תביעות ייצוגיות הן הפתרון לאכיפה החסרה בתחום הגנת הסביבה
תביעות ייצוגיות הן הפתרון לאכיפה החסרה בתחום הגנת הסביבה
ישנה תת-אכיפה חמורה, הן הפלילית והן המנהלית, כנגד מפגעים סביבתיים. תביעה ייצוגית שהגישה עמותת אזרחים למען הסביבה נגד 30 מפעלים באזור מפרץ חיפה, פורצת דרך בעקבות קביעה, לראשונה, שאין מניעה להגיש תביעה ייצוגית כספית בשל מפגעים סביבתיים, ולא רק תביעה להפסקת המפגע. מדובר בלא פחות ממהפכה בתחום האכיפה האזרחית הפרטית כנגד מפגעים סביבתיים
מפגעים סביבתיים הם אחת הרעות החולות, תרתי משמע, שהביא עמו העידן המודרני. מפגע סביבתי יכול להתבטא בזיהום אויר או מים (או שניהם), כתוצאה מפסולת, חומרים מסוכנים, קרינה ועוד. גם רעש וריח בדרגות לא סבירות עשויים להיחשב למפגע סביבתי.
הנזק שמפגע סביבתי גורם עלול להתבטא בנזק בריאותי, לעיתים חמור, אך גם יכול להתבטא גם בכך שהוא מהווה מטרד בלתי נסבל, ועלולות להיות לו גם השלכות כלכליות גרידא, כגון ירידת ערך של נכסי נדל"ן.
אכיפת החוק, לרבות אכיפת החוקים להגנת הסביבה הוא בראש ובראשונה תפקידה של המדינה. אכיפה זו מתבטאת באכיפה פלילית של העמדה לדין של הגורם המפגע, או אכיפה מנהלית באמצעות צווים וקנסות. אך חקיקה לחוד ומציאות לחוד.
דו"ח מבקר המדינה לשנת 2019 מלמד על תת-אכיפה חמורה הן הפלילית והן המנהלית כנגד מפגעים סביבתיים. נגד כ-60% מן המפגעים לא ננקטים צעדים כלשהם, ונגד פחות מ-2% מן המפגעים נפתחים הליכים פליליים, כאשר שיעורים דלים אלו מתייחסים למפגעים שדווח עליהם. כלומר המצב בפועל חמור בהרבה.
הקושי להתמודד עם אתגרים סביבתיים הוא גבוה במיוחד בישראל, בהיותה מדינה מפותחת, המאופיינת בנתוני צריכה גבוהים, בשטח גיאוגרפי קטן, ובשיעור גבוה של גידול אוכלוסין. על מנת להסתייע גם במגזר האזרחי לשם הטמעת נורמות סביבתיות בקרב הציבור והתעשייה, נחקק בשנת 1992 החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות). חוק זה איפשר הגשת תביעה המכונה "תביעה קבוצתית". תביעה מסוג זה מאפשרת למי שנפגע או שעלול להיפגע ממפגע סביבתי לבקש מבית המשפט צו המורה למי שגורם או שעשוי לגרום למפגע סביבתי להימנע מהמעשה, להפסיק לעשותו, או להחזיר את המצב לקדמותו. אמנם בית המשפט רשאי לפסוק גמול לתובע ולעורכי דינו בתביעה קבוצתית, אבל רק במקרה של מפגע חוזר ניתן לבקש מבית המשפט לפסוק גם פיצוי כספי.
עד היום הוגשו בישראל תביעות קבוצתיות ספורות בלבד, ואף לא אחת מהן התקבלה. תביעה קבוצתית חשובה שהגישו קופות החולים כללית ומכבי נגד יצרניות ויבואניות הסיגריות נדחתה על הסף. למרבה הצער בית המשפט העליון אישר את דחיית תביעות אלו על הסף, ובכך, במידה לא מבוטלת, סתם את הגולל על תביעות קבוצתיות כלפי גופים הגורמים למפגעים סביבתיים. יש לציין כי בתחום זה של נזקי עישון, מספר מדינות בארצות הברית התגייסו לנושא ותבעו את יצרני הסיגריות בעצמן. לעיתים אף בוצעו שינויי חקיקה מדינתיים שאפשרו הגשת תביעות אלו. סופו של דבר תביעות אלו הסתיימו בהסדר בין מדינתי כולל שחייב את יצרני הסיגריות לשלם מאות מיליארדי דולרים. מדינת ישראל לא עשתה מהלך מסוג זה מעולם.
