פרשנותכך מחמירים את העוני: 230 אלף איש ללא דמי אבטלה
פרשנות
כך מחמירים את העוני: 230 אלף איש ללא דמי אבטלה
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדווחת על כ־450 אלף מובטלים בנובמבר אך רק מחציתם קיבלו דמי אבטלה. התופעה תגרום להחמרה של העוני ולזינוק בחוסר הביטחון התזונתי. מחקר מגלה בעיה קשה במיוחד של אבטלה בחברה הערבית
להלן תעלומה חברתית־כלכלית קשה: על פי ביטוח לאומי, כ־220 אלף איש קיבלו דמי אבטלה בנובמבר, וגם הנתון הזה התאפשר רק בעזרת הקלות החל"ת. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), היו כ־450 אלף מובטלים באותו חודש. כלומר, כחצי מהמובטלים אינם זכאים לדמי אבטלה, אם משום שהם עובדים שעתיים, אם משום שלא צברו תקופת זכאות, אם משום שעבדו בשחור. כמה עשרות אלפים מתוכם הם מקבלי הבטחת הכנסה, מקבלים קצבה קטנה ומעצם הגדרתם חיים בעוני מרוד. המשמעות של הנתון הזה היא שאם האבטלה כמו שנראה עכשיו תימשך לאורך זמן, ישראל הולכת לעבר תקופה של החמרה בעוני וזינוק בחוסר הביטחון התזונתי.
גם בימי שגרה רק חלק מהמובטלים מקבלים דמי אבטלה, אבל המספרים קטנים בהרבה (110 אלף בספטמבר) ויותר קל למצוא עבודה.
בניגוד לתקופת הקורונה, הקלות החל"ת לא כוללות את הארכת הזכאות, ומי שלא מצאו עבודה וסיימו את הזכאות יישארו בלי כל הכנסה. עד החודש היה מדובר במובטלים ותיקים אבל מהחודש תצטרף אליהם קבוצה חדשה הולכת וגדלה של צעירים שהפכו למובטלים במלחמה והזכאות שלהם לדמי אבטלה תסתיים. הסיבה היא שבני עד 25 מקבלים קצבת אבטלה במשך חודשיים ובני 28-25 חודשיים וחצי. כלומר, מספר המובטלים ללא הכנסה יגדל ככל שתימשך המלחמה.
אין ירידה באבטלה: מתייצבת על 10%
יש שורה של גורמים לגל האבטלה: הקרבות בצפון ובדרום, חוסר הוודאות האם תפרוץ מלחמה כוללת בצפון, מצב הרוח הלאומי הירוד, הקרע בין יהודים וערבים והשפעה מצטברת של הירידה בפעילות במשק. שלושה גורמים פרסמו אתמול נתונים על גל האבטלה. את הבשורה הלא משמחת שהאבטלה הגדולה נשארת איתנו מבטא הנתון הקשה שפרסמה הלמ"ס אתמול שלפיו שיעור האבטלה בחישוב המורחב עמד בחודש נובמבר, החודש השני של המלחמה, על 10%, שהם 448 אלף איש. זה החודש השני של רמת אבטלה גבוהה מאוד לאחר 10.4% באוקטובר.
אם באוקטובר נראה היה שחלק גדול ממי שהוגדרו כמובטלים הם בעצם אנשים שנשארו בבית בגלל המלחמה, כלומר "מובטלים סטטיסטיים", הרי בנובמבר מדובר כנראה במובטלים ממש. לא מדובר רק במובטלים במובן הקלאסי המצומצם - כלומר בלתי מועסקים שמחפשים עבודה. לנתון המצומצם יש מעט מאוד חשיבות בזמן משבר. מדובר בחישוב מורחב שכולל גם אנשים שנמצאים בחל"ת, אנשים שנעדרים מעבודה בשבוע הסקר מסיבות אחרות (אין לימודים, אי אפשר להגיע לעבודה וכו') ומי שהיו רוצים למצוא עבודה אבל התייאשו מהחיפוש.
נתון התעסוקה האופטימי ביותר שפורסם אתמול היה זה של שירות התעסוקה שנכלל בתמונת מצב הכלכלה בישראל של משרד הכלכלה. 65 אלף דורשי עבודה רשומים בשירות התעסוקה חזרו לעבודה מתחילת המלחמה ב־7 באוקטובר, מתוכם 50 אלף בנובמבר. הנתון של החוזרים לעבוד שווה ערך ליותר משליש מ־188 אלף דורשי עבודה שנרשמו בשירות התעסוקה מתחילת המלחמה, אבל הוא כולל גם מובטלים מלפני המלחמה. הכותרת שנתן משרד הכלכלה לנתונים "מגמת חזרה לעבודה" נראית יותר כמשאלת לב מאשר כמציאות תעסוקתית.
ועוד נתון שמעיד על התייצבות האבטלה אבל לא על ירידה שלה. לראשונה מאז 19 באוקטובר תוספת המובטלים היומית ירדה בחצי השני של השבוע שעבר מ־2,000 איש ליום ועומדת על כ־1,700 איש תובעי דמי אבטלה חדשים ביום. הדבר ממשיך את הירידה במספר המובטלים משיא של 7,300 ליום ב־1 בנובמבר. כך עולה מנתוני תוספת המובטלים היומית שפרסם אתמול ביטוח לאומי. הנתונים מתייחסים רק לימי ראשון עד חמישי שכן בסופי שבוע רישום המובטלים נמוך בהרבה. חשוב לשים לב שהתוספת בימי שגרה היא כ־1,000 מובטלים ביום, כך ש־1,700 ביום זה עדיין נתון שמגדיל את האבטלה או לפחות מתחזק אותה בגודלה הנוכחי.
