בלעדיאותו יעד, שיטה אחרת: ההפיכה המשטרית חוזרת לכנסת במנות קטנות
בלעדי
אותו יעד, שיטה אחרת: ההפיכה המשטרית חוזרת לכנסת במנות קטנות
ניתוח של המכון הישראלי לדמוקרטיה מציג את השינויים בקידום ההפיכה המשטרית: החתירה לריכוז כל סמכויות השלטון בידי הממשלה כבר לא עוברת דרך חקיקת חוקי יסוד מגלומנית שמושכת אש, אלא בשלל חוקים וצעדי מדיניות "שקטים"
מי שחשב שהממשלה והקואליציה נטשו את קידום מהלכי ההפיכה המשטרית בגלל המלחמה — טועה. בוועדות הכנסת ובמסדרונות משרדי הממשלה פועלים השרים וחברי הכנסת לקדם את המהלכים באסטרטגיה שונה.
בעוד שאשתקד ראש הממשלה, השרים וחברי הכנסת בקואליציה התהדרו באופן פומבי בתקשורת בקידום הצעדים, כעת הצעדים מבוצעים בשקט, בלא הצהרות מיותרות שיעוררו מחדש מחאה ציבורית רחבה. על כן הם מתמקדים בהצעות חוק פרטיות שהן משמעותיות, אך שנראות קטנות בהשוואה לתיקוני חוקי היסוד שהוצעו בגל הקודם של ניסיון ההפיכה. הצעות החוק כוללות בין היתר את העברת מח"ש אל שר המשפטים, ו"חוק אלג'זירה" שמאפשר הטלת סנקציות על ערוץ תקשורת בשם שיקולים ביטחוניים. במקביל הממשלה מעניקה הטבות לערוץ 14.
בתחום ביטחון הפנים, המשטרה מתיישרת לפי רוח המפקד, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ומגבילה את הזכות להפגין. השר עוד הגדיל לעשות ואיים למעשה על מח"ש בהתייצבותו במשרדיה במסגרת התנגדותו להעמדתו לדין של שוטר מג"ב שירה בילד ערבי בן 12. ואם לא די בכך, בקואליציה גוברות הקריאות לפטר את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה. שלשום, כשהמשנה ליועצת המשפטית לממשלה גיל לימון העיר שרה"מ בנימין נתניהו אינו יכול להנחות להקמת צוות שיישם את המלצות ועדת החקירה לאסון מירון כי הוא נמצא בניגוד עניינים, קרא לעברו השר דודי אמסלם: "אני רוצה להדיח אותך ואת היועמ"שית".
לכאורה, מדובר בשורה של אירועים נקודתיים שאינם משליכים על הכלל. אבל, אם מחברים קו בין כל הפעולות הללו, אז ניתן לראות שמדובר ברמיסה ברגל גסה של שלטון החוק והדמוקרטיה בחזיתות רבות. בעצם, יש כאן כירסום והרס שיטתי של המערכות הציבוריות שהולך ומתפשט. בינתיים רוב החוקים עדיין לא הגיעו להצבעה בקריאה השנייה והשלישית, אך הם יגיעו לשם במהירות. אומנם, אף אחד (עוד) לא מדיח את בהרב מיארה, אבל בנתיים רומסים אך החלטותיה ופוגעים בעובדיה. מדובר במהלכים מורכבים שמתקדמים בכל הגזרות ועלולים לגרום לרעידת אדמה בדרגה גבוהה ולסכנה לדמוקרטיה הישראלית. אם לא יעצרו המהלכים הללו כעת, דומה שכבר לא תהיה דרך חזרה. הציבור צריך להתעורר ומוטב שעה אחת קודם אחרת יהיה מאוחר מדי.
החוט המקשר בין חרוזי ההפיכה השונים נשזר בניתוח של עו"ד ענת טהון אשכנזי ועו"ד דפני בנבניסטי מהמכון הישראלי לדמוקרטיה: "לכל האפיקים הללו אותה המטרה: ריכוז כוח בידי הרשות המבצעת תוך צמצום כוחם של הדרגים המקצועיים".
לדבריהן, "כל צעד בפני עצמו, וביתר שאת מכלול הצעדים גם יחד, מחלישים את הדמוקרטיה הישראלית ומייצרים תנאים נוחים גם להחזרה של צעדי ההפיכה המקוריים. חברי הקואליציה עדיין חותרים לקדם הפיכה משטרית ולפגוע באיזונים ובבלמים החלשים ממילא בישראל. המהלכים המקודמים כיום מלמדים כי המהות לא השתנתה, רק הדרך. לא עוד התמקדות בתיקונים לחוקי יסוד שנועדו לשנות את פניה הדמוקרטיים של המדינה, המושכים תשומת לב ציבורית רבה, אלא פעולה משולבת במספר רב של אפיקים".
