"מנהיגות בעת הזו היא לדעת לנתב את החורבן, תחושת חוסר האונים והצער למקום של עשייה"
"מנהיגות בעת הזו היא לדעת לנתב את החורבן, תחושת חוסר האונים והצער למקום של עשייה"
אל ואקום המנהיגות שנוצר ב-7.10 נכנסו ארגוני המחאה, ותוך שעות ספורות הקימו מערך התנדבות של עשרות אלפי אנשים: החמ"ל האזרחי הגדול ביותר שקם בישראל. אנשי חילוץ והצלה, קמפיין תרומת דם, מרכז קליטה לציוד ותרומות ועוד. שניים ממנהיגי המחאה מספרים מהמרכז שהוקם בתל אביב איך זה קרה, ומדברים על מנהיגות בעת משבר
ביום שבת 7.10.23 אחרי שהתעוררו לאזעקות, ותוך שעות ספורות מרגע שהידיעות הופצו והובן שמדובר באירוע גדול, החלו ארגוני המחאה להפנות את המשאבים והמתנדבים לסיוע. בהתחלה תרומות דם, אחר כך תרומות של ציוד, גיבוש צוותי חילוץ ובאופן מתגלגל סיוע בדרכים שונות: אירוח של מפונים וניצולים, תרומת ציוד, גיוס כספים, איתור נעדרים, תמיכה בלוחמים ועד הקמת חמ"ל בריאות הנפש לנפגעי הדרום. תוך שעות הוקם מערך לוגיסטי אדיר, הופצו הודעות למאות אלפי אנשים והכל בניגוד זועק לשמים להנהגת המדינה - שנעלמה. לוואקום המנהיגותי העצום שנוצר נכנסו אזרחים, וארגוני המחאה אחים לנשק ובונות אלטרנטיבה חברו יחד למערך התנדבותי אדיר שכל מטרתו סיוע ועזרה לכל מי שצריך.
בכניסה לחניון באקספו תל אביב מתנדבים בחולצות מחאה מנתבים את הבאים להיכן שצריך. שלטים מפנים את המתנדבים, מאות ואלפים מהם, למקום הנכון. עם חולצות מחאה, ובלי, אנשים מתרוצצים, סוחבים ארגזים, מתאמים בין בעלי הצורך לפתרון, ממיינים תרומות וציוד ובעיקר אורזים חבילות ומכינים משלוחי תרומות לשינוע. התחושה היא שכל אחד פה יודע מה הוא עושה ולשם מה הוא שם. בחמ"ל של בונות אלטרנטיבה ואחים לנשק יושבים עשרות רבות של מתנדבים שמניעים את האופרציה הזו, שנראה שפועלת בכאוס מאורגן.
שם, במרכז העשייה, תוך כדי שהוא פותר בעיה אחר בעיה, ישבתי לשיחה עם עמי דרור, ממובילי המחאה, על מנהיגות בעת משבר: "קמנו בבוקר לחדשות וכל אחד שאל את עצמו מה הוא יכול לעשות. כמו שאייל (נווה) מאחים לנשק שאל את עצמו ומורן מבונות אלטרנטיבה שאלה את עצמה, שאלתי את עצמי מה אני יכול לעשות? מה הכלים שלי? הכלים שלי הם שאני יכול להגיע להרבה מאוד אנשים באופן מיידי ובלתי אמצעי. עכשיו השאלה היא מה לומר להם, האם לשדר מסרים של פאניקה, מסרים של תקווה, של עשייה? מה שטוב בקבוצה הזאת היא שמדובר בקהל אקטיבי ולכן התפקיד הוא לדעת לנתב את החורבן, תחושת חוסר האונים והצער למקום של עשייה", אומר דרור שכעת נמצא ימים כלילות במתחם אקספו תל אביב. מה שיוצא דופן במערך הזה הוא שכולו מונע ופועל על ידי מתנדבים. הם לא עושים את זה בשביל כסף או כבוד. מדובר באנרגיה אדירה של רגשות שמתועלת לעשייה למען האחר.
