לוין פרסם הצעה מרוככת לביטול "הלכת אפרופים": תחול רק על חלק מהחוזים
לוין פרסם הצעה מרוככת לביטול "הלכת אפרופים": תחול רק על חלק מהחוזים
הלכת אפרופים מ-1995 עליה חתום אהרון ברק מאפשרת לשופטים לפרש חוזים גם בהתאם לתכליתם ולנסיבות. בתום הליך שימוע ציבורי, מציע שר המשפטים לבצע כמה שינויים בחוק החוזים הנוגעים להלכה השנויה במחלוקת
כחלק מהניסיון להחליש את מערכת המשפט, פעל יריב לוין לביטול אחד מסמלי האקטיביזם השיפוטי – "הלכת אפרופים", המאפשרת לבית המשפט לפרש חוזים גם בראי התכלית והנסיבות שהחוזה נחתם ולא רק על פי הניסוח המדויק שבחוזה. עם זאת, ההלכה מותנה לאורך השנים בפסיקות בית המשפט וגם הסעיף החדש כולל לא מעט סייגים.
לאחר השלמת הליך שימוע שהחל במאי, מפרסם היום משרד המשפטים את תזכיר החוק המרוכך בהרבה מביטול מוחלט של הפרשנות המרחיבה לחוזים, שכולל לא מעט סייגים וגם יחול רק על חוזים עסקיים. היתרון הגדול בהצעה הקיימת הוא מתן ודאות למשק ובשוק ההון, שכן הפרשנות המרחיבה של אכיפת החוזים ספגה ביקורת רבה. מטרה נוספת של החוק המוצע היא קיצור ההליכים המשפטיים, שבישראל ארוכים במיוחד.
השינוי שמציע משרד המשפטים הוא שבחוזים עסקיים בשווי של יותר מ-15 מיליון שקל או בעלי אופי עסקי מובהק, ברירת המחדל תהיה שבסכסוך עסקי יפורש החוזה על פי הלשון בו נכתב, ללא פרשנויות מרחיבות ביחס להקשר ולנסיבות החוזה. הההגיון בהחלת הסעיף רק על חוזים עסקיים הוא שבחוזים אלה, ככל הנראה, הצדדים מלווים בייעוץ משפטי מקצועי ומעמיק, כך שלא מדובר במקרים שבהם נעשתה חתימה על חוזה ללא ידע של אחד הצדדים על ההשלכות המדויקות.
לחוק יהיו גם כמה סייגים חשובים, בראשם הקביעה כי בחוזה עסקי יוכלו הצדדים לקבוע שבית המשפט ידון בסכסוך ביניהם בהתאם לפרשנות מרחיבה יותר – כלומר, הצדדים עצמם יחליטו אם לאפשר את הלכת אפרופים או לא. בתי המשפט יוכלו להתערב ולפרש את החוזה בצורה מרחיבה יותר גם במקרה שקיומו מוביל לתוצאה שאינה מתקבלת על הדעת או שיש סתירה פנימית כך שלא ניתן לקיימו.
כבר היום, כשהניסוח בחוזה ברור ומדובר בשני צדדים שווים בכוחם, רוב הפסיקות מתייחסות לנוסח החוזה כלשונו וההלכה כלל לא רלוונטית. המטרה של תיקון חוק החוזים המוצע הוא להקטין את שיקול הדעת של השופטים – זאת, כחלק ממדיניות השרים.
התרומה המרכזית של מערכת המשפט לכלכלה מתרכזת בשני נושאים: שמירה על זכויות קניין ואכיפת חוזים. שינוי בכל אחד מאלה עלול להיות בעל השלכות מרחיקות לכת על הכלכלה הישראלית. בכלכלה השואפת לוודאות יש יתרון לא מבוטל בידיעה שהחוזה ייאכף בצורה מהירה יותר, כשתוצאות המשפט תהיינה קלות יותר לחיזוי.
הלכת אפרופים נקבעה בפסק דין שכתב נשיא העליון אהרון ברק ב-1995 כאשר נדרש לפרש חוזה בין משרד השיכון לחברת הבנייה אפרופים. אפרופים התעכבה בהקמת פרויקט בנייה של המדינה לקליטת עלייה מחבר העמים, ולכן המדינה הפחיתה את את התשלום שקיבלה החברה.
בפסק הדין פסל ברק את השיטה שהייתה נהוגה טרם לכך, לפיה יש לשפוט חוזה קודם כל לפי הלשון, וקבע כי יש להתייחס גם לתכלית ולהקשר הרחב שבו הוא נחתם. במקרה זה קבע ברק כי הצורך בהקמת הפרויקט בצורה מהירה, לצורך קליטת העולים, היא חלק מתכלית החוזה וקיבל את עמדת המדינה להפחתת התשלום לחברת אפרופים.
