ניתוחלקראת עסקת חבילה במשק: משרד האוצר רק קונה חבילה זמנית של שקט
ניתוח
לקראת עסקת חבילה במשק: משרד האוצר רק קונה חבילה זמנית של שקט
הסיכומים בין הממשלה, המעסיקים וההסתדרות לא יעשו שינוי אמיתי; ללא התייעלות במגזר הציבורי, יחד עם העלאת שכר המינימום, העסקה הזו רק תשפוך עוד דלק על מדורת האינפלציה
לרשימת השינויים שממשלת השינוי לא תספיק לבצע מתווסף היום סעיף נוסף. יחד עם בלימת מחירי הנדל"ן (שכנראה לא תתממש למרות התוכנית), ועם הפחתת הנטל הפנסיוני של מערכת הביטחון (הקרב הסופי יתחיל בקרוב אך התחזיות קודרות), כדאי להוסיף רפורמה נוספת שהסיכוי שתיושם קטן: ייעול המגזר הציבורי, כחלק מעסקת חבילה במשק, שנמצאת בשלב של גיבוש. דבר אחד בטוח: התוצאה של העסקה הזו, אם תתממש, תהיה החרפת האינפלציה.
יש ניסיון להשוות את העסקה הנוכחית לעסקת החבילה של 1984 - שהיתה בסיס לתוכנית הייצוב ששינתה את פני המשק, כאשר שמה קץ לגירעונות עתק שהיו בחשבון הממשלה ובחשבון השוטף שיצרו היפר־אינפלציה מואצת. אבל אין שום דמיון בין השתיים.
ההסכם שצפוי להיחתם בין הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים לא יביא עמו כל בשורה, לבטח לא התקרבות ליעד אסטרטגי שמדינת ישראל קבעה לעצמה, או היתה חייבת לקבוע. אחד היעדים שמופיע בכל דו”ח רציני, לא רק של משרד האוצר ובנק ישראל, אלא גם של ארגונים כלכליים בינלאומיים שמנטרים את כלכלת ישראל - מדבר על הנחיצות הדחופה בהתייעלות באספקת שירותים חיוניים שמדינת ישראל מספקת.
3 צפייה בגלריה
מימין: שר האוצר אביגדור ליברמן, יו”ר ההסתדרות אמנון בר דוד, ראש התאחדות האיכרים ויו”ר נשיאות המגזר העסקי דובי אמיתי. חבילה שנויה במחלוקת
(אלעד גרשגורן טל שחר יאיר שגיא)
החרפת ההתייקרויות כבר בדרך
כשמנתחים את עסקת החבילה כדאי להדגיש דבר חשוב. המגזר העסקי - אחת משלוש הצלעות החיוניות המרכיבות את המשולש: ממשלה, מעסיקים, עובדים - מיוצג על ידי דובי אמיתי, ראש התאחדות האיכרים ויו”ר נשיאות המגזר העסקי, שמייצג רק חלק קטן מהמעסיקים בישראל. העובדה שנציג המגזר העסקי־יצרני מגיע מהסקטור החקלאי, שמהווה כ־2.5% מהתמ"ג, היא בדיחה רעה.
היצואנים והתעשיינים הקימו ארגון מקביל, בראשות רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים ויו”ר נשיאות המעסיקים והעסקים בישראל. אליהם גם הצטרף איגוד לשכות המסחר שמייצג את היבואנים ואת מספקי השירותים, המהווים 97.5% מהתוצר הישראלי.
תומר וחבריו מתנגדים לאחת ההסכמות העיקריות שעליה מבוססת עסקת החבילה והיא האופרציה של "שעות גמישות". הדרישה היא כי חישוב של שעות נוספות ייעשה חודשית ולא יומית, שכן למשל עובד שמבקש לצאת מוקדם יום אחד ולהשלים שעות ביום שלמחרת, זכאי לפי החוק לשעות נוספות ביום המחרת אם עבד יותר מ־8 שעות. זאת אף שהוא ביקש לצאת מוקדם ביום הקודם והאישור המיוחד של המעסיק לא נספר. סעיף השעות הגמישות הוא אחת ה”מתנות” שהמגזר העסקי מקבל בהסכם הזה (ייתכן כי היחידה), אך הפרטים המהותיים לא מוסכמים על ארגון המעסיקים המרכזי בראשות רון תומר, שלא מוכן לוותר עליה.
המעסיקים כן מסכימים לעלייה הדרגתית של שכר מינימום החל מאפריל - בחמש פעימות לסכום של 6,000 שקל. היום הסכום עומד על 5,300 שקל. בכל מקרה העלאת שכר מינימום לא תיכנס לתוקף בשירות המדינה. העלאת שכר מינימום היא אחת הסוגיות השנויות במחלוקת בכלכלה. לפי התיאוריה הכלכלית הקלאסית, כאשר השכר אינו תואם את "התפוקה השולית של העובד" - התמורה האמיתית של העובד לשרשרת הערך של מוצר או שירות - נקבע מחיר מלאכותי לעבודה, שהוא מעל מחיר השוק, אז נוצר עודף היצע של עובדים, או במילים מוכרות יותר: אבטלה.
