ראיוןפרופ' בני חפץ: "לא יודע באיזה טלפון נדבר ב־2050, אבל עדיין נאכל מלפפונים ותירס"
ראיון
פרופ' בני חפץ: "לא יודע באיזה טלפון נדבר ב־2050, אבל עדיין נאכל מלפפונים ותירס"
החקלאות הישראלית סופגת מכות קשות במלחמה. פרופ׳ בני חפץ, המנהל החדש של מכון וולקני, מסביר איך החקלאות תהפוך שוב למנוע צמיחה, מזהיר מייבוש המחקר החקלאי ומספר על השדה העתידי שיישלט על ידי רובוטים ורחפנים
חקלאי עוטף עזה ויישובי הצפון היו אמורים לחגוג השבוע את תפארת תוצרתם בחגיגות הביכורים בהתיישבות החקלאית. אך חג השבועות הנוכחי פוגש את החקלאות הישראלית במשבר הגדול בתולדותיה: שדות רבים בצפון נטושים לאור המצב הביטחוני הקשה, שריפות הענק בשבוע שעבר בצפון הסבו נזק רב למטעים וכרמים, חלק מהחקלאות בדרום עדיין מתפקדת במתכונת מיוחדת, עובדים זרים רבים עזבו את הארץ ומפחדים לשוב. כשתסתיים המלחמה יחל זמן שיקום אך הפגיעה בחקלאות צפויה להשפיע גם על הגידולים של השנים הקרובות.
דווקא בעת הזו, פרופ׳ בני חפץ, מומחה בעל שם עולמי בתחום החקלאות, נשלף בחודש שעבר מהאוניברסיטה העברית, שם כיהן בין היתר כדיקן הפקולטה לחקלאות, הישר לכיסא מנהל מכון וולקני בתפקיד ראש מנהל המחקר החקלאי. חפץ ימלא ואקום ניהולי של שנים באחד המכונים הנחשבים בעולם בתחום, בתקווה להצעיד אותו לדרך חדשה דווקא בשנה שבה הוא סופג קיצוץ חד של תקציב התמיכה הממשלתי לו הוא כה זקוק.
"אנחנו חיים היום על אדי הדלק של העבר", הוא אומר בראיון ראשון ל"כלכליסט" ומתייחס לתדמית העבר של ישראל כמובילה בתחום החקלאות, "ישראל כבר הרבה שנים לא משקיעה מספיק כסף במחקר חקלאי, ויש לזה השלכות. אפשר לראות את זה גם בתקציב המדען הראשי במשרד החקלאות. אם בעבר היו שם 100 מיליון שקל בשנה לקידום מחקרים, בשנים האחרונות היו תקופות שכלל לא יצאו קולות קוראים, ואם כן הם היו בסכומים נמוכים".
לא רק תקציב המדען הראשי נחתך לאחרונה, אלא גם תקציב מכון וולקני הצטמצם בכ־20 מיליון שקל בשנה, לאחר שלחץ ציבורי הוביל לשינוי התוכנית המקורית במסגרתה הוא צומצם בכ־63 מיליון שקל בשנה. "המטרה שלי היא לעבור את 2024 ללא פגיעה במכון וולקני וללא עצירת הפעילות ולצאת ב־2025 לדרך חדשה", הוא אומר. "ברור שזו תהיה שנה בעייתית, אבל אנחנו נפרוץ קדימה. במשברים כלכליים, מדינה שפועלת נכון משקיעה בתשתיות. ברגע שיוצאים מהמשבר, התשתיות מאפשרות לזנק. המחקר החקלאי הוא תשתית חיונית שיש לחזק, בדיוק כמו מטרו וכבישים. תשקיעו בנו, אנחנו כמו עץ, נניב יבולים. זה ייקח לנו עשור, אבל אנחנו מבטיחים תוצרת בעתיד. החוקרים בוולקני יודעים לעשות את העבודה בצורה מצוינת אבל זה דורש תקציבים".
