פרשנותהאינפלציה לא הצליחה להתחסן מפני זן הדלתא
פרשנות
האינפלציה לא הצליחה להתחסן מפני זן הדלתא
אף כי רמת האינפלציה בסוף יולי הגיעה לרמות שלא נרשמו מאז 2013, היא עדיין לא מרימה ראש בעוצמה. בעקבות זן הדלתא מקבלי ההחלטות שמים במוקד את ההתאוששות ולא את רמת המחירים
1
אחרי תקופה ממושכת שהיא נעדרה, ולמרות ההבטחות שהיא אוטוטו חוזרת, ובעוצמות חסרות תקדים, האינפלציה במשק הישראלי לא מתרוממת. מדד המחירים לצרכן עלה בחודש יולי בהתאם לציפיות ב־0.4% ולפיכך האינפלציה עומדת עתה על 1.9% לשנה. כלומר האינפלציה בישראל עדיין לא נוגעת באמצע טווח יציבות המחירים שקבעה הממשלה (2%) - שהוא גם היעד החדש של נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון. זאת בניגוד למה שהתרחש למשל בארה"ב, שם היא זינקה לרמה של 5.4% (אך גם שם היא נחלשה בחודש האחרון). אף כי מדובר ברמות אינפלציה שלא נרשמו בישראל מאז סוף שנת 2013, הרי שגם ביוני וגם במאי 2021 נרשמה אינפלציה שנתית סביב הרמות שנרשמו בסוף 2013.
תזכורת: הכלכלנים דיברו על כך שברגע שיימצא חיסון אפקטיבי לקורונה, האינפלציה תשוב בגלל שתי סיבות: שיבושים בשרשראות האספקה בגלל המגפה (פגיעה בהיצע), ומצד שני עליות בביקוש (לרבות ביקושים כבושים על רקע המגבלות והסגרים) יביאו בהכרח לעליית מחירים. ואכן האינפלציה הרימה ראש: אם בתחילת 2021, כאשר החל מבצע החיסונים, המשק הישראלי היה שקוע בדפלציה עמוקה (אינפלציה שלילית של מינוס 0.7%), בחודשים הבאים ראינו עלייה למינוס 0.4% ול־0. באפריל-מאי אכן היה נראה כי הנבואה בדרך להתגשם – האינפלציה השנתית זינקה ב־6־7 עשיריות הנקודה בחודש, פעמיים: מ־0.2% ל־0.8% (אפריל) ומ־0.8% ל־1.5% (במאי). הזינוקים הללו, לצד מה שהתרחש בארה"ב, הציתו את הדיון לגבי המאפיינים האינהרנטיים של האינפלציה החדשה: האם היא מבוססת על גורמים זמניים, או שמא היא מבנית.
האינפלציה בארה"ב זינקה בתוך חודשיים מ־1.7% ל־4.2% (ב־60 יום) והתרחקה לגמרי מהיעד של הפד (כ־2%). אנשי ביידן, לצד הנגידים של הפדרל ריזרב (לפחות רובם), יחד עם כמה כלכלנים בולטים (לרבות חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' פול קרוגמן) ביקשו להרגיע ולהירגע. האינפלציה שאנו רואים לנגד עינינו – הם טענו – היא הכי זמנית והכי מוטת-קורונה שניתן להעלות על הדעת והיא לא חייבת להסיט את תשומת הלב מהבעיה המרכזית של הכלכלה הגלובלית פוסט-קורונה: התאוששות מוטת תעסוקה תוך שיקום שוק העבודה וסגירת פערים. גם הנגיד ירון הוריד מהשולחן את האפשרות של התפרצות אינפלציונית בישראל כאשר הוא לא רק מסתכל על נתוני האינפלציה של הלמ"ס (שאכן לא התקרבו לאמצע היעד) אלא בעיקר על הנתונים של בנק ישראל על הציפיות לאינפלציה. אם כלכלה זה 10% מתמטיקה ו־90% פסיכולוגיה, אינפלציה זה 5% מתמטיקה ו־95% פסיכולוגיה. במקרה הזה, הציפיות מגשימות את עצמן. ולראייה זה כבר כמה חודשים שהצפיות לאינפלציה ל־5 שנים ול־10 שנים (טווח בינוני-ארוך) מעוגנות היטב סביב 1.5%–2%, ממש במקום שהן צריכות להיות.
2
אך בחודש וחצי-חודשיים האחרונים הגיע זן חדש – הדלתא – והכריע את הוויכוח: העולם לא יצא מהקורונה כי יש גם קורונה אחרי החיסונים, לא כולם רוצים ומוכנים להתחסן, והסיכונים שהמגיפה הזו מעלה לא הלכו לשום מקום גם אם התמתנו מעט. בחודשיים האחרונים היינו עדים להתמתנות חדה של קצב האינפלציה. גם בארה"ב היא עלתה מ־4.2% ל־5% (מאי) ומשם ל־5.4% (יוני): בשבוע שעבר התפרסמו נתנוי האינפלציה ליולי בארה"ב ואז הפתעה – הזינוק באינפלציה תם ונשלם. גם ביולי האינפלציה השנתית נותרה על 5.4%.
