משפט שדההמשפט לא מציע תרופה ללב שבור
משפט שדה
המשפט לא מציע תרופה ללב שבור
האם גבר שהוסתר ממנו כי הילד שנולד אינו בנו הביולוגי יכול לתבוע את בת הזוג? בפסק דין חדש משרטט העליון את גבולות ההתערבות במערכות יחסים אישיות: אין להתערב כשמדובר בניאוף או בהסתרות מידע, יש להתערב כשמדובר באלימות פיזית ומילולית או בנזק ממוני
1. הונאה לא שפיטה
בית המשפט העליון קבע ש”הונאת אבהות” לא מקימה עילת תביעה
אחד הפחדים הגדולים של כל גבר נשוי הוא האפשרות שאשתו תלד ילד, אבל לא ממנו ולא מזרעו. וכשזה קורה, האם יוכל לתבוע אותה בנזיקין? בשבוע שעבר קבע בית המשפט העליון ש"הונאת אבהות" לא מקימה עילת תביעה. כדרכם, מותירים השופטים את הפתח לאותם חריגים שיגברו על הכלל וניתן יהיה לתבוע (ספוילר: כסף), אבל הכלל הוא שהנושא אינו שפיט. יש מקרים, כותבת השופטת יעל וילנר, ש"הסעדים המשפטיים אינם כוללים תרופות ללב שבור או לכאביו של מי שציפיותיו ממערכת היחסים הקרובה והמשמעותית לו ביותר לא התממשו". וזה כולל, במקרה שלנו, את מי שגילה בדיעבד כי אינו אביו הביולוגי של הילד שגידל כבנו.
העובדות בקצרה הן: גבר תבע 650 אלף שקל מבת זוגו לשעבר, לאחר שגילה כי הילד שלהם הוא לא בנו הביולוגי. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה ופסק לו פיצוי של 250 אלף שקל. המחוזי והעליון קיבלו את עמדת האשה ופסקו נגד הגבר.
2. מותר להסתיר
בתי המשפט לא צריכים לעסוק בעניינים האינטימיים בזוגיות
בית המשפט ממפה את התקלות והתאונות שעלולות להתחולל בתא המשפחתי, ומנסה לקבוע את הגבולות — מתי נכון להתערב ומתי להימנע מהתערבות. פסק הדין הנוכחי ממשיך את הקו שנקבע לפני כעשר שנים כאשר גבר תבע את חברו שקיים יחסים עם אשתו. התובע אף הצטייד בחוות דעת רפואית שלפיה לקה בדיכאון חמור והוא סובל מנכות נפשית בשיעור 40% לצמיתות. התביעה נדחתה, והשופט יצחק עמית קבע שניאוף לא מקים עילת תביעה: "קשר הנישואין אינו יוצר בעלות על גופו ורצונותיו של בן הזוג, ומשבחרה אשת המערער מרצונה החופשי לקיים קשר רומנטי עם אחר, אין לבן הזוג הנבגד עילה וזכות תביעה. הכרה בעילת תביעה מעין זו היא בגדר גזירה שהציבור בחברה מתקדמת ודמוקרטית אינו יכול לעמוד בה וגם אינו צריך לקבלה".
אלמנט ההסתרה הוא הגורם המשותף למקרים שבהם לא יתערב המשפט. כמו "הונאת אבהות" במקרה שלנו, כמו הניאוף בפסק דינו של עמית. כמו הסתרת נטייה מינית, התנסויות מיניות קודמות, קשר זוגי שהתקיים לפני הנישואין ואפילו מחויבות דתית. "על בתי המשפט למשוך את ידיהם מעיסוק בעניינים המצויים בעומק המחוזות הפרטיים והאינטימיים ביותר של התא הזוגי", כותבת וילנר. ומתי כן יתערב? "בעילות תביעה נזיקיות בין בני זוג בגין אלימות פיזית ומילולית, וכן בגין 'סרבנות גט' או גירוש אשה בעל כורחה". גם הפרת הבטחת נישואין יכולה להיות עילת תביעה, במידה שכבר שולמו כספים על חשבון ההכנות לחתונה ועוגמת הנפש היא ברורה ומובהקת.
3. תרמית וכסף
החריגים שהוגדרו מתמקדים בעוולת התרמית ובנזק ממוני
והנה החריג גם למקרה שלנו, של "הונאת אבהות" — כסף, ובשמו המשפטי "נזק ממוני מיוחד". השופט עופר גרוסקופף פותח את הפתח לחריג הזה. "המסגרת המשפטית הראויה להתמודד עם סוגיית הונאת האבהות בתחום דיני הנזיקין היא עוולת התרמית, אך זאת בכפוף לתחימתה לטיפול במצבים של נזק ממוני מיוחד", כותב השופט שמסביר כי החריג הזה לא חל במקרה הנוכחי. הוא נסמך על קביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי שקבע כי לא נגרם לגבר כל נזק ממוני. ומוסיף השופט: "זאת ועוד, גם אם היה מוכח כי המבקש תמך כלכלית בילד, לא היה בעצם התמיכה השגרתית הזו כדי לקיים את דרישת הנזק הממוני המיוחד, המהווה, לשיטתי, תנאי להפעלת עילת התרמית ביחס להונאת אבהות. משכך דין הערעור להידחות".