מרבית התקציב של המכון לא נשען על הממשלה אלא על הצלחתם לגייס תקציב ייעודי למחקרים, מקרנות שונות בישראל ובעולם. לדברי חפץ, ״מישהו יכול להחליט שמוותרים על החקלאות הישראלית, אבל יהיו לזה השלכות ארוכות טווח קשות מאוד. אי אפשר למדוד את החקלאות רק בכמה דולרים נכנסים לארץ. הפודטק הכניס הרבה דולרים לארץ, אבל אני לא בטוח שזה ימשיך. אני לא יודע באיזו טכנולוגיה נשתמש כדי לדבר בטלפון ב־2050, אבל אני יודע שעדיין נאכל מלפפון, תירס ופטרוזיליה. המזון הוא הדבר הכי יציב ואת זה אנחנו צריכים לשמר".
איך עושים את זה בפועל?
"אנחנו נפגוש את אנשי האוצר ונסביר להם למה המחקר החקלאי חשוב לביטחון של מדינת ישראל. אנחנו גם נסביר להם שחלק גדול מהידע החקלאי הוא בר מסחור, ומכניס כסף למדינה. זה לא רק כסף, זה גם שם ומוניטין, ובמצבנו הגיאופוליטי זה שווה הרבה. זו תרומה ארוכת טווח לביטחון של מדינת ישראל״.
במכון וולקני נשענים רבות על גיוסים מהעולם. גם בחזית הזאת נפגעתם?
"ב־2025 הכסף ממקורות חיצוניים למחקר במכון וולקני יהיה נמוך יותר מהעבר. קרנות חיצוניות מדירות את רגליהן מישראל. לכן לממשלה יש חובה להשקיע בתשתית המחקר במכון וולקני לא רק כדי לסגור את הפער הזה, אלא כדי ליצר תשתית להזנק בעתיד. כל שנה שנמתין, הטכנולוגיה והפיתוחים יידחו בעוד שנה. אלו מחקרים שייקחו שנים עד שיהיו תוצאות מהם. לכן התמהמהות כאן היא רעה לכולם, בעיקר בהתחשב באתגרים הגדולים שעומדים לפתחנו ודורשים פתרונות כמו פיתוח זנים חדשים, התמודדות עם מחלות ופרוטוקולי גידול מותאמים לשינויי האקלים״.
ההשקעות עליהן מדבר פרופ' חפץ יכולות לא רק להשתלם למדינה, אלא הן בעיקר הכרח וצו השעה. החקלאות פגיעה לנזקי שינויי האקלים והעתיד נראה מדאיג. ״משבר האקלים הוא לחץ אדיר על החקלאות, והוא מגיע מוקדם ממה שחשבנו. הוא גורם לעונות לזוז, לשינויים במשטר הגשמים, למחלות צומח להתפשט בין אזורי אקלים, וכמובן גורם לשינוי בפרקטיקות החקלאיות״, אומר חפץ. ״לזה מצטרף גידול האוכלוסייה, שלוחצת עוד יותר על החקלאות — עד שנת 2050 ייצור המזון יצטרך לגדול בכ־70%. אלו לחצים אדירים שאני לא בטוח שהחקלאות העולמית יודעת להתמודד איתם. היא צריכה לשנות קונספט פעולה ומחויבת לכך כספקית המזון בעולם״.
מחירי המזון בעולם מזנקים בגלל משבר האקלים, אבל החקלאות היא גורם משמעותי לפליטת גזי חממה וזיהום.
״סקטור המזון אחראי ל־30% מפלטות גזי החממה בעולם. החקלאות יכולה להפוך מפולטת לקולטת פחמן, אבל זה לא קורה. היום חקלאי פועל לפי פונקציית היבול: כמה טונות תפוחי אדמה מייצרים מדונם. אנחנו רוצים שהחקלאות תשנה גישה ותהפוך לחקלאות מחדשת, כזו שפונקציית המטרה שלה היא לא רק יבול, אלא גם שימור קרקע והגדלת המגוון הביולוגי. זה אומר פחות עיבוד קרקע אינטנסיבי וצמצום שימוש בחומרי הדברה. לצערי החקלאות הישראלית לא שם. היא אינטנסיבית מדי והיסטורית מדי. עדיין לא פיצחנו איך לשכנע את החקלאים שכדאי לעבור לפרקטיקות יותר משמרות״.
