מי אשם ביוקר המחיה ואיך יוצאים מזה
מי אשם ביוקר המחיה ואיך יוצאים מזה
אנו רוצים שוק חופשי. בלי תיאום מחירים ובלי שחקנים שמתאמים את צעדיהם. לכן קיימת רשות התחרות - כדי לוודא שהם אכן מתחרים ומשחקים "משחק הוגן". אבל גם בלי רמי לוי, איציק אברכהן או רשות התחרות - המחוקקים הם אלו שחייבים לקבוע את כללי המשחק לטובת הצרכן הישראלי
כבר שבועיים-שלושה שומעים כמעט מדי יום, כי "המחירים בדרך לזנק" וגל התייקרות שיישתק את ההכנסה הפנויה מתקרב ומאיים על משקי הבית. אתמול, רשות התחרות זימנה מנכ"ל ובעלי רשתות שווק ששולטות בשוק לחדרי חקירות. היום הם הגיעו לכנסת ומצאו "אשם" ליוקר המחיה - ממשלת ישראל. אח"כ התנהל דיון סוער ואחד מהם אף הורחק מהדיון. והשאלה הגדולה היא: מה הצרכן הישראלי אמור להבין מכל המתרחש כאן? מי אשם ביוקר המחיה ואיך יוצאים מזה?
1. מדוע זה קורה עכשיו?
מגיפת הקורונה שיבשה באופן חסר תקדים את שרשראות האספקה בעולם. הכלכלה העולמית היא גלובלית וכדי לייצר, הקשרים הכלכלים בין מדינות חשובים ביותר. הקורונה עצרה את הייצור כי העולם נכנס לסגר. רק עכשיו, העולם נפתח. הביקושים זינקו (הרבה מאוד אנשים מחזיקים כמויות אדירות של כסף שלא בוזבז) וכולם רוצים ורצים לקנות הכל - כאן ועכשיו.
הביקוש מגיב מיד, אך להחזיר את "ההיצע" (הייצור) לוקח זמן. אם לא די בכך, כולם חזרו בבת אחת ולכן אנו רואים "פקק" ענק בים (רוב הסחר הבינלאומי בסחורות נעשה בים), הנמלים מפוצצים, כמו נתיבי איילון יום אחרי סגר. הדוגמה הקלאסית היא מכוניות ומשבר השבבים, אך זה קורה כמעט עם כל מוצר. בין השאר, מחיר הדלק זינק, מחיר השינוע הימי זינק, מחיר הסחורות זינק – הכל בגלל אותו "עודף ביקוש על היצע". לכן צודקים התעשיינים כאשר הם מדברים על עליות בתשומות.
ישנן 2 בעיות. האחת היא מחיר התשומות שזינק, אך מחיר הדולר התרסק. כלומר, התעשיות לא מרגישות את כל ההתייקרות "האמיתית" כי התייקרות במונחי שקלים היא הרבה יותר מתונה. הנה דוגמה: נניח כי מחיר חבית נפט הוכפל (אכן קרה) מ-40 דולר לחבית ל-80 דולר. בהינתן כי יש רק מוצר אחד במשק, האינפלציה היתה צריכה להיות 100%. הבה נניח שהדולר צנח מ-4 ל-3 שקלים (גם זה קרה). אז הלכה למעשה, במונחים שקליים החבית התייקרה מ-160 ל-240 שקל - רק ב-50%.
בעיה שניה - התעשיות לא ממהרות להוריד מחירים כאשר התשומות יורדות. הרי, ראינו ירידה של 100% במחירי הנפט, החיטה והעץ. אז מדוע הן לא תרגמו את זה לצרכן? מי שמסתכל על דוחות של 2020 - שנת מיתון, יכול להבחין בזינוק דו-ספרתי של 44% ברווחי שופרסל של 44% ל-387 מיליון שקל אחרי מס. הם לא סבלו בקורונה. התרגלו לבונוסים ולרווחים גדולים. עם הרעב מגיע התיאבון ואחרי תוצאות כאלו אף אחד לא רוצה להראות ירידה בעליית הרווחים.
2. מדוע התערבה רשות התחרות?
הנטייה הטבעית שלנו היא לדרוש מהריבון התערבות בשוק. הרבה שואלים מדוע הממשלה לא יכולה לקבוע "מכסה" למוצרי יסוד. התשובה: זה מאוד לא רצוי שמחירי המוצרים והשירותים ייקבעו על ידי הממשלה. הדוגמה הטובה לכך היא משק החלב, מנגנון קביעת המחיר במשק החלב מסורבל בצורה קיצונית: יש מחיר מטרה לחלב, ויש פיקוח על מוצרי חלב מסוימים (ועל חלק אחר אין), ויש מכסות ויש גם מכסים. התוצאה ידועה - המחיר הוא תוצאה של אוסף של ניוונים ועיוותים – לרבות לחצים פוליטיים. זה לא משקף שום דבר כלכלי-הגיוני שמתרחש במציאות. אף אחד לא באמת רוצה להעתיק את הכישלון הזה לשאר המוצרים במשק.