1 צפייה בגלריה
עו"ד רונן דליהו, העומד בראש פורום משפחה בלשכת עורכי הדין, ועו"ד אירית רוזנבלום, מייסדת ארגון "משפחה חדשה". טובת הילד או עקרון תום הלב
(צילומים: קרן מזור אביגיל עוזי)
4. רוזנבלום נגד דליהו
גם הילד הוא צד: האחריות ההורית מול הסתרה לא מוסרית
במקרה הנוכחי, לא רק בני הזוג הם צדדים לקטטה. יש גם ילד. "השאלה המהותית בפסק הדין איננה השאלה הנזיקית, אלא סוגיית האחריות ההורית", אומרת עו"ד אירית רוזנבלום, מומחית לפילוסופיה משפטית ומייסדת ארגון "משפחה חדשה", "מי שהתחייב להיות הורה לילד, צריך לראות אותו כמי שעושה זאת בלא תנאי. אחריות הורית היא מוחלטת, שאם לא כן נפתח הפתח להתנער ממנה ככל שהילד נולד בעוולה, או בתרמית, או שחס וחלילה נולד ילד עם נכות קשה וכיו"ב, והיו דברים מעולם". לכן, רוזנבלום תומכת בפסק הדין: "חשיבותו היא שהוא שם את הדגש על המדיניות שלפיה לא הגנטיקה היא הקובעת, אלא התפקיד ההורי. הסכמות והסכמים חברתיים ומוסריים בין בני אדם, גם בתוך המשפחה, הם בעלי משקל גדול יותר לעומת עוולות כמו זו שנטענה במקרה זה".
לעומתה, מתנגד לתוצאה עו"ד רונן דליהו, העומד בראש פורום משפחה בלשכת עורכי הדין: "מדובר במגמה מוזרה של בית המשפט העליון שמתעדפת שיקולים מערכתיים על פני עקרון תום הלב שהוא אבן יסוד בדיני משפחה. השיקול של העליון נובע מתוך ראייה גלובלית מערכתית של היעדר שפיטות, ואולי גם כדי למנוע הצפה של בתי המשפט בתביעות כאלה. אלא שנשאלת השאלה האם בגלל שיקולים כאלה יש לאפשר את אותה ההסתרה? שכן יש סכנה שאם אינך מטיל חובה מוגברת לחשיפה ולתום לב, אתה חורג מאמות מידה סבירות שבית המשפט אמור לאכוף". דליהו סבור שמעשה בלתי מוסרי מצדיק חיוב בנזיקין. "דווקא מצופה מבית המשפט להכתיב אמות מידה מוסריות שהרי לפסיקותיו יש תפקיד משלים לחקיקה בקביעת אמות מידה ונוהג ציבורי", הוא אומר, "ואם כבר נקבע שאי־הגילוי אינו מוסרי, אז היה ראוי לקבוע לכך מחיר".
5. כמעט מיעוט
כנפי־שטייניץ הצטרפה לדעת הרוב וסגרה את השער לדיון נוסף
"האינטרס של בן הזוג שלא לשמש כאב למי שאינו ילדו הביולוגי הוא אינטרס ראוי להגנה", כותבת השופטת השלישית בהרכב, גילה כנפי־שטייניץ, ופסק דינה הוא הבעייתי ביותר. יש בו את כל הסיבות למה להכיר בתביעתו של הגבר, בעילת הונאת האבהות ש"נועדה", לדברי השופטת, "להגן על ערכים ראויים". ורשימת הערכים שמונה השופטת היא ארוכה: "חירותו האישית של האדם וזכותו שלא לשמש אב למי שאינו ילדו... 'אבהות כפויה' הנוצרת בעקבות מצג שווא אינה פוגעת רק בכבודו ובאוטונומיה האישית של בן הזוג, אלא היא יוצרת שינוי מהותי במעמדו המשפטי של בן הזוג, כאב לילד, שינוי הנושא עמו קשת רחבה של חובות החלות עליו ביחס לילדו. חובות אלה כרוכות מטבע הדברים בהשקעה מרובה של משאבי נפש ורגש, משאבי זמן ומשאבי ממון. שיקול נוסף התומך בהטלת חובה משפטית האוסרת להונות בן זוג ביחס לאבהותו, נוגע לזכות הילד לדעת את מוצאו ושורשיו, ובכלל זה את זהות הוריו הביולוגיים".
ואחרי שהיא משכנעת למה ההכרה בעילת "הונאת האבהות" נועדה להגן על ערכים ראויים והאינטרס של הגבר ראוי להגנה, היא מצטרפת לשני חבריה בדחיית תביעת הגבר. נימוקיה, לטעמי, נופלים מהרשימה שהיא עצמה מנתה. בנוסף, היא מצטרפת לנימוק של וילנר למה טובת הילד שוללת את ההכרה בעילה, כאשר היא עצמה מסבירה למה טובת הילד דווקא מחייבת את ההכרה בה — "זכות הילד לדעת את מוצאו ושורשיו, ובכלל זה את זהות הוריו הביולוגיים". בכל מקרה, כנפי־שטייניץ היא הקרובה ביותר לדעת מיעוט, שהיעדרה תסגור את השער בפני דיון נוסף ובפני תביעות דומות להונאות אבהות נוספות.
