המקרה המזעזע של אנאבל נאסיו שנשלחה למאסר אחרי 9 שנים של טיפול מסור בפרופ' רות שילה
המקרה המזעזע של אנאבל נאסיו שנשלחה למאסר אחרי 9 שנים של טיפול מסור בפרופ' רות שילה
אנאבל היא עובדת זרה שהגיעה לישראל כדין כדי לטפל במסירות במי שהיתה חלוצת אבחון סרטן השד בישראל. לאחר פטירת שילה לפני כשלוש שנים חידשה אנאבל את הוויזה ההומניטרית למטופלת נוספת, אלא שבהמשך הדברים השתבשו
1. כליאה ללא אופק
פעמיים התביישתי במדינה שלי, פעמיים בדיון "משפטי" אחד שהתקיים ביום שלישי שעבר. בפעם הראשונה זה היה כשנציג המדינה דיבר; בפעם השנייה כשהדיין החליט. ושתי הבושות האלה התנקזו לקפסולה קטנה ומזוקקת של רשעות שהתרחשה ב”בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין”, ששוכן בתוך כלא גבעון. אבל הסוף היה טוב. בית המשפט המחוזי תיקן את העוול, ואולי יתקן את הרשעות כשתרים את ראשה בפעם הבאה.
הדיון היה בבקשתה של האזרחית הפיליפינית אנאבל נאסיו להמיר את מעצרה במעצר בית. אנאבל היא עובדת זרה שהגיעה לישראל כדין כדי לטפל במסירות, במשך תשע שנים, בפרופ’ רות שילה ז”ל, שהיתה חלוצת אבחון סרטן השד בישראל. לאחר פטירת שילה לפני כשלוש שנים חידשה אנאבל את הוויזה ההומניטרית למטופלת נוספת, אלא שבהמשך הדברים השתבשו והיא הפכה לשוהה לא חוקית שנאלצה למצוא את פרנסתה במפעל עוגיות. שם היא נלכדה בידי פקחי רשות ההגירה ונשלחה למשמורת (מעצר עד הגירוש) בכלא גבעון. הטרגדיה שלה ושל אחרים כמוה היא שהקורונה חסמה כעת כל אופק לטיסות לפיליפינים, והאנשים הטובים האלה נידונים לכליאה ממושכת. משמורת קוראים לזה, אבל זהו מאסר וכלא. הם מובלים באזיקים וכפופים למשטר חיי אסירים לכל דבר.
למזלה הגדול של אנאבל, נמצא אדם שהיה מוכן לערוב ולהעמיד לה חלופת מגורים, ערבות כספית, כל מה שיידרש. זהו מיכה צור, אחיינה של פרופ' שילה, שהכיר והוקיר את המטפלת המסורה שטיפלה בדודתו. את הבקשה לבית הדין הגיש עו"ד ז'ק חן, שהתנדב פרו בונו למשימה. מלבד היותו פרקליט מזהיר, ניחן חן במנוע בערה פנימי לוהט שמטעין את נאומי ההגנה שלו בתהייה שממלאת את חלל האולם: “היי, אני היחיד כאן שמבין שהלקוח שלי הוא נשמה טהורה?” ובמקרה של אנאבל נאסיו, זה גם נכון.
2. צורה למדינה
הדיון התקיים ביום שלישי שעבר בשעה עשר בבית הדין שממוקם בתוך הכלא. במהרה התברר שהמיקום הוא המהות. נמחקו ההבדלים בין בית דין לכלא, ובהמשך גם ההבדלים בין בית דין לחותמת גומי.
בפני הדיין רג'א מרזוק התייצבו עורכי הדין ז'ק חן ושניר קלימי ממשרדו. לאחר קבלת האישורים הנדרשים מהשב"ס וממשרד המשפטים שבית הדין פועל במסגרתו, התאפשר לי כנציג התקשורת לצפות בדיון. בעיקרון הדיון אמור להיות פומבי, אבל הוא לא. לערב צור לא ניתנה אפשרות להיכנס לדיון, עובדה שתתברר כמשמעותית בהמשך.
באיחור קל, הגיע גם הצד השני – נציג רשות האוכלוסין וההגירה. איני מנוע מלפרסם את שמו, אבל החלטתי לחסוך ממנו את המבוכה. בתחילה הייתי בטוח שכבוד הדיין יזרוק אותו מהחדר, או לפחות ינזוף בו על הופעתו, כי כך לא מופיעים לדיון משפטי. האאוטפיט בהחלט ראוי לתיאור: מכנסי ג’ינס קרועים ומעליהן טי שירט חומה שמהודקת היטב על שרירים תפוחים וכרס קלה בהתהוות. ב"כ המדינה לא הגיע עם תיק או חומר כלשהו, רק עם פתק צהוב, שממנו עדכן את בית הדין כי נמצאה טיסה לאנאבל לפיליפינים, ב־12 באוגוסט וגם זה לא בטוח, עוד כחודש ורבע (מיום הדיון ולאחר כארבעים יום בכלא). ועד אז, הוא מתנגד לחלופת המעצר. מבחינתו שתירקב בכלא.