ולהלן בלגן ישראלי טיפוסי, מייסר ומיותר לגמרי. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הודיע לפני שבועיים על הארכת מתווה הסיוע למעסיקים שכולל את כל הקלות החל"ת. אלא שביטוח לאומי פועל רק מכוח חוקים או הסכמים עם האוצר ולא מכוח הודעות של שרים, והחוק הדרוש אפילו לא התחיל את דרכו בכנסת. פורמלית זה בכלל לא משנה. ביטוח לאומי ישלם למובטלים על דצמבר ב־12 בינואר, כלומר גם אם הכנסת תאריך את ההקלות בסילבסטר, כולם יקבלו תשלום.
הבעיה היא שמבחינת החוק, מ־1 בדצמבר חזרנו למתווה נטול הקלות. לכן אלפים מהפונים לביטוח לאומי מקבלים תשובות שליליות ונמצאים בחוסר ודאות ומתח, וכאלה לא חסרים כידוע בתקופה הזו גם בלי הבירוקרטיה המיותרת הזו. הפניות של המובטלים שלא יודעים אם יקבלו תשלום יוצרות עומס גדול ומיותר על פקידי המוסד שגם ככה לא חסרה להם עבודה.
הנפגעים ביותר מאבטלה: הגברים הערבים
ככל שהמלחמה מתמשכת, הנזק הכלכלי לחברה הערבית ולהישגי תוכניות השילוב שלה בכלכלה הולכים וגדלים. הדבר נובע משיתוק ענף הבנייה אבל גם מהפחד ההדדי הגדול בין החברות שגורם להדרת עובדים ערבים מצד אחד ולחשש שלהם להגיע לעבודה מצד שני. כל זאת, אף שהחברה הערבית נפגעה קשות בטבח ואף שלא פרצו מהומות ביישובים ערביים. ממילא סביר שחלק לא מבוטל מהמובטלים בסקר כוח האדם של הלמ"ס שאינם זכאים לדמי אבטלה הם ערבים.
מחקר של מכון אהרן באוניברסיטת רייכמן מגלה שהקבוצה שנפגעה יותר מכל קבוצה אחרת מהאבטלה בחודש אוקטובר, החודש הראשון של המלחמה, הם הגברים הערבים. 29% מהעובדים הערבים בגילאי העבודה העיקריים (64-25) נעדרו מעבודתם באוקטובר, פי 3 מהשיעור המקביל אצל גברים יהודים (9%). את המחקר ערכה ראשת המרכז למדיניות כלכלית של החברה הערבית במכון ד"ר מריאן תחאוכו והחוקרים ד"ר עמית לוונטל ואיילה פרטוש בשיתוף עם ג'וינט־תבת.
תחאוכו ועמיתיה מציינים ש"כבר לפני המלחמה היו פערים כלכליים משמעותיים בין יהודים לערבים בהשכלה ובהון האנושי שתרמו לתעסוקה נמוכה של ערבים לעומת יהודים". אחד הביטויים הקשים של התופעה היה שיעור גבוה מאוד של 28% גברים ערבים צעירים (גילאי 24-18) חסרי מעש, שלא למדו ולא עבדו בראשית 2022. החוקרים מזהירים ש"המלחמה עלולה למחוק את הישגי תוכניות השילוב ולהביא להידרדרות כלכלית וחברתית נוספת בחברה הערבית". הם מזכירים שפגיעה בחברה הערבית היא גם בעיה של האוכלוסייה כולה והיא עלולה לגרום ל"החרפה בתופעת האלימות והפשיעה, חוסר מעש של צעירים ופנייה לשוק האפור ולארגוני הפשיעה".
הבעיה חמורה עוד יותר במזרח ירושלים. עלייה של מעל 300% נרשמה באוקטובר בכמות דורשי העבודה החדשים ממזרח ירושלים לעומת ספטמבר, זאת לעומת עלייה של כ־150% בארץ כולה. כך טוענים ארבעה ארגונים חברתיים, עיר עמים, כוח לעובדים, מען ועטאא' בפנייה לראש העירייה משה ליאון. הם מציינים ש"נתון זה מתווסף למצב קשה גם כך, שכן עוד בטרם פרצה המלחמה כ־70% מתושבי מזרח ירושלים חיו מתחת לקו העוני".
לדבריהם, שני גורמים מרכזיים למצב הגרוע הם מחסומים שמונעים מעבר עובדים ואלימות כלפיהם במערב העיר. המצב בפועל גרוע בהרבה שכן רבים מהמובטלים אינם זכאים לדמי אבטלה או שאינם יודעים כיצד לממש את זכאותם. נציגי הארגונים כותבים לליאון כי מדובר ב"משבר חסר תקדים. משפחות רבות נקלעות לקשיים משמעותיים, מוותרות על רכישת תרופות ואלפים נזקקים בימים אלה לסיוע כלכלי, לרבות של מזון בסיסי".
