פרשנותקמפיין יוקר המחיה? ההסתדרות משחקת משחק כפול
פרשנות
קמפיין יוקר המחיה? ההסתדרות משחקת משחק כפול
יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד ממקד את הקמפיין נגד יוקר המחיה היכן שנוח לו. ואף מילה על הנמלים והוועדים החזקים
אין אפשרות לפספס את הקמפיין המושקע והמיליטנטי של יו''ר ההסתדרות הכללית ארנון בר־דוד נגד "יוקר המחיה". האמת שבר־דוד הצליח, גם אם רק לכמה ימים, לחבר את הישראלים ליוקר המחיה הנובע מהשליטה הבלתי מעורערת של היבואנים בשוק מוצרי הצריכה והמזון. ובצדק רב. אלו הוכיחו לאורך השנים שאין להם בעיה לחלק מצד אחד בונוס של 24 מיליון שקל למנכ"ל ובצד השני להסביר לצרכנים שהמחירים עולים כי "אין ברירה".
אבל לבר־דוד יש גוש חמאה על הראש. הוא מלווה את הקמפיין שלו באמירה: "כל גוף עסקי שינסה לנצל את המצב, ייאלץ להתמודד איתי". כמה גבורה, אומץ ואכפתיות! עם כל הכבוד לטונה ולטמפונים - שני מוצרים חשובים מאוד - אולי כדאי להזכיר לציבור ולבר־דוד עצמו כי עדיין מחולל יוקר המחיה ממשמעותי בישראל הוא ההסתדרות. רק בשנה האחרונה ראינו איך עובדי נמלי הים הישראליים, מחוללי יוקר מחיה מרכזי במדינה, מנעו בגופם פריקת סחורה בנמלים, אף שבים נצפה הפקק הגדול ביותר אי־פעם של 80 אוניות עמוסות סחורה.
ברור כי לבר־דוד קל יותר להתמודד עם זעמם של היבואנים ועובדיהם במקום עם ועד עובדי נמלי ישראל שמחזיקים את ההסתדרות ואת בר־דוד עצמו. גם לא שמענו את בר־דוד יוצא חוצץ כנגד העלאת מחיר החשמל. ברור לכולנו כי חלק משמעותי מהעלייה מוסבר על ידי התייקרות הפחם, אבל חברה יעילה שלא מפריזה בשכרה לעובדים (בעיקר הוותיקים - הצעירים מרוויחים הרבה פחות), היתה מסוגלת לספוג חלק מההתייקרויות. חשמל הוא מוצר נפוץ יותר מטונה, אבל המחיר של ריב מול ועד עובדי חברת החשמל הרבה יותר גבוה. ככלל, הרגולציה והבירוקרטיה במגזר הציבורי - שלהסתדרות יש חלק בו - מהוות מחולל יוקר מחיה עיקרי במשק וגורמות להקצאה בלתי יעילה בעליל של כספי משלמי המסים.
אם בר־דוד נחוש לסייע בהפחתת יוקר המחיה יש לו גם כלי "אישי" שיכול לסייע למאות אלפי עובדים: הפחתת דמי החבר שהוא גובה מחברי הארגון שמגיעים לכ־700 מיליון שקל עד מיליארד שקל (בחישוב סלחני). הרי כל בר־דעת יודע שההסתדרות היא גוף עשיר מאוד אך מעטים יודעים עד כמה. זאת משום שההסתדרות מסרבת לפרסם דו"חות כספיים מפורטים שבהם ניתן לראות על מה היא מוציאה את כספיה.
אז מדוע בר־דוד לא מוותר על דמי הניהול לכמה חודשים בודדים? שיחוס לפחות על משתכרי שכר מינימום. "לא תהיה כאן מדינה עשירה ואזרחים עניים" - הכריז בר־דוד בתחילת החודש באירוע של ההסתדרות. אך בפרפראזה להצהרתו אולי צריכים למנוע מצב שבו איגוד העובדים (ההסתדרות) הוא עשיר והחברים שלו (העובדים) - הם העניים. יש לברך על רצונו של בר־דוד להיאבק נגד החזירות של כמה גופים עסקיים, אך בד בבד כדאי לזכור שהניסיון שלו לעשות WHITE WASHING לארגון שבראשו הוא עומד על חלקו ביוקר המחיה, נועד לכישלון. השינוי מתחיל בבית גם אם קוראים לו ההסתדרות, גם אם הוא לובש תחפושת של לוחם צרכנות מדופלם לכמה רגעים.
