פרשנותהדרכים של נתניהו לחיסול משפטו ושינוי המשטר
פרשנות
הדרכים של נתניהו לחיסול משפטו ושינוי המשטר
נתניהו צפוי לפעול כעת בכמה ערוצים כדי לבטל את משפטו: מניסיון לסלק את היועמ"שית, דרך חקיקת חוקים ועד התגברות על ביטולם בבג"ץ. המבנה המשטרי בישראל שמבוסס על עצמאות הייעוץ המשפטי ובתי המשפט בסכנה
אם וכאשר יקים בנימין נתניהו את ממשלתו, תיתכן האפשרות (ותיתכן שלא) שהיועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב־מיארה תנקוש על דלתו ותאמר לו: כבוד ראש הממשלה, בהינתן העובדה שהמשפט הפלילי עדיין מתנהל נגדך, עלינו לחדש את חתימתך על הסכם ניגוד העניינים שימנע ממך כל גישה והשפעה למשפט ולמערכת המשפט. כזכור, גם בג"ץ שאיפשר לך, כנאשם בפלילים, להקים ממשלה, התנה זאת בהסדר ניגוד עניינים כזה, ובשלב זה ניתן להסתפק בהסדר שערך קודמי אביחי מנדלבליט.
ואז תיתכן האפשרות שנתניהו ישיב: כמובן גברתי, איפה אני חותם? ותיתכן גם אפשרות אחרת שיאמר לה: שמעתי, תודה, תסגרי את הדלת אחרייך.
1. חזרתו של נתניהו לראשות הממשלה בהחלט תוסיף לעומס הכבד שעל סדר יומו. לצד ניהול המדינה המסובכת הזו, ולצד השותפים הפרובלמטיים שמקיפים אותו במשרדים השונים, יש לו עוד כמה עניינים שטורדים את מנוחתו. משפט פלילי גדול בבית המשפט המחוזי בירושלים שכולל שלושה אישומים פליליים. שוחד בתיק 4000 והפרת אמונים (בתיקי 1000, 2000, 4000). במקביל, יצאו לדרך שתי ועדות חקירה שהקימה ממשלת השינוי - בנושא האסון במירון ובפרשת הצוללות וכלי השיט. בשתיהן נתניהו מעורב ואולי אפילו יקבל מכתב אזהרה. זו בהחלט אפשרות לאחר עדות ה"לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי, לא אחראי" שנתן בוועדת המירון.
האם נתניהו ינצל את מעמדו המחודש כראש ממשלה לחלץ עצמו ממבול הצרות הזה? ההנחה הזו, בעניין המשפט, לא רק שאינה מופרכת היא הפכה להבטחת הבחירות הראשית, ולציפייה המרכזית של בוחריו ושותפיו לקואליציה. הוא עצמו הניח את התשתית לתעמולה ארסית שהאשימה את מערכת המשפט בשחיתות בכך שתפרה כתב אישום כדי לסלק ראש ממשלה מכהן מהימין. בכך אישר נתניהו לגייסותיו ירי חופשי על המערכת. מצד שני, הוא ממצב עצמו לאחרונה בצד השקול והמתון. הרפורמות יתבצעו לאחר בדיקה מעמיקה וכמובן שלא ניגע, לא במשפט ולא ביועצת המשפטית לממשלה.
המאמץ המזיע הזה להיראות אחראי וממלכתי נראה אמין כמו הבטחותיו להקפיא את המשכנתאות. ומאחורי כתפו כבר מתייצבים ליד הגה הדי־9 שידרוס את בית המשפט שלושת המועמדים השונים לתפקיד שר המשפטים - יריב לוין, אמיר אוחנה ודוד אמסלם. וכמקהלת רקע, מציגים שותפיו הקואליציוניים את התוכניות הקונקרטיות. בצלאל סמוטריץ ושמחה רוטמן מבקשים לבטל את עבירת הפרת האמונים ולהעביר את בחירת היועצים המשפטיים והשופטים לידי הכנסת או הממשלה. ואריה דרעי, עוד מנוגד עניינים בגלל שאלת הקלון שמאיימת על מינויו לשר, מציע לבטל את עילת הסבירות. אותה עילת הסבירות שחבטה בו לפני 30 שנה בהלכת דרעי-פנחסי – לא סביר שראש ממשלה לא יפטר שר שנאשם בפלילים.
