דעהכשמדובר ביאיר נתניהו חשוב בעל הדין, לא פסק הדין
דעה
כשמדובר ביאיר נתניהו חשוב בעל הדין, לא פסק הדין
ההתנפלות של משפחת נתניהו ותומכיה על שופטי העליון, נעם סולברג ואלכס שטיין, שסירבו לחלץ את נתניהו ג'וניור מהבור שלתוכו קפץ מרצונו החופשי היא דוגמה לרעות החולות שהביא עלינו הביביזם. כי המשפחה קודמת לכל. למשפט, למדינה וגם למצפונם של התוקפים שיעשו הכל כדי לרצות ולהתחנף. במיוחד כשהג'ובים הממשלתיים טרם חולקו
ההתנפלות של משפחת נתניהו ותומכיה על שני שופטי העליון שסירבו לחלץ את יאיר נתניהו מהבור שלתוכו קפץ מרצונו החופשי ובזחיחותו היהירה היא דוגמה מזוקקת לרעות החולות שהביא עלינו הביביזם. נמנה שתיים מהם: הראשונה, המשפחה מעל הכל; השנייה, הצביעות הדו-פרצופית מול מערכת המשפט. שתיהן משתלבות היטב בסיפור הנוכחי.
יאיר נתניהו פנה לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי לאחר שחויב לשלם 250,000 שקל לאבי אלקלעי, מבכירי אתר "וואלה". נתניהו שיתף פוסט דיבתי של הבלוגר אבי זלינגר על אלקלעי. הוא לא טרח להתגונן מפני התביעה, ובהיעדר הגנה נפסק נגדו חצי הסכום שאלקלעי תבע - 500,000 שקל. אין טעם לחזור ולפרט את הדרך שבה ניהלו יאיר ופרקליטיו את ההליך. עזבו את הזלזול, את השקרים, את הרשלנות המקצועית - אבל איפה התבונה? ואז, אחרי שהתבשיל הוקדח בבתי משפט השלום והמחוזיים, אחרי שהוחלפו עורכי הדין, מגיש יאיר נתניהו שתי בקשות ערעור לבית המשפט העליון (האחת על פסק הדין והשנייה על הסירוב לבטלו) שיאפשר לו לפתוח פעם נוספת, שלישית במספר, את הסיפור שלו. שתי הבקשות נדחו בידי השופטים נעם סולברג ואלכס שטיין.
מדובר בשני שופטים שמקוטלגים בהארד-קור של הימין המשפטי. מדובר בשופטים שמרנים, שממעטים להשתמש בעילת הסבירות, בשיקולי צדק והגנה מן הצדק. שופטים פורמליסטים שנוטים להתרחק מטלטול הספינה המשפטית. ואלה בדיוק השופטים שבמקרה הזה פחות נוחים ליאיר. יאיר נזקק כאן לשופט "אקטיביסט" שלא היה נרתע מלמנף את טענתו החדשה (שאותה לא העלה בהליכים הקודמים) כדי לבחון את צדקתה. מדובר בטענה שההחלטה נגד יאיר חייבת "ליישר קו" עם הפסיקה שתינתן נגד כותב הפוסט המקורי אבי זלינגר שאותו יאיר שיתף. זאת כדי שלא תיווצר סיטואציה בעייתית לפיה הפסיקה כלפי המפרסם זלינגר תהיה שונה מהפסיקה כלפי המשתף נתניהו. "בנסיבות אלה", טען נתניהו, "נדרש היה לכל הפחות להתנות את פסק הדין בתוצאות ההליך בעניינו של זלינגר". סולברג דחה את הטענה מפני שהועלתה לראשונה בפניו. בצדק, אבל זהו צדק שעיקרו משפט וחוק, החלום הרטוב של הימין המשפטי.
אינני חושד במזימה מכוונת של העליון לתעל את בקשותיו של הג'וניור לשני השופטים השמרנים, המודלים למינויים העתידיים של קואליציית נתניהו ופורום קהלת. אבל התוצאה היא שפסיקתם הביאה על ראשם את הארטילריה הביביסטית. והסיבה ברורה – לא חשוב פסק הדין, חשוב בעל הדין. לא חשוב אם הפסיקה עולה בקנה אחד עם משפטנות פורמלית שמצמצמת את האקטיביזם ואת מרחבי ההתערבות מטעמי צדק – חשוב מי נהנה או סובל ממנה. וכשבעל הדין הוא יאיר נתניהו והפגיעה היא בבטן הרכה של המשפחה, כסף, אז הביביסטים יוצאים בהוראת המשפחה לטנף על השופטים. כי המשפחה קודמת לכל. למשפט, למדינה וגם למצפונם של התוקפים שיעשו הכל כדי לרצות ולהתחנף. במיוחד כשהג'ובים הממשלתיים והפרלמנטריים טרם חולקו.
סולברג ושטיין הם שופטים שמרנים, אבל עדיין שופטים. אני מחכה לשימוע למועמדים לעליון בסבב המינויים העתידי שעליו תשתלט קואליציית הימין-על-מלא. המראיין ישאל את המועמד: מגיע אליך מערער שחויב ברבע מיליון שקל לאחר שהתרשל פעמיים בהגנתו, בשלום ובמחוזי. היית מאפשר לו ערעור נוסף? והמועמד תאב המינוי ישיב: בהחלט הייתי שוקל זאת, במיוחד אם מדובר בבנו של ראש ממשלתנו ומשיח צדקנו.