הן מזהירות כי פעולת הממשלה מגלמת בתוכה סיכונים משמעותיים לדמוקרטיה הישראלית. ראשית, קשה יותר לעקוב אחר מגוון הפעולות. שנית, חלק מן הצעדים עלולים להיראות רכים מבעבר, ונדרש בחינת המסה הקריטית שמייצרים מכלול הצעדים כדי להבין את עומק הפגיעה בדמוקרטיה. שלישית, העובדה כי הצעדים מתבצעים בעת מלחמה מאפשרת לקואליציה להציג חלק מהצעדים כמסייעים למאמץ המלחמתי, למרות שבפועל צעדים בעייתיים רבים אינם קשורים כלל למלחמה. רביעית, הצעדים שמקדמת הקואליציה אינם מתמקדים עוד רק בשינוי המבנה ובפרוצדורה, אלא כיום חלק מהפגיעה היא ישירה ומיידית בזכויות יסוד. חמישית, המהלכים הנוכחיים שהממשלה מקדמת עלולים להכין את הקרקע גם לחזרתם של יתר צעדי ההפיכה המשטרית אל שולחן הכנסת. לדוגמא, ככל שהממשלה נוקטת בצעדים שמחלישים את השירות הציבורי, נחלש כוחם של שומרי הסף למנוע שינויי חקיקה פוגעניים.
תמרון פוליטי של מערכת המשפט
"אחת מהמטרות המרכזיות של ההפיכה המשטרית, אשר קודמה לאורך רוב 2023, הייתה השתלטות על מערכת המשפט. מאחר שהקואליציה לא הצליחה לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים באופן שיבטיח רוב לעמדת הקואליציה, היא נוקטת בשיטות אחרות בדרך לתוצאה דומה של שליטה בהליך מינוי השופטים, תוך קעקוע האמון במערכת המשפט", נכתב בניתוח.
כך למשל: הקואליציה פועלת להשתלטות על הועדה לבחירת שופטים. הקואליציה פועלת כדי להבטיח כי יתמנו לשיפוט או יקודמו רק שופטים המקובלים עליה, ללא ניסיון להגיע להסכמות כפי שהיה נהוג בעבר. שר המשפטים נמנע מקיום דיון בוועדה לבחירת שופטים על מועמדים שאינם מקובלים על הקואליציה, כאשר הקריטריון להתאמה מבחינתה של הקואליציה הוא פוליטי בעיקרו. זאת, על אף שמבחינה חוקית נדרש רוב של חמישה חברי ועדה בלבד כדי למנות את השופטים ברוב הערכאות, וייתכן כי מועמדים שכיום נפסלים דה־פקטו על ידי שר המשפטים היו זוכים לתמיכת רוב חברי הוועדה.
כזכור, לוין גם מונע מינוי נשיא קבוע לבית המשפט העליון, תוך הפרה מובהקת של עקרון הסניוריטי הנוהג מאז קום המדינה, הקובע כי הוותיק מבין שופטי בית המשפט העליון יתמנה לנשיא. "צעד חסר תקדים זה מגביר את הסיכון לפגיעה בעצמאות בית המשפט העליון, וכפועל יוצא, בעצמאות מערכת המשפט בכללותה", מסבירות טהון אשכנזי ובנבניסטי.
בנוסף לסיכול מועמדים לשיפוט, הוועדה לבחירת שופטים הפכה לכלי לניגוח במערכת המשפט, וניכר ניסיון מתמשך לדה־לגיטימציה לשופטים ולמערכת. כך, לדוגמא, דווח כי שר המשפטים איים לסכל הצבעה על קידומה של שופטת, שלגביה נטען כי היא ״לא לאומנית מספיק״.
החלשת שלטון החוק
הייעוץ המשפטי לממשלה הזהיר את הממשלה כי היא אינה מקבלת החלטות באופן תקין, וכי ״השימוש בסמכויות החריגות הקבועות בתקנון עבודת הממשלה נעשה שלא מטעמי דחיפות, אלא כדי לעקוף את דרכי העבודה התקינות של הממשלה; או חמור מכך — שהתנהלות זו נועדה כדי להביא לדיון בממשלה הצעות החלטה שלגביהן נקבעה מניעה משפטית״. הממשלה, מצדה, ניסתה לטעון כי ליועמ״שית גלי בהרב מיארה אין סמכות לבטל החלטות של הממשלה.