כל שלושת המועמדים לשר משפטים רושפים שטנה יוקדת נגד המערכת. הסיבות לא תמיד ברורות. לאוחנה יש חשבונות לסגור מכהונתו הקודמת, אמסלם זכור מהקטטה המפורסמת עם המשנה ליועצת המשפטית לממשלה דינה זילבר בעניין נבחרת הדירקטורים. למה יריב לוין כזה "אנטי" לא הצלחתי להבין. גם בעבר היו קטטות פומביות עזות בין שרי משפטים למערכת המשפט. למשל, בתקופות השרים דניאל פרידמן ואיילת שקד, אבל עומק כזה של שנאה כמו של לוין לא היה.
2. ממשלת השינוי הקימה את שתי ועדות החקירה ומינתה את היועצת המשפטית לממשלה. האם ניתן לפטר את היועצת? הפיטורים מוסדרים בדו"ח ועדת שמגר מאמצע שנות התשעים. העילה יכולה להיות קשיים וחוסר יכולת לעבודה משותפת. אלא שההחלטה חייבת לעבור דרך ועדת האיתור למינוי היועץ המשפטי שהיא ועדה מתמדת. וכמובן, החלטת הממשלה לפטר כפופה לביקורת בג"ץ. נתניהו וממשלתו יוכלו לטעון שהמינוי של בהרב־מיארה הוא מינוי פוליטי של השר גדעון סער ואפילו יו"ר ועדת האיתור הנשיא בדימוס אשר גרוניס החליט בדעת מיעוט שאין לה את הכישורים המתאימים.
אין ספק שבהרב־מיארה מונתה בידי סער לאחר שתיאם עמה את חוסר התנגדותה לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. סביר להניח שתיאם עמה עוד משהו: שבשום אופן לא תבקש עיכוב הליכים, כלומר תבטל את תיקי נתניהו. בכך סתם בעצם סער לנתניהו את אחד מפתחי המילוט שלו מהמשפט. נכון שנותרו פתחי המילוט החקיקתיים, אבל המסלול שעובר בסמכות היועץ נחסם. לכן חשוב למשפטני הקואליציה החדשה לסלק יועצת שגם נחשבת אשת סודו ואמונו של שנוא נפשם השר הקודם; שגם לא תבטל מיוזמתה את המשפט; וגם תתנגד ליוזמות החקיקה הדרמטיות לקיפולה והחלשתה של המערכת. גם אל מול תיקי האלפים אבל גם לשאר היוזמות שכלולות ברפורמות שמאיימות עלינו.
ויש דרך פשוטה הרבה יותר להיפטר מהיועצת המשפטית, והיא למרר את חייה. לא להזמינה לישיבות ממשלה, להתעלם מחוות הדעת שלה, לתדרך נגדה, להדליף חומרים, וכל התעלולים המוכרים. קשה להאמין שגם היועצת החזקה ביותר תסכים לעבוד בסביבה כזו.
3. היעד המוצהר המרכזי של קואליציית נתניהו הוא חיזוק המשילות והסרת ביקורת בג"ץ על חקיקת הכנסת והחלטות הממשלה. לכן "פסקת ההתגברות" נישאת שם בפי כול. לא כחלק מחוק יסוד מסודר, החקיקה, שמעגן את היחסים בין הכנסת לבית המשפט, אלא "התגברות" במובנה הדורסני המיידי – להעיף את בג"ץ מהדרך. וכמובן, כאשר מעיפים את בג"ץ לא רק "מיטיבים" עם המשילות אלא גם עם המושל־הנאשם. זאת באמצעות הסרת המכשול להעברת החוק הצרפתי, ביטול עבירת הפרת האמונים, חוק חסינות חדש לחברי הכנסת או כל רעיון אחר שיסייע בסילוק המשפט מחיינו. לפנינו שילוב מעניין של יוזמות שאת חלקן ניתן להצדיק כרפורמה לגיטימית, אבל הן גם מסייעות לחסל את המשפט. נתניהו תמיד ידע לשלב בין הכללי לבין האישי, בין צרכי המדינה לבין צרכיו הפרטיים.