זוכי פרס נובל לכלכלה בשנה האחרונה, קיבלו את ההוקרה הזו על רקע תרומתם למחקר שהחלו לבצע לפני 30 שנה, אחד מהם עסק בשכר מינימום, של מלצרים במקרה הזה. המסקנה היתה כי העלאת שכר מינימום לא פגעה בתעסוקה, כלומר לא חוללה אבטלה - לא בטווח הקצר וגם לא בארוך. אך יש חלק ב' למחקר עם מסקנות חיוניות לא פחות, שמאוד רלוונטיות לימים אלו. העלאת שכר המינימום גרמה לאינפלציה.
ואת זה יש להדגיש: העלאת שכר המינימום תחריף את גל ההתייקרויות שהחל בימי אלו, שכן כלל המוצרים בפיקוח - מביצים ולחם ועד מעונות יום וחשמל - צמודים לשכר מינימום. ובסופו של דבר מישהו חייב לשלם על זה והזהות שלו ידועה: עם ישראל. המעסיקים רק יגלגלו את העלויות האלו הלאה לסוף השרשרת, שם עומד כרגיל הצרכן הישראלי. ועוד: המכרזים, לרבות מכרזי סיעוד הכוללים תשלום לעובדי סיעוד, ונאמדים בכ־35 מיליארד שקל, גם הם צמודים לשכר מינימום, כך שכל אחוז תזוזה נאמד בכ־350 מיליון שקל. באוצר מביעים שביעות רצון מסוימת מכך שהמעבר לשכר מינימום יהיה לפחות מדורג ויתבצע עד 2026.
נקודה נוספת שעלולה לבלבל רבים בהסכם המתגבש היא ש”ב־2022 לא יהיו תוספות שכר”. חשוב להבהיר: בשנת 2020 עבדו עובדי המדינה והמגזר הציבורי הכי פחות מאז קום המדינה וזאת על רקע הסגרים. גם ב־2021 היה סגר אחד והעבודה היתה בהיקפים נמוכים, חלקה מהבית. לכן אין שום הצדקה לתוספות שכר ב־2022. היה מקום, אולי, לבחון הפחתת שכר, אבל הדבר הזה ירד לגמרי מהשולחן והאוצר לא התעקש.
העלאת שכר המינימום בעסקת החבילה תחריף את גל ההתייקרויות ששוטף את המשק בימים אלו. שכן כלל המוצרים בפיקוח - מביצים ולחם ועד מעונות יום וחשמל - צמודים לשכר מינימום
כשקוראים את האותיות הקטנות בעסקת החבילה לא נכתב בה כי לא יהיו העלאות שכר בגין שנת 2022, אלא שלא יהיו העלאות ב־2022. לפי גורמים באוצר, כוונת הניסוח היא כי ב־2023 יקבלו עובדי המדינה והמגזר הציבורי תוספות שכר בגין 2022. זאת בנוסף לכך שעובדי המגזר הממשלתי והציבורי, שלא שמעו על מכות הקורונה הכלכלית ונהנים מיציבות תעסוקתית מוחלטת - צפויים לקבל תוספת של יום אחד עבודה מהבית ותוספת ימי חופשה.
אפילו לא מדברים על התייעלות
ומה ייתנו העובדים בתמורה לכל הטוב הזה? אין טעם לחפש. המילה התייעלות לא קיימת בהסכם. “יש מקום להגדיל את יעילות המגזר הציבורי ובכך להביא לחיסכון בצד הוצאות הממשלה. למשל הממשלה צריכה למנף טוב יותר את היכולות הטכנולוגיות המרשימות של המשק על ידי קידום הדיגיטיזציה של שירותיה", כתבו כלכלני ה־OECD בדו”ח האחרון על כלכלת ישראל. וגם, בהקשר לכך ש־42% מתקציב המדינה הם שכר - "הגברת השקיפות והפחתת השחיתות מהוות מפתח להגברת היעילות של המגזר הציבורי".
על הדברים האלו לא תקראו בהסכם החדש. במילים פשוטות: גם הפעם העובדים יקבלו ולא ייתנו דבר בתמורה. זו גם הסיבה מדוע באוצר מנסים להקטין את עוצמת האירוע, וגם אנשיו ביקשו לא לכנות את ההסכם "עסקת חבילה".
בשורה התחתונה, כפי שקורה כבר שנים, האוצר נותן, המעסיקים סופגים וההסתדרות צוחקת כל הדרך אל הבנק. במהלך הנוכחי האוצר אולי קנה קצת שקט. גם שם מבינים כי אין קשר בין האירוע ההיסטורי של 1984, ששינה את פני כלכלת ישראל, לבין ההסכמות של היום. אין כאן שום בשורה. לפחות לא לציבור ולא למעסיקים. שום דבר שיקדם את המשק ויגדיל את הפריון.
