על מה לא ידברו בחדרי המשא ומתן עם ארגון המורים?
על מה לא ידברו בחדרי המשא ומתן עם ארגון המורים?
כמיטב המסורת העצובה, את ההכנות לקראת פתיחת שנת הלימודים מלווים דיונים קדחתניים במסגרת המשא ומתן של ארגוני המורים ומשרדי הממשלה.
במה בעצם עוסקים דיוני המו''מ רגע לפני שמתחדשת עלינו שנת הלימודים? בהסכמי השכר של המורים. שלושה שותפים בשיח המשא ומתן ואלו הם: ארגוני המורים, משרד החינוך ומשרד האוצר.
לדיונים האלה יש השפעה מכרעת על פניה של מערכת החינוך של מדינת ישראל ובכל זאת, שנה אחרי שנה, הסכם אחרי הסכם, הדברים החשובים באמת לא מועלים לדיון ולא מגיעים להכרעות אמיצות שישנו את פניה של מערכת החינוך. מה שמגיע לכותרות ומשם אלינו - ממשיך להיות נושא השכר והתנאים, נושא חשוב בפני עצמו, אבל בודאי לא היחיד שראוי לעלות על השולחן.
אז על מה לא ידברו בחדרי המשא ומתן?
לא ידברו על חינוך. ולא על שימור מורים, וגם לא על על תהליכי הערכה במערכת החינוך.
ועל מה כן ידברו? ידברו על שכר, על שעות, על גמולים, על אחוזים, אבל לא ידברו על חינוך.
מערכת החינוך נמצאת בקריסה מבחינה פדגוגית. מנהלים, מורים, הורים, תלמידים – כולם יודעים שככה אי אפשר להמשיך וחייבים לשנות את שיטת הלימוד. לא ייתכן שכל העולם משתנה ומתחדש ומערכת החינוך נשארת מאחור.
המבנה הנוקשה שבו מתקיימת כיום למידה, הוא מבנה לא רלוונטי. הנוסחה הזו כבר קרסה. המחסור במורים מקשה מאוד על מילוי המשבצת של כל שיעור וכל כיתה במורה. ובעיקר מבחינה פדגוגית, המסגרת הנוקשה הזו משמרת אותה בפדגוגיה לא רלוונטית שקשה מאד להביא לתוכה את החדשנות הנדרשת. כולנו יודעים שהיום אפשר כבר ללמוד אחרת, בקבוצות קטנות, במקוון, בתהליכי חקר. הלמידה יכולה להתקיים בתוך בית הספר ומחוצה לו, אבל הסכמי השכר לא תומכים ולא מאפשרים שום שינוי שכזה.
כך נוצר מתח אדיר בין מנהלי בתי ספר ומורים שמעוניינים להביא בשורה וחידוש לתוך העשייה החינוכית שלהם, לבין המסגרות של מבנה העסקה של מורים שפשוט לא מאפשרות שום תנועה. המתח הזה מביא למצבים של דיווחי שקר שיש עליהם הסכמה שבשתיקה, מאחר ובסופו של דבר ברור לכולם שכדי שביה"ס יצליח, הוא צריך למצוא דרך יצירתית לעקוף את המנגנונים.
האם זה לא אינטרס של כל הצדדים לפתור את הפלונטר הזה ולשחרר אותו? חד משמעית כן. מדוע זה לא קורה? כי זה מצריך אומץ ניהולי לגעת בסוגיות היסוד החינוכיות וכבר שנים שאף אחד לא מעז לגעת בזה.
גם משבר ההון האנושי במערכת החינוך לא יעלה על השולחן. מדברים כל הזמן על הבאת עוד ועוד מורים למערכת. מדברים על העלאת השכר, על הוספת שעות הוראה, על הכנסת מורים ללא תעודות הוראה, ולא מפנים מבט אל מה שקורה למורים שכבר נמצאים במערכת. איך משמרים אותם שלא יעזבו? שלא יישחקו?
הרחבת ההון האנושי במערכת החינוך לא תוכל לקרות רק מהבאת עוד ועוד מורים. המפתח הוא דווקא בשימור ודאגה לרווחת המורים שכבר בחרו להכנס להוראה. לצורך כך נדרש שינוי מהותי ובסיסי בתרבות הארגונית של מערכת החינוך כך שהמורים והמורות יחושו שהמערכת רואה את הצרכים שלהם, שמה אותם במרכז ודואגת לרווחתם.
את כל מה שתואר עד כה לא יהיה רלוונטי לנסות ולשנות כל זמן שלא משנים את האופן שבו מתקיימים תהליכי הערכה במערכת החינוך. כל זמן שהמורות והמורים מתנהלים תחת השוט המאיים של הבגרויות ושל מבחני המיצ"ב [אסיף], מבחני פיז"ה ועוד, שום שינוי פדגוגי מהותי לא יקרה ומשבר חוסר האמון בין אנשי השטח לאנשי המטה רק ילך ויחריף.
נדרש דיון מקצועי משמעותי על תהליכי הערכה ובעיקר על השאלה מה חשוב? האם רק ידע? ומה לגבי ערכים? ועיסוק בסוגיות חברתיות?
כשמדינת ישראל בוערת ממשבר קיטוב חברתי, האם למערכת החינוך יש תפקיד להגביר לכידות? להחזיר אמון בין אזרחיה? האם יש לכך מקום באותן מסגרות חינוכיות נוקשות? האם יינתן הגיבוי למורים שיביאו סוגיות נפיצות לכתה ויעזו לגעת בפצע? והאם תהליכי הערכה בישראל ידעו לכוון אותנו להערכה של חינוך לערכים? חינוך לאזרחות פעילה?
אנשי החינוך, אנשי הפדגוגיה, צריכים להיות חלק מתהליך המשא ומתן. הם צריכים להיות בדיון בעצמם ולהביא שיקולים מקצועיים לתוך השיח. הנושאים הללו קריטיים להצלת מערכת החינוך. זה צריך להיות אינטרס משותף של כלל השותפים במשא ומתן, למצוא לנושאים אלו מענה במסגרת הסכמי השכר ובשינוי מבנה העסקה של צוותי ההוראה. רק כך נצליח להביא, רגע לפני שנת הלימודים, את הנושאים החשובים באמת לשולחן הדיונים, ולדאוג שהפעם, משהו משמעותי באמת יתחיל להשתנות.
ד"ר גלי נהרי היא ראש הנהגת המורים של תנועת "הרבעון הרביעי", לשעבר סמנכ"לית בכירה במשרד החינוך