מסמר נוסף בארון התביעות הקבוצתיות היא בדחיית תביעתם של הדייגים והצוללנים בנחל הקישון על הנזקים שנגרמו להם, למרות שלא היתה מחלוקת לגבי הזיהום החמור של מי הנחל. בית המשפט העליון פסק שהתובעים לא הצליחו להוכיח קשר סיבתי בין מחלותיהם הקשות לבין חשיפתם לחומרים מזהמים בנחל.
מהלך חקיקתי נוסף שאיפשר אכיפה אזרחית פרטית כלפי מפגעים סביבתיים הוא חוק תובענות ייצוגיות שנחקק בשנת 2006. בשונה מתביעה קבוצתית שהסעד העיקרי שבית המשפט מוסמך להעניק הוא צווים להפסקת המפגע, חוק תובענות ייצוגיות מאפשר הגשת תביעה כספית בשם הקבוצה הנפגעת, בהנחה שתביעה זו מעוררת שאלות מהותיות משותפות, עובדתיות או משפטיות.
כאשר הפרת החוק על ידי הגופים שגרמו למפגע הסביבתי גורמת לנזק קטן יחסית לאדם בודד, לרוב הוא לא יטרח להגיש תביעה בבית המשפט. יתרונה של התובענה הייצוגית הוא אפוא בכך שהיא מאפשרת לתובע הייצוגי לדרוש פיצוי עבור הקבוצה כולה, ואף צווים להפסקת המפגע מכאן ולהבא. תביעה ייצוגית שכזו, אם תצליח, תזכה את התובע ואת באי-כוחו בגמול ובשכר טרחה שאמורים לשקף את המאמץ והסיכון שלקחו, ואת התועלת שהביאו לקבוצה.
אך תביעה מסוג זה אינה מן הקלות. כפי שהראיתי לעיל, גישתו המחמירה של בית המשפט העליון בהוכחת הקשר בין המפגע הסביבתי לבין נזקו של האדם הבודד, לא כל שכן קבוצה גדולה של ניזוקים, מחייבת הוכחה ברורה של קשר סיבתי בין הנזק לבין המפגע הסביבתי. לשם כך יש להביא ראיות מדעיות ורפואיות באמצעות מומחים, דבר הכרוך בהוצאות ניכרות, כאשר גם אין ספק כי הנתבעים לא יסייעו לתובע במסירת מידע "מפליל" מבחינתן.
נקודת אור בתחום זה היא החלטתו של השופט רון סוקול מבית המשפט המחוזי בחיפה בשנת 2021 בתביעה ייצוגית שהגישה עמותת אזרחים למען הסביבה נגד 30 מפעלים באזור מפרץ חיפה. החלטתו פורצת הדרך של השופט סוקול קובעת, לראשונה, שאין מניעה להגיש תביעה ייצוגית כספית בשל מפגעים סביבתיים, ולא רק תביעה להפסקת המפגע. מדובר בלא פחות ממהפכה בתחום האכיפה האזרחית הפרטית כנגד מפגעים סביבתיים.
תקדים חשוב נוסף בהחלטתו של השופט סוקול הוא קביעתו שאין מניעה להגיש בישראל תביעה ייצוגית בשל חשיפה מתמשכת לנזק סביבתי (בניגוד לעמדת החברות הנתבעות שטענו שמדובר בתביעה שניתן להגיש פרטנית על-ידי כל ניזוק אישית).
כאמור לעיל, תביעות קבוצתיות בסוגיה זו נדחו עד היום, והחלטה זו של השופט סוקול, הגם שהיא החלטת ביניים עקרונית שלא הכריעה את ההליך כולו, נותנת פתח לתקווה לכך שגם המגזר הפרטי יוכל לתרום למיגור, ולו חלקי, של המפגעים הסביבתיים בישראל.
הכותב הוא שותף במשרד עוה"ד חדד רוט שנהר הלפר ושות'