בעוד שלקבינט נדרשו כמעט 7 שעות על מנת להתכנס, הודעות ממנהיגים אזרחיים החלו זורמות לקבוצות הווטסאפ והמדיה החברתית תוך דקות. אנשים פשוט קמו ועשו. אחים לנשק סייעו בחילוץ תחת אש מכיוון שמדובר באנשים עם עבר קרבי וגישה לנשקים, בונות אלטרנטיבה הקימו מערך של סיוע ודאגו שגם צרכיהן של הנשים יקבלו מענה, הקימו חמ"ל סיוע למשפחות הנעדרים וסיוע בריאות הנפש לנפגעים.
"מנהיגות בעת משבר זו עבודה בחוסר וודאות מוחלט והחוכמה באי וודאות זה שאתה יכול להגיד מצד אחד 'בוא נחכה לנתונים', אפרופו ממשלת ישראל, ולעומת זאת אתה יכול לעשות ולקבל החלטות, להגיב בהתאם למציאות המשתנה", אומר דרור.
אם להיות הוגנים, לארגונים חברתיים אין את האחריות שיש לממשלה שחייבת לשקול את מכלול הנתונים ושיקולים מורכבים הרבה יותר.
"אני ממש לא מסכים. ממשלה צריכה לדעת לעבוד במשבר. במלחמה צריך לעבוד בהחלטות מהירות. אנשים פה עושים בחירות מאוד קשות. בא אלי לפני כמה דקות אחד מהחבר'ה ואמר לי: 'יש 400 מנות של אוכל שצריכים אותם בפלוגה בדרום וגם בבית חולים באשקלון'. אמרתי לו שזה בכלל לא משנה מה הוא יחליט, למי הוא ייתן וזה גם לא משנה אם הוא ייתן למישהו ובסוף האוכל ייזרק – עצם העובדה שאתה יכול לגלגל את זה מהר ולעבור הלאה כך לומדים ומשתפרים. מנהיגות זה בדיוק העניין, לדעת בשיא הלחץ והפאניקה לקבל החלטות".
דרור נותן לדוגמא את אריק שרון במלחמת יום הכיפורים שהחליט לצלוח את התעלה למרות שהארגון המסואב שמאחוריו לא אישר. "ברמה מסויימת אפשר להגיד שזה לא תקין והוא לא הקשיב אבל זו מנהיגות".
"מה שמיוחד פה הוא שמדובר באנשים שיודעים להתמודד עם משברים. הרי מה אנחנו מחפשים בזמנים כאלה, מחפשים איזו דמות שתרגיע והממשלה שלנו, אנחנו רואים, פשוט לא קיימת. זה מראה שאין בעצם שום מנהיגות. יש מנהיגות טיקטוק – מנהיגות חד צדדית. ברגע האמת, הרגע הכי קשה, זה לא רק מה אתה אומר ומה אתה עושה. זה התחושה של האנשים שיש להם על מי לסמוך", הוא אומר. "אגב, זה לא קורה רק במלחמות, זה קורה גם בחברות הייטק שיום אחד אתה קם בבוקר והמציאות השתנתה. יש לי חברה בסין ללימוד תכנות לילדים. יום אחד ממשלת סין החליטה שכל חברות החינוך בסין צריכות להפוך לארגונים ללא מטרת רווח. היו לנו משקיעים ומיליוני לקוחות. אפשר בשלב הזה להגיד 'אני אעשה תוכנית אסטרטגית, אביא את מקינזי שיעשו לי ניתוח' – זו מנהיגות של אנשים שלא רוצים לקבל החלטות. לחילופין אתה יכול להגיד, אוקיי, עכשיו אני משנה לגמרי את הייעוד של החברה, נעשה משהו אחר. במקרה הזה הפכנו את החברה לתחרות התכנות הגדולה ביותר בעולם לילדים. לא שאלנו אף אחד, החלטנו על זה יחד השותף שלי ואני. זה סוג של מנהיגות שיש לה יתרונות אבל גם יש לה חסרונות. זו מנהיגות שהיא מאוד טובה בעת משבר, אבל אם אתה רוצה לעשות תכנון אסטרטגי לטווח ארוך אז צריך גם וגם. אני חושב שכל מדינה, כל ארגון, צריך אנשים משני הסוגים כאלה עם סכין בין השיניים וכאלה שעוברים ובודקים כל פרט".