יש שדות כאלו בישראל?
״בהחלט. יש כרם בקדרון, שבמרכזו כיסוי עשבייה. החקלאי לא מרסס והכרם לא נראה כמו בית מרקחת. בחפץ חיים יש שדה תירס שנזרע על שדה חיטה, ללא חריש. יש עשבייה והיא לא הורגת את התירס. הם מצריכים פחות עיבוד ויש הרבה יותר חרקים — אבל היבול לא פוחת. אלו שדות בריאים יותר בסביבה בריאה יותר, ואין בהם בעיות משמעותיות שרואים בשדות חקלאיים אחרים. התירס אותו תירס, אבל הוא יוצר בפרקטיקה ידידותית יותר לסביבה ולחקלאי עצמו. זה עולה לחקלאי פחות, הוא מזהם פחות ונושם פחות מזהמים וחומרי הדברה בעצמו. כולם מרוויחים".
נשמע נהדר. למה זה לא קורה בקנה מידה גדול?
״החקלאים הם עם עקשן. הם משכילים בתחום, מבינים עניין, אבל הם חיים על הקצה, הם לא עשירים, והם עובדים קשה מאוד. יש להם המון חוסר ודאות על מה שיהיה בעונה הבאה, אף אחד לא מבטיח להם כלום. קשה לשכנע אותם להחליף שיטה שעבדה לאבא, סבא ולהם. צריך לזכור חקלאי זה תרבות, מסורת, עבודה קשה, זה ניהול סיכונים. החקלאים צריכים לראות בעיניים חוות שעובדות על העקרונות החדשים ולראות שחוסכים בהן בכסף. אנחנו מקווים שבחבל תקומה נראה כניסה של לא מעט משקי מודל כאלה״.
חלק מהפיתוחים של מכון וולקני בימים אלה משתלבים בדיוק עם החזון הזה. כך למשל רובוט לחשמול עשבים שוטים, רובוט לריסוס אוטומטי, רובוט לאיסוף מלונים מהשטח, רובוט לזיהוי מחלות בגידולי ירקות, רחפנים שמזהים דליפת מים, מחלות או אזורים שנדרש בהם ריסוס ומנתבים את החקלאי לרמת הצמח הפגוע ומנגנון שיזהה את תוחלת החיים של הפרי. המטרה היא להפוך את השדה כולו למערכת שלמה שיכולה לתקשר עם הטלפון או המחשב של החקלאי, לסייע לו לחוש את השדה בזמן אמת, עד הפרטים הקטנים, ולמקסם את תוצריו על אותו תא שטח. על הדרך, גם לחסוך במשאבים ובכוח עבודה יקר.
״אנחנו צריכים להפוך את החקלאות המשמרת, לחקלאות משמרת דיגיטלית. זה אומר להוסיף מדעי נתונים, רובוטיקה, סנסורים, מודלים לקבלת החלטות", אומר חפץ. "זה לא קיים היום בעולם ואלו דברים שמפתחים אצלנו. לחקלאי חסרים כלים כדי לדעת לעשות הכל בזמן, נכון, עם פונקציית גידול שתנבא יבול ואפילו את איכות היבול ואת מחירו בשוק. זה אומר למשל לתת כלים לקבלת החלטות מעכשיו לעכשיו: לא רק חיזוי גשם במישור החוף, אלא ממש ברמת השדה, לרבות חיזוי העוצמה והכמות".
פיתוחים נוספים לחקלאות שמציין חפץ: "סנסורים שיוצבו בשדה יוכלו להתריע על מחלות לפני שהן מתפתחות ולפני שהחקלאי מזהה אותן בעין. החקלאי יוכל להקדים טיפול ולצמצם נזקים. המידע הזה יעזור לחקלאי להחליט האם להשתמש בחומרי הדברה ובכמה, איפה ומתי להשקות ברמה מדויקת וכך גם לחסוך מים. זה עתיד החקלאות".
זה לא קיים היום בעולם?