2 צפייה בגלריה
שופטת המחוזי אפרת פינק ועו”ד ז’ק חן, שייצג את אנאבל נאסיו. תיקנו את העוול
(צילום: אתר בתי המשפט, יאיר שגיא)
3. חרפת טיעון המדינה
ולמה? שני נימוקים היו למדינת ישראל, כלומר לג'ינס הקרוע, להמשך כליאתה של אישה חפה מפשע. האחד גרוע ומקומם ממשנהו. הראשון, מעמדה כשוהה לא חוקית. וזו אפילו לא בדיחה גרועה, שהרי בית הדין, כשמו וייעודו, נועד לבקר משמורת שוהים שלא כדין. כולם כאן שוהים שלא כדין. אם זה נימוק, אז אין צורך בבית דין.
והנימוק השני? אנאבל נתפסה בעבודה שלא נועדה לה. היא הובאה למטרת טיפול סיעודי ולא לעבודה במפעל עוגיות. לכך שתי תשובות. ראשית, היא ביקשה להתפרנס כדי לאכול. אז במקום לגנוב, היא עבדה למחייתה. אבל יש עוד תשובה: במדינת היהודים זו חרפה להעלות טיעון כזה כנסיבה מחמירה. עם שההיסטוריה שלו שזורה ברדיפות ומצוקה, שלא פעם דנו את בניו לחרפת רעב, מנוע מלזקוף טענה זו לרעת כל בן אנוש. בדיוק כמו שהפרקליטות לא תעמיד לדין פלילי אישה שגנבה מזון כדי להאכיל את ילדיה הרעבים. ואנאבל לא גנבה למחייתה, היא עבדה קשה עבורה.
4. מנפנף את המטרד
עו"ד חן שטח ברהיטות את טענותיו בעד החלופה, החל מנימוקי כבוד האדם וחירותו, דרך פסיקת העליון שמעדיפה חלופות על פני מעצר ומשמורת, ועד נכונותה של אנאבל לצאת והיעדר היסטוריה של "ברחנות" מצדה. וכמובן הקלף המנצח: ערבות של אדם שמוכן לקחת עליה אחריות. עו"ד חן ממש התחנן בפני הדיין: אנא, הכנס את הערב צור ותשמע אותו. אדם נורמטיבי, מעצב ואיש עסקים, בנו של חתן פרס ישראל, אדריכל הנוף דן צור. אבל הדברים החליקו על אוזן ערלה. הדיין מרזוק החליט שלא לתת אמון בפיליפינית. בלי לנמק, בלי לראות כלל את הערב. ככה סתם חתם על הסירוב, כחותמת גומי של נציג המדינה, שלכל אורך הדיון היה שקוע בנייד שלו, לא מתעניין כלל במתרחש. סומך על הדיין שינפנף את המטרד הזה מעל פניו.
2 צפייה בגלריה
אנאבל נאסיו ופרופ’ רות שילה ז”ל. שופטת המחוזי: “ההנחה כי מי שלא נמצא בישראל כחוק אין ליתן בו אמון קשה בעיניי”
5. נפתחו שערי שמים
עורכי הדין חן וקלימי יצאו נסערים מהדיון, ועוד באותו יום הריצו ערעור לבית המשפט המחוזי. ואז נפתחו שערי שמים. שופטת בית המשפט המחוזי מרכז אפרת פינק קבעה מועד לדיון בערעור כבר ליום חמישי בבוקר. הפרקליטות, בגלל השביתה, לא הגיבה ולא התייצבה. עו"ד חן חזר על עיקרי טיעונו והצביע על טעותו הבולטת של הדיין מרזוק – לדחות את החלופה בלי לבחון אותה כלל. פינק, במאור פנים ולב פתוח, הקשיבה לחן וגם לצור, ומיהרה לתקן את העוול של חותמת הגומי מגבעון.
ואלה עיקרי פסק הדין: "יש בהחזקה במשמורת כדי לפגוע בזכויותיו של אדם, ובין היתר בזכות לחירות ובכבוד האדם. השאלה היא אם ההחזקה היא לתכלית ראויה ובהתאם להוראת החוק.
"ככל שאין אופק הרחקה בעניינה של המערערת, אין טעם בהחזקתה במשמורת. אופק ההרחקה הצפוי בשלב זה הוא ליום 12.8.21, אולם גם זאת ללא ודאות.
"בנסיבות אלו היה מקום לבחון את הערב המוצע. בית הדין לביקורת משמורת סירב לבחון את החלופה המוצעת וגם לא התאפשרה כניסתו למתחם שירות בתי הסוהר, בו התקיים הדיון.
"כאן המקום להתייחס למסקנת בית הדין לביקורת משמורת כי לא ניתן ליתן אמון במערערת. נדמה כי מסקנה זו קשורה בטבורה להנחה כי מי שלא נמצא בישראל כחוק אין ליתן בו אמון. מסקנה זו קשה בעיניי משום שמשמעה כי לא ניתן ליתן אמון באף שוהה בלתי חוקי, והרי החוק עצמו קבע כי ניתן לבחון חלופות למשמורת.
"הואיל ומתברר כי בכוונת המערערת לצאת מישראל בטיסה הראשונה שבמסגרתה ניתן יהיה לצאת, וכן הואיל והתרשמתי כי ישנו ערב שיכול לערוב לכך, הרי יש מקום לשחרר את המערערת ממשמורתה".
