפתור את כל בעיות כיל בתביעה ייצוגית אחת, ולא את בעיות העומק של הרגולטור. יש הרבה פשרות, חלקן לטובתנו וחלקן לרעתנו. מדינת ישראל הפכה את הנגב לחצר האחורית, ואיפשרה לחברות שרואות רק את שורת הרווח לעשות מה שהן רוצות. בריכות הפוספוגבס עבדו בלי היתר 20 שנה. בוודאי שהסכום לא משקף את מלוא הנזק. יש נזקים שאי אפשר לכמת. המטרה שלנו היתה להשיג צדק שלא השגנו דרך המדינה. אני מרוצה שהגענו להסדר פשרה שישרת את יושבי הנגב".
מרותם אמפרט נמסר: "זה אירוע קשה ומצער אשר לקחנו עליו אחריות מלאה. מיד עם קרות האירוע ב־2017 החברה פעלה לשיקומו המיידי של האזור. בשנים האחרונות עשינו ככל יכולתנו ללמוד ולהפיק ממנו לקחים. אנו רואים בהסכם הפשרה, במסגרתו הגענו לפיצוי משמעותי וראוי, צעד אחראי ומתבקש כלפי הציבור, יתר מחזיקי העניין ועבורנו כחברה".
מהמרכז להתייעלות במשאבים נמסר: "יו"ר הדירקטוריון ד"ר מיקי הרן, מונתה בשל הרקורד שלה כמנכ״לית, סמנכ"לית ומדענית ראשית לשעבר במשרד להגנת הסביבה. הרן, דח"צית בכיל, לא בניגוד עניינים היות שהמכון לא נתן אף מענק ממשלתי או אחר לכיל ולא ייתן בעתיד. אשר גרינבאום הוא תעשיין בכיר התורם למרכז עשרות שעות מזמנו בשנה, ואינו בעל תפקידים מזה שנים בכיל".