״זה קיים בעולם באופן נקודתי, אבל לא מספיק. אני מדבר על חבילה שלמה בשדה אחד. יש היום למשל שימוש ברחפנים בחקלאות. האם זה בכל שדה? לא. האם אנחנו צריכים להגיע לשם? כן. אני רוצה שהרחפן בשש בבוקר ירוץ בשדה בזמן שהחקלאי שותה את הקפה שלו, הוא יקבל תמונה דיגיטלית וילמד מה קרה בלילה. לפני שהוא מניע את הטרקטור הוא ידע מה מצב השדה, האם ולאן לשלוח את העובדים בדיוק. אם יש בעיה, הרחפן הזה ידע לשלוח רחפן נקודתי שירסס בחומרי הדברה עצים ספציפיים. זה גם יחסוך הרבה ידיים עובדות".
החזון הזה גם פוגש את מצוקת כוח האדם המתמשכת בלי קשר לתקופות משבר.
״עניין כוח העבודה קריטי בחקלאות. כוח אדם יקר במקומות רבים, וגם המלאכה עצמה לא פשוטה. צריכים לעבור להרבה יותר רובוטיקה ושימוש במדע כדי להקטין תלות בכוח אדם. ראינו את החשיבות של זה כשפרצה המלחמה: כשהעובדים הזרים ברחו והעובדים מהרשות הפלסטינית לא קיבלו היתרי עבודה, איבדנו כ־70% מכוח העבודה והחקלאות קרסה. ככל שיהיה מיכון חכם ויכיל יותר, הוא יהיה חלק מהפתרון גם במקרה הזה״.
עד כמה המזון בצלחת יגיע בשנים הקרובות ממעבדה?
״צריך להסתכל על הצרכנים כמטרה שלנו מבחינת בטיחות וביטחון מזון. לדוגמה, רגישויות למזון הולכות וגדלות. זה אומר שלחקלאות יש משימה לפתח זנים שלא יעוררו רגישות באנשים. למשל, זני בוטנים חדשים. אנחנו עושים את זה כאן במכון וולקני. נייצר את אותה כמות בוטנים, עם אותן איכויות, אבל הבמבה שלנו תהיה נקייה מאלרגנים. אנחנו מסתכלים קדימה ואנחנו רואים שהחקלאות תוכל לספק פתרונות לא רק לעולם המזון. בסוף ייגמר הנפט בעולם, והחקלאות יכולה לייצר תחליפים לנפט או לפלסטיק. החקלאות העתידית תסתמך לא מעט על חקלאות תאית ופרמנטציה, ועל תחומים כמו ביוטכנולוגיה והנדסה. הצרכן ידע שהמזון שלו מגיע מהשדות ומהמעבדות, ותהיה לנו אפשרות לייצר מזון שלא תלוי רק במזג האוויר״.
היתה לך משרה נוחה באוניברסיטה העברית, אתה חוקר מוביל בתחומך. למה לקחת את התפקיד עכשיו?
״הציעו לי להגיש מועמדות. היססתי בהתחלה, אבל היתה הרבה מחשבה מאחורי זה. מכון וולקני הוא נכס לאומי של מדינת ישראל, זה ברור. גם החקלאות הישראלית היא נכס לאומי. עשיתי אחד ועוד אחד והחלטתי שאני מתגייס למילואים. נכון ללכת לשירות הציבורי בעת הזו, כי דרכו ניתן לתרום תרומה משמעותית לישראל ולחקלאות הישראלית. זאת פטריוטיות וציונות ישראלית גרידא. מבחינה אישית, זאת אפשרות לקחת מוסד ענק ולדחוף אותו קדימה. הרוח כבר קיימת, במכון וולקני יש תשתית אנושית מעולה, אבל הוא היה חסר ניהול בשנים האחרונות. המטרה שלי היא לשים את המפרש ולנוע״.
פרופ' בני חפץ (58)
תפקיד: מנהל מכון וולקני
תפקידים קודמים: דיקן הפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, הקים את המרכז למערכות מזון באוניברסיטה
משפחה: נשוי + 3 מתגוררים במושב קדרון
מוטו: "החקלאות הישראלית היא נכס לאומי. החלטתי שאני מתגייס למילואים בשירות הציבורי"