האם ניגוד העניינים ימנע ממנו ליזום ולקדם חוקים שנוגעים אישית למשפטו? לא ממש, במיוחד כשיש רבים כל כך שישמחו לקדם אותם עבורו. הוא אפילו ירשה לעצמו לצייץ הסתייגות מדי פעם, אבל לכלא אין לו כל כוונה ללכת בסופו של יום.
4. האם הקואליציה החדשה תנסה לבטל את ועדות החקירה? התשובה היא שלא ניתן לבטל כי חל כאן עקרון "ניתוק חבל הטבור", וברגע שהוועדה יצאה לדרך לא ניתן למנוע ממנה לסיים את עבודתה. נדמה שאפילו במשטר הכי הזוי וקיצוני לא יכולה להיות מחלוקת על חיוניות הבירור בשתי הוועדות האלה שעוסקות באסון האזרחי הגדול בתולדות המדינה וסדרי עבודת הרכש הביטחוני. תיקון טעות: יכולה להיות מחלוקת. עובדה, נתניהו לא חשב להקים ועדה בעניין המירון.
אבל, ניתן שלא לקבל את המלצות הוועדה. לכך צריך טעמים ממש טובים כמובן שיועמדו לביקורת בג"ץ שיבחן למשל את ניגוד העניינים של סרבני ההמלצות. צריך להבחין בין ההמלצות המערכתיות להמלצות האישיות, מה שעלול להטריד במיוחד את נתניהו ודרעי בוועדת המירון. הממשלה לא חייבת ליישם את ההמלצות המערכתיות, אבל לפי אחת הדעות הרווחות בפסיקה, היא חייבת ליישם את ההמלצות האישיות, ושוב, אלא אם יש סיבות ממש טובות שלא לעשות כן. ואז בג"ץ וכל הריטואל הקבוע.
5. הסדר טיעון במשפט נתניהו עלה בשלהי כהונתו של היועץ מנדלבליט. ואפילו הסתמנו קווי ההסכמה – הרשעות בהפרת אמונים ומחיקת סעיף השוחד. זו עסקה שמחלצת מכלא, אבל לא בהכרח מקלון והרחקה מהחיים הציבוריים. חשוב להעיר שגם אם התביעה וההגנה יסכימו, בית המשפט אינו מחוייב בהסכמה זו. עכשיו אחרי הבחירות נתניהו לחוץ הרבה פחות. כראש הממשלה נפלו לידיו מנופים חזקים יותר לחסל את משפטו מבלי להתקוטט על סעיפים, קלון והרחקה. הבעיה היא שהם מחייבים עמל רב – לסלק את היועצת המשפטית לממשלה; לחוקק חוקים ולהתגבר על ביטולם בבג"ץ. כל אלה דורשים לא פחות משינוי המבנה המשטרי במדינת ישראל שמבוסס על עצמאות הייעוץ המשפטי ובתי המשפט.
חלק מהקשיים שתוארו כאן מבוססים על סט הכללים והנורמות שחלו עד הבחירות האחרונות. פירושם בתמצית הוא שלממשלה יש כוח רב, אבל לא כוח בלתי מוגבל. קואליציית נתניהו שואפת לכוח בלתי מוגבל שתאפשר השגת כמה יעדים: החלשת כוח הפיקוח של בית המשפט העליון, החלשת הדמוקרטיה וחיזוק היהדות, ובנוסף, חיסול משפטו האישי של נתניהו. חיסול שמתאפשר לאחר שהוא טרח להכשיר את לבבות תומכיו, שותפיו ומצביעיו שהסרת המשפט הוא הסרת עוול אישי נורא שנעשה לו.
ובעניין זה, כששוחחתי עם משפטן בכיר על פיטורי היועצת המשפטית לממשלה הוא השיב: "מעולם לא היה לזה תקדים (למעט יצחק זמיר בפרשת קו 300 שנסיבותיו היו שונות) בגלל שהממשלה היתה נרתעת מתגובת הציבור. היום הציבור, לפחות ברובו לפי הבחירות, מצפה ומריע לצעד הזה".
