פרשנותמרכז המחקר של הכנסת מוכיח: המהפכה המשפטית מבוססת על שקר
פרשנות
מרכז המחקר של הכנסת מוכיח: המהפכה המשפטית מבוססת על שקר
המרכז פרסם סקירה משווה של בחירת שופטים לבית משפט חוקתי או עליון במדינות דמוקרטיות שונות. ממנה עולה כי גם במדינות בהן הממשלה שולטת יותר בבחירות השופטים, ישנם מנגנוני הגנה מרסנים כמו חוקה קשיחה ומגילת זכויות אדם, הפרדת רשויות אמיתית, איזונים ובלמים - שלא קיימים אצלנו
מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) פרסם סקירה משווה של בחירת שופטים לבית משפט חוקתי או עליון במדינות דמוקרטיות שונות, זאת לבקשת יו"ר ועדת חוקה, ח"כ שמחה רוטמן.
הסיפור הזה הוא עדות לרצינותה ולכנותה של הקואליציה. קודם מניחים הצעת חוק להעברת כל כוח בחירת השופטים לממשלה, ואחר כך מבקשים לבדוק איך זה בעולם. קודם מודיעים ש"ככה זה בעולם", ואחר כך מבקשים מחקר השוואתי שיבדוק איך זה בעולם. ועכשיו כשאנחנו יודעים איך זה בעולם, ניתן לבחון את הצעת החוק לשינוי בחירת שופטים בעיניים "בין-לאומיות" יותר, שבהחלט סותרות את התיאבון של הממשלה והקואליציה להשתלט לגמרי על התהליך.
המסקנה הראשונה שעולה מהסקירה היא שאין דבר כזה העולם ואנחנו, המדינות הדמוקרטיות ואנחנו. מסתבר שכל מדינה אימצה שיטה משלה שמתאימה למסורת, להיסטוריה, למשטר ולשיטת הממשל שלה. כך גם ישראל, שבנתה ועדה ייחודית לבחירת שופטים שמיוצגות בה שלוש הרשויות וגם נציגי לשכת עורכי הדין, שיטה לא רעה שמחייבת להגיע להסכמות בכל הנוגע לבחירת שופטים לבית המשפט העליון.
המסקנה השנייה היא שכאשר מדובר בבחירת שופטים מקצועיים (פליליים, אזרחיים ומסחריים), יש לשים את הדגש על על כישורים מקצועיים, ואילו כאשר מדובר בשופטים שמתמנים ספציפית לכהונה בבית משפט חוקתי, הליך המינוי יהיה "בעל מאפיינים פוליטיים יותר מזה של שופטים בבתי משפט רגילים".
בישראל, חשוב לציין, בית המשפט העליון, שהוא גם בית המשפט החוקתי, עוסק בעיקר בערעורים פליליים ואזרחיים שמחייבים שופטים מקצוענים ויעילים. רק מיעוט מההליכים בעליון הוא בתחום המשפט הציבורי (מנהלי וחוקתי) שמייצר את ניצוצות החיכוך עם השלטון. לכן, בישראל חייבים לשקול היטב את איכויותיו המקצועיות של השופט ולא רק את השיקול הפוליטי-אידיאולוגי.
המסקנה השלישית היא שראוי להשקיע מאמצים במציאת דרך להרכב מאוזן של בית המשפט החוקתי. "לפי דוח ה-OECD, מטרה מרכזית שרוב המדינות מבקשות להשיג בהקשר של בחירת שופטים לבית משפט חוקתי היא שאף קבוצה מסוימת לא תשלוט בהליך הבחירה ובתוצאתו לטובתה", נכתב בסקירה.
כאשר בוחנים את עשרת המינויים האחרונים לבית המשפט העליון בישראל, המסקנה היא שמטרה זו הושגה. יש ברשימה הזו חילונים ודתיים, אשכנזים ומזרחים, גברים ונשים, ומן הסתם גם שמרנים וליברלים. נבחר בה עו"ד פרטי, ולראשונה ערבי מוסלמי. למגוון הזה אחראי, בין היתר, תיקון סער שמחייב את כל הכוחות בוועדה להגיע לפשרות בגלל הצורך בתמיכת שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה כדי למנות שופט לעליון.
עוד נכתב בסקירה כי "בחלק מהמדינות קיימת דרישה לרוב מיוחס בהליך הבחירה, שתכליתה השגת הסכמה רחבה על בחירת המועמדים. לפי דוח ה-OECD, דרישה של רוב מיוחס בבחירת שופטים בידי הפרלמנט מבטיחה שגם למפלגות האופוזיציה תהיה השפעה על הבחירה ושמועמדים שנבחרים בדרך זו יזכו לתמיכה רחבה של חלקים שונים בקשת הפוליטית".
מהסקירה של הממ"מ עולה גם כי מדינות חצויות ביניהן בשיטת הבחירה - ישנן מדינות שבהן הליך הבחירה מרוכז בידי רשות אחת, כמו באוסטרליה, שם הבחירה היא בידי הממשלה הפדרלית; וישנן מדינות רבות בהן כמה רשויות נוטלות חלק בהליך, כמו בארה"ב, שם בחירת שופט לבית המשפט העליון הפדרלי נעשית בידי הנשיא, אך בכפוף לשימוע ואישור בידי הסנאט ברוב רגיל. בצרפת הבחירה מתחלקת בין רשויות שונות, ולכל רשות ניתנת סמכות לבחור חלק מהמועמדים.
מנגנון בחירה נוסף הוא זה שבו מעורבת ועדת בחירה או ועדה מקצועית מייעצת. בקנדה, אירלנד, נורבגיה ושבדיה בחירת המועמדים לבית המשפט העליון היא בידי הממשלה, אך במדינות אלה נעשית הבחירה על בסיס המלצות, לא תמיד מחייבות, של ועדה. קצת דומה לנבחרת הדירקטורים שלנו – מאגר מועמדים מקצועי שמתוכו בוחרת הממשלה את השופטים.
חשוב להדגיש - ככל שהממשלה שולטת יותר בבחירה, כך נדרשים מנגנוני הגנה מרסנים כמו חוקה קשיחה ומגילת זכויות אדם, הפרדת רשויות אמיתית, איזונים ובלמים - שלא קיימים אצלנו. בישראל, הממשלה מבקשת כוח בלתי מוגבל – גם בשלטון וגם במינוי שופטים, גם בחקיקה וגם בביטול הביקורת עליה.
אגב, הסקירה מזכירה לנו שבארה"ב נטל לעצמו בית המשפט העליון את הכוח לבטל חוקים על אף שהחוקה כלל לא מסמיכה אותו לכך. "בפסק הדין המפורסם בעניין מרבורי נגד מדיסון משנת 1803", נכתב בסקירה, "נקבע כי כל מעשה חקיקה של הקונגרס הסותר את החוקה דינו בטלות". בנוסף, "בית המשפט העליון מוסמך גם לבטל חוק שהתקבל בניגוד לכללי החקיקה הקבועים בחוקה, בנוסף לביקורת השיפוטית על תוכן החוק".
הסקירה הזו מוכיחה את השקר, השעטנז וההטלאה שעליהם מבוססת הרפורמה. את הנטילה של סמכויות נקודתיות (ללא ההקשר החוקתי והמשטרי המלא), את הסמכויות שמשרתות ומעצימות את כוחה של הממשלה אבל מעקרות מהן את הרוח הדמוקרטית, את הצורך בהסכמה רחבה (גם כשמדובר בבחירת שופטים חוקתיים) ומבטלת כל מנגנון של ביקורת על השלטון.