בישראל התמונה דומה מבחינת העוצמות: מ־1.5%, ל־1.7% ל־1.9% ביולי. האוויר יצא מהמפרשים. במקביל, גם הציפיות לאינפלציה ליולי (שהתפרסמו בסוף יוני) החלו להראות שינוי: לראשונה מאז אוקטובר 2020, הן לא עלו. אם מסתכלים על הציפיות משוק ההון (פער תשואות בין אג"ח צמודות ללא צמודות) – רואים ירידה קלה הן בשנה הראשונה והן בשנה השנייה.
בנוסף, גם בבנק ישראל זן הדלתא שינה את התחזיות לגבי הפרמטרים בכלכליים הצפויים ב־2021, כלפי מטה: הן את הצמיחה של המשק, הצריכה הפרטית, ההשקעות במשק, ומצד שני העלה את תחזית האבטלה לשנת 2021 לרמה של 10.8% (ממוצע) וגם בסוף השנה (8%). החלק החיובי בתחזיות המעודכנות שהתפרסמו לפני חודש היה כי בנק ישראל עדכן כלפי מעלה את התחזיות ל־2022. כלומר בנק ישראל כבר הפנים כי ההתאוששות תימשך, אך היא תהיה איטית בהרבה ממה שהיה נראה כאשר התחלואה היתה נמוכה. כאשר ירון נשאל מה הסיבה המרכזית לפסימיות, השיב: “הסיכון האפידמיולוגי עלה”. וזה היה לפני חודשיים כאשר עוד היו מספר קטן של מאושפזים קשה. לפני שבוע היו אלה כלכלני ה־OECD אשר דיווחו, על בסיס המדד המשולב למצב הכלכלה, כי "תחזית מחזור הצמיחה" שלהם לכלכלות המערב גם הידרדרה. אם עד לפני חודש הם דיברו על עלייה מתמדת של הפעילות הכלכלית – ובמשך 4 חודשים ברצף, כעת התחזית השתנתה ל"סימנים להתמתנות הצמיחה". בכלכלה העולמית, המטוטלת שסימנה את האינפלציה כאיום הגדול וכנושא החם שיש לתת עליו את הדעת, זזה שוב. לכיוון הצמיחה, ההתאוששות והתעסוקה, ובצדק. גם בישראל האינפלציה, שוב, לא מעניינת את מקבלי ההחלטות.
3
ובכל זאת הפרק האינפלציוני הכה קצר של ישראל מעלה סימני שאלה. בצד ההיצע, איך יכול להיות שמחירי האנרגיה המריאו באופן דרמטי וההתבטאות במדד היא כה שולי? כך גם לגבי מחירי התובלה שזינקו באופן חסר תקדים היסטורית (זינוק של 417% ב־12 החודשים האחרונים) לא מעלה את מחירי המוצרים המיובאים המהווים חלק ניכר ממוצרי הצריכה של ישראל? ובצד הביקוש, לא ברור איך העלייה בדרישה לחדרי מלון ולמוצרים לא מקפיצים את האינפלציה. יש תשובות גם לזה וגם לזה. ראשית, כפי שהיה בשנים האחרונות וביתר שאת בשנת הקורונה, יסוף השקל ממשיך להוות הבולם העיקרי של האינפלציה במשק הישראלי. התחזקות השקל אל מול כל מטבעות הסל, לרבות הדולר, ממשיכה לשחוק את מחירי היבוא ולא נותנת לאינפלציה להמריא. זה קורה כבר עשור שלם ומאז הקורונה, תקופה שבה השקל זינק על רקע הזינוק החד של יצוא השירותים לרבות הייטק וההשקעות הישירות הזרות (אקזיטים) – זה רק הלך והעמיק. יתרה מזו, מתברר כי עם כל הכבוד לקופסת קורונה, עדיין כוח הקנייה הממוצע של הצרכן הישראלי לא זינק. לכן, מסבירים גם כמה כלכלנים, חלק מהעליות במחירים נספגו על ידי היבואנים. ויש עוד הסבר מעניין: שאת עליות המחירים נראה רק בספטמבר (מדד ספטמבר יתפרסם ב־15 באוקטובר): אז, היבואנים ינצלו את חגי תשרי כדי להעלות מחירים והמלאים כבר יהיו קטנים יותר. בינתיים בימים הקרובים נראה כיצד הממשלה מתמודדת עם הקורונה והמגבלות. מה שכבר שברור הוא שזן הדלתא דחק את האינפלציה למקום משני.