כמו כולם ביום שבת גם מורן זר קצנשטיין, מייסדת ומנהלת ארגון בונות אלטרנטיבה התעוררה לאזעקות. "בגלל שאנחנו ב'בונות' גם חברות טובות אז הודעת הטקסט הראשונה שלנו היא אחת לשנייה. התחלתי לקבל הודעות. יש לנו מרחב דרום חזק ופעיל, המון מחברות ההנהלה שלנו הן מהעוטף. התחלנו לקבל דיווחים, אח של הדוברת שלנו ומשפחתה בקיבוץ בארי, מהר מאד הבנו שקורה משהו רציני. בצהריים אייל נווה ואני מחליטים שאנחנו מקימים מערך לעזור למשפחות להתפנות ומשפחות שיקלטו אותן. מהר מאוד ההייטקיסטים נכנסים לתמונה ושאר אירגוני המחאה, אנחנו רגילים לעבוד ביחד והאופרציה הזאת יודעת לנגן. אנחנו מתחילים להפיץ ולהזמין אנשים להצטרף, בהתחלה, עם שליחת ההודעה הראשונה היו 10,000 שאמרו שהם רוצים לארח ו-30 שרוצים להתארח", היא מספרת. "המעבר מקבוצת מחאה לקבוצת סיוע היה טבעי, היינו חייבות לעזור, הבקשות הגיעו דרך הקבוצות שלנו, פשוט כשהתחלנו לא ידענו עד כמה עמוק זה יגיע. למשל אתמול, 250 מפונים משדרות היו צריכים לדאוג לעצמם להלנה כי המדינה לא משלמת, אז שילמנו עליהם למרות שאנחנו עמותה, כל הזמן צפים דברים. זה הגיע אלינו".
האדם הנכון בתפקיד הנכון
ארגון בונות אלטרנטיבה הוא ארגון עם היררכיה ניהולית, יש מובילת שטח, לי הופמן, יש עשרות אלפי נשים, חמש ראשות מרחבים ומובילות ערים שפועלות כקהילה ולכן יודעות להשיג את המשאבים הדרושים. "הקמנו מעגל נשים ומהר מאוד עלו צרכים מהשטח, למשל באחד הקיבוצים נזקקו לכוח אדם ונשקים לכיתת כוננות. אנחנו נכנסות עכשיו לפעילות עזרה משמעותית בצירים אסטרטגים כי ברור לנו איפה הממשלה תטפל ואיפה לא. כולנו נחשפים בימים האחרונים למראות וסיפורים בלתי נתפשים. חיילי מילואים קיבלו את משימת פינוי הגופות מהיישובים וצריך לעזור לכל האנשים להתמודד גם בהיבט הנפשי. יכול להיות שהצבא יעשה את זה אבל בינתיים מדינת ישראל, כמה ימים לפני שפרצה המלחמה הגבילה בשעות את המיון הפסיכיאטרי בגלל חוסר בתקציבים. מקורות התמיכה בכל מה שקשור בנפש - מיובשים", אומרת זר קצנשטיין.
המעבר לעשייה מסוג אחר כאשר הארגון כבר עובד הייתה פשוטה יחסית. העניין הוא לאפשר לכל אחד ואחת לעשות את מה שהם טובים בו, לתרום מהכישרון הייחודי שלהם. "ברור שבמשברים בהתחלה יש שיתוק וחוסר אוריינטציה. צריך לקחת את הרגעים להתאפס ולהתחיל לעשות. גם אם העשייה לא מדוייקת – זה ידייק את עצמו עם הזמן. בהתחלה אמרתי לצוותים שלי 'אני לא יודעת יותר טוב מכן מה לעשות. יכול להיות שיקומו 17 יוזמות וחלק מהן יהיו ממש גדולות וחלק לא. צריך לתת לאנשים מקום, הם צריכים להרגיש את העשייה", היא אומרת.
