החייל שנכנע לפעילי הליכוד: אבי דיכטר, משותקי ההפיכה המשטרית
החייל שנכנע לפעילי הליכוד: אבי דיכטר, משותקי ההפיכה המשטרית
חבריו ועמיתיו לשירות בסיירת מטכ"ל ובשב"כ תוהים לאן נעלם המנהיג הערכי שהוביל אותם. מאות מהם שמתנגדים להפיכה המשטרית הפגינו מול ביתו, ותהו כיצד הוא מסכים שהממשלה תקרא להם "אנרכיסטים" ו"טרוריסטים"
מאות יוצאי השב"כ שהפגינו בשבוע שעבר מול ביתו של שר החקלאות מטעם הליכוד, אבי דיכטר, מבועתים מקצב המהלכים ואומרים שהם מאמינים לגמרי בכנות הכוונות של הימין הלאומני־משיחי להשליט כאן סדר חדש. מי טוב מהם, השב"כניקים, לזהות סכנות שעומדות בפתח. עיניהם מחפשות את דיכטר, ראש הארגון לשעבר, שעמד בראשו בשיא האינתיפאדה השנייה, מייחלים שיבליח עם ההברקה שאולי תחלץ את ישראל מהבוץ. אבל דיכטר לא בא, לא אומר כלום וכשסוף סוף צייץ משהו – יצאה לשלשת.
"לעולם לא אגיד עליו שהוא סמרטוט, כי הוא לא. חלילה. אבל אי אפשר שלא לתהות מה השנים בפוליטיקה עשו לו. כמה הפוליטיקה חזקה ועוצמתית עד כדי לשנות אדם", אומר דורון ויה, יוצא שב"כ שבשנות שירות משותפות עם דיכטר ראה בו מודל של מופת, יושרה ואומץ לב. ויה פרש מהשירות לפני כשנתיים. היום הוא מלמד היסטוריה ואזרחות בתיכון בראשון לציון והוא אחד מ־460 יוצאי שב"כ שחתמו לפני כשבועיים על המכתב שקרא לדיכטר "להתעשת אל מול החקיקה הנמרצת בכנסת, שמהווה הפיכה נגד סדרי המשטר הדמוקרטי". החתומים על המכתב, בהם שלושת ראשי שב"כ לשעבר עמי אילון, יובל דיסקין וכרמי גילון, פנו אליו בכינוי שליווה אותו בשנותיו הארוכות בארגון, "אבו נביל". הם קיוו שהתזכורת מהעבר תעיר בדיכטר רגש שקהה בשנים של פוליטיקה, תעשה אתחול מחדש למנגנונים פנימיים ולערכים ישנים.
אבל "אבו נביל" מתבצר בשתיקתו, וזה מתסכל מאות מכרים, ידידים וחברים ששירתו איתו. הם עשו איתו חיתוכי מצב בדסק, רדפו איתו אחרי מחבלים, היו איתו בשעות של לחימה ואש. "השתיקה בלתי נסבלת", אומר ויה. "אנחנו לא יכולים לקבל אותה גם בגלל שהיא מסגירה הסכמה עם השקרים שמטיחים בכולנו כבר שבועות. אנחנו אנרכיסטים וטרוריסטים?".
בשבוע שעבר דיכטר הפר את השתיקה, אבל כדי לרצות את אדונו בליכוד ולהפגין נאמנות גלויה גם לאשתו. בבוקר שאחרי ה"מצור" שהטילו מתנגדי ההפיכה על המספרה שבה הסתפרה שרה נתניהו בכיכר המדינה בתל אביב, דיכטר אזר אומץ, יצא ממחבואו וצייץ לאומה: "להפגנה שבה כולאים את אשת ראש הממשלה במספרה בכיכר המדינה, מגיעים מפגינים עם 50 גוונים של שחור". הס מלהזכיר את ההשתוללויות של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', אחד שמתערב בהחלטות מבצעיות של המשטרה נגד אזרחים והשני שמייחל למחיקת מה שנשאר מהכפר חווארה אחרי פוגרום יהודי בו. דיכטר הדחיק היטב היסטוריה לא רחוקה, שבה שני שותפיו הבכירים לקואליציה היו מטרות של השב"כ. "במשך שבועות הוא מתנהל כמו למל"מ (לא מועיל ולא מזיק), ואז לראות את הציוץ הזה, זה כמו לחטוף אגרוף בבטן", אומר אחד מחבריו בשב"כ. "ברצינות, אבי? אחרי חווארה, אחרי ההשתוללויות של בן גביר וסמוטריץ', אחרי החקיקה הדורסנית של לוין ורוטמן, זה כל מה שיש לך להגיד?".