כמו כן, הקואליציה מקדמת הצעות חוק חרף התנגדות גורמי המקצוע, כמו שינוי חוק המאבק בטרור. התיקון לחוק מנובמבר 2023 קובע לתקופה של שנתיים עבירה פלילית של צריכה שיטתית ומתמשכת של פרסומים של ארגון טרור, שבצדה עונש של שנת מאסר. בניתוח מציינים כי יועמ"ש ועדת החוקה גור בליי הזהיר כי השינוים עלולים "לעורר קשיים במישור החוקתי, אבל הצעות החוק ממשיכות להיות מקודמות בוועדה".
העזבת שומרי סף בכירים
הניסיון להחליש את שומרי הסף ואת הפקידות המקצועית בשירות המדינה — מהמאפיינים הבולטים של ההפיכה המשטרית — מתבטא בחודשים האחרונים בפיטורים או בעזיבה מוקדמת של גורמים בכירים בשירות המדינה שלא מתיישרים עם מדיניות הממשלה.
דוגמאות בולטות הן אי הארכת כהונתה של נציבת שב"ס קטי פרי, הניסיון של שר התקשורת שלמה קרעי להדיח את יו"ר הדואר מישאל וקנין שנבלם על ידי בג"ץ, והתפטרותה של מיכל רוזנבוים ממשרת מנהלת רשות החברות הממשלתיות. זו האחרונה התפטרה בעקבות מהלכו של השר לשיתוף פעולה אזורי דודי אמסלם להכפיף את רשות החברות למשרדו, מה שנתפס בעיניה כפגיעה בעצמאות הרשות.
קיצוצים בתקציבי החברה הערבית
בהצעות התקציב המעודכן נעשה קצות לא מידתי של 15% בתקציבים לחברה הערבית שנעשה ללא הסברים או נימוקים, וללא שיתוף מנהיגי החברה הערבית וגופים מקצועיים בהחלטה. כמו כן, הממשלה אישרה שימוש רחב היקף בכספים קואליציוניים השנה ־ קרוב ל־6 מיליארד שקל ־ ובכך היא נמנעת מקיום דיון ציבורי בהעברות כספים למטרות פוליטיות מובהקת בזמן מלחמה, ועוקפת את הצורך לקבל את אישור הכנסת להעברות התקציביות.
פוליטיזציה בחינוך ובאקדמיה
הקואליציה מקדמת הצעת חוק של עמית הלוי המאפשרת הפסקת העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור או ארגון טרור. ההצעה המקודמת בימים אלה מבקשת להסמיך את שר החינוך לשלול תקצוב ממוסדות לימוד תיכוניים. החוקרות מתריעות מפני ההשלכות: "הצעת החוק תקדם משטר מאיים של השתקה ופוליטיזציה במערכת החינוך. ההצעה מתמקדת בתחום הרגיש ביותר של חופש הביטוי, ומעניקה שיקול דעת מנהלי רחב בנושא לגורמים פוליטיים: שר החינוך ומנכ״ל משרד החינוך".
פוליטיזציית המשטרה
בפועל, מאז פרוץ המלחמה המשטרה הבהירה בהזדמנויות שונות, וללא בסיס חוקי, כי היא לא תאפשר קיום של הפגנות, וכי כל ניסיון להפגין ייבלם, אף תוך שימוש בכוח.
לכך יש להוסיף את תגובת היועמ"שית אשר הוגשה לבג"ץ במסגרת הדיון בעתירה כנגד התיקון לפקודת המשטרה המרחיב את סמכויות השר לביטחון לאומי בעיצוב מדיניות המשטרה: בעתירה נטען כי התיקון מאפשר התערבות פסולה של הדרג הפוליטי בעבודת משטרת ישראל ובכך פוגע בעקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל. כמו כן, הוא יוצר פגיעה קשה וחמורה בשורה של זכויות אדם באופן המחייב לפסול את התיקון. בהרה מיארה הגיבה כי "יש בסיס של ממש לטענות העותרים".
פגיעה בחופש הביטוי
מאז 7 באוקטובר חופש הביטוי מצוי תחת מתקפה. היקפו הולך ומצטמצם באופן משמעותי, כאשר תחת שיקולים ביטחוניים באצטלה של ״מלחמה בטרור״ משתרבבים שיקולים פוליטיים בעיקרם, בייחוד בתחום התקשורת ובהגבלה של חופש הביטוי וההפגנה. דוגמאות לפגיעות שכאלו בחופש הביטוי כוללות את הניסיון להדיח את ח״כ עופר כסיף (חד״ש) מהכנסת במהלך תקדימי המהווה השתקה ופגיעה חמורה בחופש הביטוי הפוליטי; ו"חוק אלג'זירה", שמאפשר הטלת סנקציות על ערוץ תקשורת בשם שיקולים ביטחוניים שהתקבל בקריאה השנייה והשלישית.