אנו רוצים שוק חופשי. אבל שוק חופשי, הוא חופשי באמת, בלי תיאום מחירים ובלי שחקני ענק ששולטים בשוק ומתאמים את צעדיהם. לכן קיימת רשות התחרות - כדי לוודא שהשחקנים אכן מתחרים ומשחקים "משחק הוגן". קשה להוכיח כי השחקנים מתאמים מחירים. קשה יותר להוכיח כי מסע ההפחדה הפומבי שביצעו בכירי תעשיות המזון ורשתות השיווק הוא אכן "הסדר כובל". לפני כמה שנים ניסו לעשות אותו תרגיל למשה כחלון והוא הרים טלפונים למי שהיה צריך וגם דאג היטב להעביר מסרים למגזר העסקי.
אבל הפעם, הפוליטיקאיים שותקים. לנוכח השתיקה המאוד מפתיעה, הפקידות והרגולטורים נאלצו "לעשות משהו" ונכנסו לפעולה. כמעט ודאי שאיציק אברכהן לא יילך לכלא, אבל כמעט וודאי שהוא ימליץ - אחרי שנחקר- לדחות קצת את העלאת המחירים. ואם כבר העלאה - כמה שפחות.
3. עד כמה המדינה אשמה?
בדיון שהתקיים היום בכנסת, הלין רמי לוי, הבעלים של אחת מענקיות הקמעונאות בישראל, על "המנופול הכוחני והדורסני" המכונה מדינת ישראל. הוא ציין את העלויות שהוא סופג: דלק, ארנונה, מסים, שכר מינימום, רגולציה, מכסים ובירוקרטיה.
רמי לוי צודק בנקודה הזו: קשה מאד לעשות עסקים במשק הישראלי. המשק הישראלי מדורג במקום ה-23-24 בעולם מבחינת תוצר לנפש - מקבל ציונים גרועים בכל הקשור "לעשיית העסקים" (DOING BUSSINESS). אכן המדינה לוקחת הרבה מסים מוחבאים בתוך הדלק. אכן רמת הרגולציה ובירוקרטיה גבוהות באופן קיצוני, התשתיות רעועות ונמלי ים אינם מתפקדים (בגלל שהם מנוהלים בידי ועדי עובדים), הארנונה בישראל עולה כל שנה ללא קשר לרמת השירות שהרשות מספקת, שכר מינימום עולה - ויעלה כל שנה וישנם עוד הרבה מחסומי יבוא כגון מכסים ומכסות, משק החקלאות הישראלית מיושן ועוד.
כל העלויות העודפות האלו, מתורגמות באופן מיידי במחיר, הכל מתגלגל לצרכן. היצרן לא נושא בנטל הזה - רק אנחנו. החדשות הטובות הן כי אחרי "מנוחה" של 12 שנה, הממשלה הנוכחית כבר שגרה 4 רפורמות גדולות בתחומים קריטיים: רגולציה, חקלאות, יבוא וכשרות (המהווה גם עלות עודפת). זה אמור להוזיל את העלויות ולתת פתרון ארוך טווח לאותם ניוונים. הבעיה היא שזה יקח זמן.
4. מדוע הרחיקו את רמי לוי?
גולת הכותרת של הדיון היום בכנסת, היא החרקתו של רמי לו מהדיון בוועדת הכלכלה. זאת לאחר שקרא לעבר ח"כ אופיר סופר (שלא הכיר כנראה) "מי אתה בכלל" וגינה אותו "פופוליסט".
ראשית כל, זו לא פעם ראשונה שבעל ממון (הודות למדינה שאפשרה לו) מרגיש כי הוא יכול לצעוק על נבחר ציבור. אבל אפשר להבין את הבלבול של רמי לוי, אחרי התמונות ובעיקר הקולות שנשמעים באחרונה בכנסת, לכמות הקללות, הגידופים, הצרחות. זה יכול לאותת כי זו הנורמה החדשה, או כמו שאומרים בכלכלה ה"הנורמלי החדש". חבל שלוי התנהג והתבטא כפי שעשה בסוף כי "באמצע" הוא אמר דבר חשוב: "חבל מאוד יהיה אם כל הדיון ייארך 5 דקות וזה יהיה למצלמות. צריכים לסדר את עניין הזה". והוא ממש צודק.
כפי שפורסם אתמול בכלכליסט, נתח השוק של חמשת הספקים הגדולים ביותר זינק בתוך חמש שנים מ-57.4% ל-61.4%. גם הריכוזיות בתעשיות המזון התחזקה. אלו התפתחויות מאוד לא טובות לצרכן הישראלי. הרי הנטייה הטבעית של החברות היא לנצל את עודף הכוח כדי להשתמש בו לטובתן ולשורת הרווח שלהן. עזבו את רמי לוי, את אברהכהן ואת רשות התחרות - המחוקקים הם אלו שחייבים לקבוע את כללי המשחק, לגבשם ולשנותם לטובת הצרכן הישראלי והאזרח הישראלי.
זה תפקידם ובדיוק על זה הם מקבלים משכורת. יהיה חבל מאוד שלא ננצל את השעה הזו כדי לחשוב על תיקון וחשבון נפש עמוק יותר בשוק המזון ומוצרי יסוד הבסיסיים שעליהם מדברים פעם בכמה חודשים כאשר –שוב ושוב - קם אחד וזועק "גוועלד" ואחרי רווחים דו-ספרתיים. אחרת, דווקא הממשלה הזו שיזמה אין ספור רפורמות ומהלכים מבניים, היא זו שתיאלץ להתמודד עם מחאה חברתית סגנון 2011.