למחרת הם התייצבו מול ביתו שבשכונת אפרידר באשקלון. הם הגיעו טעוני זעם וכאב, וגם מידה לא קטנה של עלבון אישי. חלקם לא יסלחו לו על שאילץ אותם לצאת מהצללים כדי להגן על ערכים שלטובתם נתנו את מיטב שנות חייהם. התקווה הייתה שקולותיהם, שמוכרים לו אישית, יגרמו לו לצאת החוצה, להקשיב ולתת להם תחושה שהוא "על זה". הם כרזו לו, בעברית ובערבית, אבל אבו נביל לא יצא מביתו. בהמולה הגדולה שם, ברקע הלמות תופים, שריקות, קריאות "בושה" ושירה המונית של "השפן הקטן", התייצב ראש השב"כ לשעבר, כרמי גילון. בידיו שתי ביצים דקורטיביות, מתנה שקיבל מדיכטר לפני 27 שנה, מזכרת ממבצע נועז ומוצלח שבו השב"כ חיסל את "המהנדס", בכיר חמאס יחיא עיאש, ברצועת עזה. "אבי, אלה הביצים הגדולות שנתת לי ואני שומר אותן אצלי", קרא גילון. "עכשיו, 27 שנים אחרי, אני חושב שאתה זקוק להן הרבה יותר ממני. תודה רבה, דיכטר, על הביצים, קח אותן בחזרה ותחזור להיות הגבר שהיית".
דיכטר, שחגג 70 בדצמבר, החל את דרכו בשב"כ ב־1974, עם סיום שירותו הצבאי בסיירת מטכ"ל. "עשיתי איתו מילואים בסיירת במשך כ־20 שנה. איש גיבור, אמיץ, מלח הארץ. מדינת ישראל חבה לו המון על הרבה מאוד דברים שעשה ואי אפשר לדבר עליהם גם היום. אני יודע כי הייתי איתו", מספר מכר ותיק שלו מהסיירת ומהשב"כ, מיכה קובי. דיכטר נחשב בשב"כ למטאור. כעשור לאחר שגויס התמנה לראש מרחב דרום של השב"כ, ובתקרית ליד ההתנחלות נצרים ברצועת עזה ירה מטווח של עשרות מטרים במחבל שהשליך בקבוק תבערה – והרג אותו. על התושייה שגילה קיבל צל"ש מאלוף פיקוד הדרום. בתחילת 1996, אחרי רצח ראש שממשלה יצחק רבין, השב"כ היה ארגון חבוט. גילון, אז ראש השירות, מינה את דיכטר לראש יחידת האבטחה. משם נסללה הדרך לתפקיד סגן ראש השב"כ, וכשמונה לראש הארגון ב־2000 המהלך נתפס כטבעי. האינתיפאדה השנייה העמידה את דיכטר ואת סגנו אז יובל דיסקין בפני משימת חייהם. הוא פיתח את מדיניות החיסולים של ראשי חמאס והג'יהאד האסלאמי והפך את צמד המילים "סיכול ממוקד" למטבע לשון שגור. "זאת הייתה תקופה קשה מאוד", נזכר ויה. "באותו הזמן הייתי ראש הלשכה של דיסקין ועבדנו עם אבי, לשכה ליד לשכה, כתף אל כתף. אבי ויובל הצילו את המדינה".
