מצלמה אחת שווה אלף מחסומים: כך נפחית את גניבות הרכב בישראל
מצלמה אחת שווה אלף מחסומים: כך נפחית את גניבות הרכב בישראל
גניבות הרכבים שברו שיאים ברבעון האחרון. לנוכח מציאות זו, קשה לדמיין עולם שבו גנבי הרכב יודעים שגם אם יצליחו לגנוב רכב, הם לא יצליחו להתחמק מעונש. אך עולם כזה נמצא לגמרי בהישג יד עם פתרון פשוט, זול, ומבוסס על טכנולוגיה קיימת — נתיבים מפוקחים במצלמות עם זיהוי פנים ולוחיות רישוי. זה כל מה שצריך כדי להפוך את גניבות הרכב למהלך שמסכן לא רק את הגנבים, אלא גם את כל מערך התמיכה בהם ושאר המרוויחים מתעשיית הגניבות.
גניבות הרכב בישראל בשנים האחרונות כבר מזמן אינן בגדר סתם מטרד, אלא מובילות לנזק כלכלי חמור שמוערך במיליארדי שקלים בשנה. רק ברבעון השלישי של השנה נגנבו למעלה מ-2,000 רכבים בחמש הערים הגדולות — זינוק של כ-30% מהתקופה הקודמת. המספרים הללו משקפים פגיעה כואבת בכיס של כל אחד מאיתנו - מהתייקרות פרמיות הביטוח, דרך עליית מחירי הליסינג, ועד פגיעה ישירה בעסקים שתלויים ברכבים לפעילותם היומיומית.
התופעה המדאיגה הזו היא תוצאה של שילוב בעייתי בין מספר גורמים. ראשית, מרבית הרכבים הגנובים מוצאים את דרכם לשטחי יהודה ושומרון, כאשר 90% מהם עוברים את המחסומים בכניסה לשטחים בנסיעה, ללא כל בידוק. הגיוני שלמדינה יהיה חשוב יותר לבדוק את מי שנכנס מאשר את מי שיוצא, ובהינתן משאבים מוגבלים ברור שיש להשקיע אותם במניעת כניסה של מחבלים מאשר ביציאה של רכב גנוב, אך בכל זאת מדובר בנזק שמצטבר למיליארדי שקלים ובעניין חשוב שאין להזניחו.
שנית, עצם כניסתם של הרכבים לשטחי יהודה ושומרון, שם החוק הישראלי כמעט לא חל, יוצר מקלט בטוח לפעילות העבריינית של גנבי הרכבים שבו קשה יותר לרשויות האכיפה הישראליות לבצע את עבודתן.
בנוסף, לגניבת הרכבים קיים תמריץ כלכלי משמעותי – הרכבים הגנובים מפורקים לחלקים או נמכרים לשימוש מקומי, מה שמייצר רווח מהיר לגנבים – וזאת בשילוב עם אכיפה בלתי מספקת וענישה רכה מקטין את ההרתעה והופך את הסיכון למשתלם.
העובדה שרוב כלי הרכב הגנובים עוברים במעברים לכיוון יהודה ושומרון מבהירה שבדיוק במעברים אלה יש צורך ליישם פתרון אשר ימנע את המעבר החופשי של גנבי הרכבים. מכיוון שקיימות התנגדויות לבידוק גם במעבר לכיוון יהודה ושומרון, וגם במידה ויוסרו התנגדויות אלה הדבר ידרוש הכפלה של כוח האדם והמשאבים במחסומים, הפתרון שיש ליישם הוא פתרון תשתיתי וטכנולוגי פשוט להפליא: התקנת מצלמות זיהוי פנים ולוחיות רישוי בנתיבים מפוקחים. ברגע שמדווח על רכב גנוב, המערכת תאפשר לעקוב אחר תנועתו במעברים ולדעת בדיוק היכן עבר. זיהוי הפנים יאפשר לזהות את הגנבים, בין אם דרך מאגרי המידע הקיימים או באמצעות תמריצים כספיים למי שיספק מידע על זהות הגנב. כך, הגנב הופך למבוקש מיד לאחר הגניבה - עובדה שתגרום לו לחשוב פעמיים לפני המהלך הבא.
היתרונות לציבור הישראלי ברורים: ראשית, תיווצר הרתעה משמעותית כשגנבים יבינו שזו כבר לא "עבירה משתלמת". שנית, הירידה בגניבות תוביל להפחתת עלויות הביטוח ולשיפור הביטחון הכלכלי של עסקים ואנשים פרטיים. בנוסף, המערכת תאפשר אכיפה ממוקדת וזולה יחסית, במקום הקצאת משאבים יקרים שנחוצים יותר בחזיתות אחרות.
ומה לגבי החשש מפגיעה בפרטיות? מדובר במנגנון חוקי שכבר הוכיח את עצמו במדינות אחרות. אפשר למחוק את התיעוד לאחר זמן קצוב, ולהציע נתיבים ללא מצלמות למי שמעדיף לעבור בדיקות מדוקדקות. גם העלות אינה מכשול - היא יכולה להתחלק בין המדינה, חברות הביטוח וגורמים פרטיים, כך שההשקעה תהיה זניחה ביחס לתועלת העצומה.
אם ניישם את הפתרון הפשוט הנ"ל, נוכל לחולל שינוי דרמטי ולהפוך את גניבות הרכב בישראל לעניין של העבר.
זיו קדרי הוא סמנכ"ל בכיר, מנהל חטיבת ביטוח כללי – פרט ותביעות באיילון ביטוח