והסוד, כך נראה, לניהול במשבר, ליצירת אופרציה יעילה, הוא לתת לאנשים לתפוס את מקומם ולאפשר לאדם הנכון להיות בתפקיד הנכון. דרור מספר,שהארגון הענק הזה באקספו תל אביב התהווה במהירות וכמו מעצמו. "כל אחד שואל את עצמו מהם היתרונות שלי, מהם הכלים שיש לי – ועושה את זה. הרבה פעמים אנשים אומרים לאחרים 'תעשה כך או אחרת' – זו לא הדרך. יש אנשים הרבה יותר טובים ממני. למשל קרן (לוי, לשעבר מנכ"לית היוניקורן פיוניר, מ.מ) היא אלופת העולם בלנהל אופרציות מורכבות. אני גרוע בזה. אני יודע לגרום לאנשים לעמוד מאחורי המטרה המשותפת. אז אתה אומר לעצמך, אני לא רלוונטי, שואל מה הכלים שיש לך ועושה. עכשיו הסוד הגדול, במשבר, זה משתנה כל שלוש דקות. אתה מסתכל ימינה ושמאלה על האנשים מסביבך והם מתחילים לעשות דברים לבד, מישהי אומרת אני מתחילה לטפל בנעדרים, אוקיי. מישהו הגיע ואמר 'יש לי בית דפוס' אז הוא מחלקת גרפיקה, אחר אמר שהוא רוצה לעשות את החילוצים ואז אתה יכול לעזור להם, אתה יכול להזרים להם משאבים. הדינאמיקה הזו היא פשוט להגיב כמה שיותר מהר לדברים שמשתנים מהר, לא לנסות לעשות הכל, בלי קרבות אגו. כל אחד תפס את הפינה שלו והאמון העיוור שיש לנו ביכולות אחד של השנייה זה מאוד נוח. אנחנו מכירים את הטאלנטים – קרן לוי מגיעה לפה ומתחילה להרים את האופרציה, ואז כל החברים של קרן לוי מתחילים להגיע והיא מוצאת את עצמה עם צוות אופרציה כי זו מנהיגות – אתה מושך אנשים שרוצים להיות איתך. אם אנשים מאמינים בך, ביכולות וברצון שלך הם יעמדו מאחוריך. זו מנהיגות. אם אנשים לא מאמינים במנהיגות שלך לא משנה מה תעשה – זה לא יילך לך, וזה מה שאנחנו רואים היום".
וזה, כמה פשוט, המפתח ליעילות של האופרציה ההתנדבותית הזו. "זה המפתח לכל ארגון", אומר דרור, "אם חושבים על חברת סטארט-אפ האם תקחי בתור CFO מישהו שלא יודע חשבונאות או מפתחים שלא יודעים תוכנה? לא, זה קורה בצורה טבעית כי כל אחד נכנס לאיזשהו ערוץ. בממשלת ישראל זה בדיוק הפוך מכיוון שבכוונת מכוון כבר שנים ראש הממשלה על מנת למצב את עצמו כאיש החזק דוחק החוצה כל מי שיש לו טיפה יכולות. בממשלה הנוכחית לקחו את האדם הלא נכון לתפקיד בכל מקום אפשרי – לקחת טרוריסט כאחראי לביטחון הפנים, לתת למי שלא מבין בכלכלה את האוצר, שר חוץ עם כישורים שלא הייתי נותן לו לצאת מגבולות ישראל. וכך זה יורד לכל הדרגות במשרדים ובסופו של דבר מגיע לכל תחום. תפקידו של מנהיג הוא לעבוד אצל האנשים שאותם הוא מנהיג. הם לא עובדים בשבילך", הוא אומר.
כל פרוייקט גדול מתחיל מצעד אחד קטן
"אפשר לעשות הכל", אומרת קצנשטיין. "אם תגידו מה אתם רוצים פתאום הזדמנויות יגיעו. למשל חמ"ל הדיגיטל שלנו, ביומיום אין לנו מערכי הסברה, ורצינו להתחיל לתקשר לעולם מה אנחנו עושות. היום הגעתי והגיעו לחמ"ל בחורה צרפתיה, ברזילאית ואמריקאית, הגיעו חברות הייטק שאמרו יש לנו עשרה עובדים שרוצים לעזור בדיגיטל. אז תחליטו מה אתם רוצים, גם אם אין לכם מושג איך, חלק מהדברים יקרו. המשימה זה לתת לנשים בבונות מקום ליוזמות שלהן, אני משתדלת לא להגיד איך, הן יודעות יותר טוב ממני. אני מאוד מאמינה שמהכאוס צומחים דברים טובים".