"לעולם לא אגיד עליו שהוא סמרטוט, כי הוא לא. חלילה. אבל אי אפשר שלא לתהות מה השנים בפוליטיקה עשו לו. כמה הפוליטיקה חזקה ועוצמתית עד כדי לשנות אדם"
לפוליטיקה נכנס דיכטר בסוף 2005, כשחבר לקדימה שייסד אריאל שרון. בהמשך מונה לשר לביטחון פנים, אבל מכריו מספרים שלפוליטיקה הוא בא כדי להיות ראש הממשלה. בינתיים השאיפות הגדולות התבדו. כשהתמודד על תפקיד יו"ר קדימה קיבל דיכטר 6.5% מהקולות. ב־2012 עבר לליכוד, ומכרים אומרים כי האמביציה שלו להיות ראש ממשלה מניעה אותו גם כיום ואולי מסבירה את שתיקתו המביכה. "הוא רואה את ביבי נחלש ומחכה לשעת הכושר כדי להסתער קדימה. בינתיים הוא לא רוצה לקומם עליו את הביביסטים", אומר אחד ממכריו. "זה לא משנה", אומר ויה, "אנחנו רוצים לשמוע ממנו עמדה ברורה ביחס להפיכה שמתרחשת. מצפים שיילחם בתוך הליכוד על הדמוקרטיה הישראלית ועל הערכים שמקיימים את המדינה הזאת 75 שנה. אולי בטווח הקצר זה יפגע בו, אבל בטווח הארוך הוא ירוויח את כל עולמו".
החברים לשעבר לא שוכחים שכחבר כנסת דיכטר היה ממתנגדיו הבולטים של חוק טל שפטר בחורי ישיבות מגיוס, היה ממקימי "מחנה הפראיירים", ובירך בפומבי את בית המשפט העליון כשהתקבלה העתירה נגד החוק. "אני מברך את נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש על שנתנה תוקף חוקי למה שכולנו הרגשנו וידענו", אמר אז. וזה אותו דיכטר שמצביע היום בעד בליץ החקיקה שתכליתו קיבוע לנצח של הפטור לחרדים משירות צבאי.
ועדיין, גם בין יוצאי שב"כ יש מי שמתנגדים למחאה האישית נגד דיכטר. אחד מהם הוא חיים (צ'בו) צבר, שכמו דיכטר גדל באשקלון. "הוא היה מנהל שלי במשך 14 שנה ועד היום אני רואה בו חבר אישי", אומר צבר. "עושים לו עוול גדול. מי שמפגין נגדו כנראה לא מכיר אותו באמת. אבי הוא בן אדם לויאלי. בחדר דיונים סגור הוא ידפוק על השולחן, יילחם על האמת שלו ועל דעתו. אבל מחוץ לחדר, גם אם דעתו לא התקבלה, יתנהל כאילו הוא זה שקיבל את ההחלטה. אני מכיר אותו, סומך עליו בעיניים עצומות. אני בטוח שבחדרי חדרים הוא אומר את מה שצריך". גם חברו קובי כועס על יוצאי השירות שהפגינו, וטוען שהסבו לו עוול נורא: "קראו לו בהפגנה 'ג'באן', שזה פחדן בערבית. זה גועל נפש. הדבר האחרון שאפשר להגיד על אבי זה שהוא ג'באן. זאת מילה פוגענית, איומה בקרב מפעילים בשב"כ. לא בחרו בה במקרה".
קובי מעיד על חברות ארוכת שנים עם דיכטר, שבמהלכה היה עד לשינוי הדרגתי בתפיסותיו הפוליטיות. לפחות בתקופת שירותו בסיירת הוא היה מזוהה עם ערכי השמאל, אך כיום הוא מאמין שישראל צריכה להחיל את ריבונותה על כל יהודה ושומרון ולפני כחמש שנים העביר בכנסת את חוק הלאום. "הייתי חבר טוב וקרוב שלו כל הזמן", אומר קובי. "שנותיו בשב"כ והעבודה האינטנסיבית שלו מול המגזר הערבי הובילה אותו לתובנות חדשות באשר לכיוון שאליו הפלסטינים חותרים, ודעותיו מבוססות על התובנות האלה. הוא שינה את דעותיו הרבה לפני שהיה ראש השב"כ". מלשכתו של דיכטר לא נמסרה תגובה לדברים.
