ניתוחמישהו באוצר שומע? גם לילדים בגיל הרך מגיע מטפלת מקצועית
ניתוח
מישהו באוצר שומע? גם לילדים בגיל הרך מגיע מטפלת מקצועית
פחות ופחות נשים מוכנות לעבוד כמטפלות וסייעות בשכר רעב. במקביל הנתונים מגלים בעיה קשה ברמת החינוך לגיל הרך בישראל. הפתרון אינו לשים פלסטר כמו שעשה האוצר, אלא שדרוג המקצוע ואקדמיזציה
ביום חמישי זרקו הממשלה והאוצר עוד עצם למטפלות במעונות היום. מענק ההתמדה שלהן, אם יתמידו בעבודה בשכר רעב בשנת הלימודים הבאה, הוגדל מ־6,000 שקל בשנה ל־8,300 שקל. כלומר שכרן שעומד על כ־6,500 שקל לחודש יגדל בממוצע ב־700 שקל לחודש. פתרון למשבר המסחור במטפלות אין פה, בקושי פלסטר. מה שיש זה ניסיון לקנות זמן ולדחות את משבר קריסת המעונות בשל המחסור במטפלות.
בארגוני המעונות מעריכים שחסרות כ־3,000 מטפלות. עוד טוענים שלולא המחסור אפשר היה לקלוט עוד 40-30 אלף ילדים במבנים הקיימים. מדובר בבעיה דחופה שמשפיעה על דור שלם של ילדים ועל עובדים רבים שהם הורים לפעוטות.
למה בדיוק מחכים? באוצר מאמינים שכאשר יגיע המשבר הכלכלי בקרוב הוא ישפיע גם על שוק התעסוקה ויאלץ נשים שהיום עובדות כמוכרות או מזכירות לעשות הסבה למטפלות. גם אם זה לא יקרה, באוצר תמיד מעדיפים לדחות רפורמות שעולות הרבה כסף. אלא שככל שהפתרון של משבר המעונות נדחה הבעיה מחריפה, וגרוע מכך – עוד מחזור של ילדים מקבל חינוך הרבה פחות טוב.
המחקר בעולם הכיר בעשורים האחרונים בכך שלחינוך בגיל הרך השפעה מכרעת יותר מבכל גיל אחר על התפתחות המוח. הוא תורם להשכלה, להכנסה וגם למניעת עבריינות, בייחוד כשמדובר בבני שכבות חלשות שאינם יכולים לקבל העשרה בבית. למרות זאת ישראל משקיעה בגיל הרך פרוטות. ההוצאה הלאומית לילד בגיל הרך עומדת לפי שנתון החינוך האחרון של ה־OECD על 1,075 דולר מותאם כוח קנייה בלבד. ממוצע המדינות המפותחות הוא 11 אלף דולר לילד, פי 10 מישראל. כלומר בישראל מכירים בחשיבות הגיל הרך רק בדיבורים, לא במעשים.
הבעיה העיקרית של מעונות היום אינה מחסור במבנים אלא מחסור בכוח אדם שנובע מהמשכורות המביכות ומתנאי העבודה הקשים. לפי דו"ח מבקר המדינה האחרון, מעל 50% מהעובדות בארגוני המעונות הציבוריים (מעונות סמל) עוזבות במהלך שנת עבודתן הראשונה, ליותר מחצי מהמטפלות אין הכשרה רשמית. לא ברור למה מדינת ישראל מאמינה שרק מורות אקדמאיות אמורות לפגוש את הילדים שלה בבתי הספר, אבל בגילאים נמוכים יותר היא מוכנה להסתפק במטפלות ללא תעודת בגרות או אפילו הכשרה מיוחדת לתפקיד.
על פי נתוני מרכז טאוב, יש יחס של איש צוות אחד בממוצע במוסדות לגיל הרך לכל 5.5 ילדים, קרוב לכפול מיחס של 1:3 בממוצע במדינות האחרות שנבדקו. התוצאה הבלתי נסבלת היא שלפי מרכז טאוב, בישראל ההישגים של ילדים משכבות חלשות שהיו במעונות יום אינם משתפרים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח לבוחר חינוך חינם לגיל הרך. אבל במסגרת הביזה הגדולה של 12 מיליארד שקל לישיבות, לחינוך החרדי, להדתה ולמתנחלים, לפעוטות פשוט לא נשאר. במקום זה הוחלט לתת לחלק מההורים סבסוד של עד 940 שקל לילד לחודש ולהקים עוד מעונות סמל. את הבעיה החמירה עוד יותר העובדה שבמסגרת הסכם המסגרת בשירות הציבורי קיבלו סייעות גני הילדים תוספת של 29%-13%. גם ככה לסייעות בגנים יש חופשים יותר טובים והן לא צריכות להחליף חיתולים. ההסכם איים לגרום לבריחת מטפלות מהמעונות לגנים. ההסכם של המעונות שהושג ביום חמישי כולל לא רק הגדלה של מענק ההתמדה, אלא גם התחייבות להצמיד את שכר המטפלות לשכר הסייעות. כלומר השמיכה תישאר קצרה מדי אבל לפחות לא ימשכו אותה מצד לצד.
גם המחסור במטפלות וגם התוצאות הבעייתיות של החינוך במעונות היום מלמדים שהפתרון צריך להיות שדרוג המקצוע - החלפה הדרגתית אבל עקבית של המטפלות בגננות אקדמאיות, כפי שנהוג במדינות לא מעטות בעולם. כן, זה אומר להגדיל משמעותית את שכר המטפלות והסייעות, להעניק תגמול להשכלה והכשרה, לשפר את תנאי העבודה, וגם להבטיח להן אופק קידום. אבל אנחנו הרי יודעים שלמדינה יש כסף. הוא פשוט הולך לישיבות, להדתה ולחינוך ללא ליבה. לא רק שבטווח הארוך שדרוג צוותי המעונות ישתלם כלכלית וחברתית. אלא שברור שאם נמשיך להתייחס למעונות כאל שמרטפיות, בסוף פשוט לא יהיה מי שישמור על הילדים.
