דוח המבקרעיכובים משמעותיים בהליכי הגבייה פוגעים בחייבים שנאלצים לשלם ריביות ותוספות פיגור
דוח המבקר
עיכובים משמעותיים בהליכי הגבייה פוגעים בחייבים שנאלצים לשלם ריביות ותוספות פיגור
דו"ח מבקר המדינה מעלה כי המרכז לגביית קנסות לעתים שולח גביית דרישת תשלום שנייה לחייב רק כעבור כשנה, וכך הוא מחויב לשלם ריביות ותוספות פיגורים. בנוסף, שיעור הגבייה לנפגעי עבירה כגון רצח או פגיעות מיניות במשפחה עומד על 22% בלבד - לעומת 49% בשביל המדינה
המרכז לגביית קנסות גובה עבור המדינה שורה של חובות, מאז שהוקם ב-1995 בשביל להפוך את הגבייה ליעילה וכדאית עבור המדינה. מאז 2017 קיבל המרכז לגביית קנסות חובות של כ-5 מיליארד שקל, וגבה כ-47% מתוכם שהם 2.3 מיליארד שקל. נכון לפברואר 2023, גובה החובות שיש במרכז עומד על 6.8 מיליארד שקל ו-2.6 מיליארד מתוכם הם תוספות לחוב המקורי (ריביות, הצמדות, תוספת פיגור). עם זאת, מבקר המדינה מצביע בדו"ח השנתי על שורה של ליקויים ונקודות טעונות שיפור בעבודת המרכז.
ליקוי מרכזי הוא העובדה שאין למרכז לגביית קנסות תפיסת גבייה המתעדפת בין סוגי חובות. ההליך שמפעיל המרכז על חובות קטנים דומה לחובות גדולים. למעשה, המרכז עומד על 10% בלבד של גבייה בתיקים של מעל מאה אלף שקל, ועל כ-58% גבייה בתיקים קטנים של עד אלף שקל. ביטוי נקודתי לחוסר התכנון של המרכז, בא לידי ביטוי בכך שהמרכז כמעט ולא הגיש בקשה לבית משפט להתחיל בגביית חוב לפני שליחת דרישת תשלום, שזה כלי שנועד למנוע הברחת נכסים במקרה שיש חשש כזה.
ליקוי מרכזי אחר הוא התמשכות התהליך מזמן הקליטה של התיק במרכז, ועד לרגע שבו החייב מקבל את 'דרישת התשלום השנייה' (זו המאפשרת להתחיל בהליכי גבייה) - עוברת כשנה שלמה. העיכוב פוגע גם בחייבים שנאלצים לשלם ריביות ותוספות פיגור. העיכוב הזה ממשיך גם בשלב ביצוע העיקול, שגם הוא לוקח עוד 128 יום עד שהוא מבוצע. כתוצאה מכך החייב עשוי לשלם תוספת נוספת. ככלל, התוספות לחוב המקורי עומדות כיום על כ-35% מסך החובות שעד 1,000 שקל, וכ-10% מהחובות הגבוהים ממאה אלף שקל.
תחום אחר שבו מתברר שהמרכז נוהג בחוסר מקצועיות הוא כל מה שקשור להסדרי חוב, הפחתות, ופריסות חוב. מתברר כי המרכז עצמו לא משתמש במאגרי המידע שלו בכדי לבדוק את היכולת של החייב, אלא מסתמכים על המסמכים שמגיש החייב. התבחינים לקבלת 'הסדר חוב או הפחתה' לא מפורסמים לציבור. אך חמור מכך, מבקר המדינה חושף שההחלטה על הפחתה נקבעת לפי ניקוד שמושפע גם מאפיונים לא כלכליים, דוגמת היותו של החייב 'תושב שטחים' מזכה אותו בנקודה. או אם יש לו 4 ילדים עד גיל 21, ללא קשר להכנסתו.
הדבר המטריד ביותר בדו"ח קשור לגביית פיצויים לנפגעי עבירה כגון רצח, פגיעות מיניות ועוד. בהקשר הזה, ההצלחה של המרכז אף נמוכה יותר. בזמן שעבור המדינה שיעורי הגבייה עומדים על 49%, הרי שהגבייה לנפגעי עבירה עומדת על 22% בלבד. פחות מחצי מהגבייה הכללית של הממשלה. הליך הגבייה הראשון מתחיל רק שנה לאחר פתיחת התיק במרכז לגבייה. וגם בסוף הגבייה יכולה להיות נמוכה, כך לדוגמה, בתיק בו חויב אב לשלם 200 אלף שקל לבתו מכיוון שהוא עבר בה עבירות מין רבות, פסק הדין ניתן ב-2019, ועד היום שילם האב רק 5,435 שקל. אותו דבר לגבי אב שרצח את אשתו ואם ילדיו, בית המשפט פסק פיצויים של 258 אלף לילדים כבר בינואר 2019, נכון לעכשיו, הילדים קיבלו מהאב פחות מ-4,000 שקל.
אחד המקרים המטרידים ביותר שחושף מבקר המדינה הוא שהמרכז קיבל 2.3 מיליון שקל מחייבים שהיו להם חובות גם למדינה וגם לנפגעי העבירה, והכסף שהיה אמור ללכת לנפגעי העבירה (כ-900 אלף) מצא את דרכו לאוצר המדינה.
