דעהאסור להיות שאננים למצב בשוק העבודה
דעה
אסור להיות שאננים למצב בשוק העבודה
עם כל הכבוד לאינפלציה שתופסת את כל החדשות הכלכליות היום, צריך לעקוב מקרוב גם אחרי המצב בשוק העבודה. זאת בכדי שלא נופתע אם יום אחד האינפלציה תיעלם ושוק העבודה יהיה זה שירים "לפתע" ראש
באופן לא מפתיע האינפלציה תוספת היום את רוב הכותרות הכלכליות. הבנקים המרכזיים מעלים ריביות ואחד הטיעונים שלהם הוא שבחזית התעסוקה הם "רגועים". האבטלה נמוכה ושוק העבודה רגוע, יחסית. אך למעשה, בשוק העבודה קורים דברים לא פחות מרגשים, הדברים אינם כה פשוטים ובנושא זה יעסוק הפעם הטור שלי.
נתונים משמחים מאוד עולים מהדו"ח של ארגון ה-OECD על מצב שוק העבודה בקרב חברותיו (לרבות ישראל). מסתבר שנכון לחודש אוגוסט (הנתון העדכני ביותר) עמד שיעור האבטלה על 4.9% בלבד. לדעתי זה מספר מעורר השתאות. לא זו בלבד שהוא משקף רמה של תעסוקה מלאה למעשה (למעט אבטלה חיכוכית, הנובעת מתקופת המעבר מעבודה אחת לאחרת), אלא שב-80% ממדינות הארגון הוא נמוך או שווה לרמה שהייתה לפני פרוץ משבר הקורונה. ישראל, אגב, היא אחת מ-9 מדינות שהאבטלה כיום (קצת) גבוהה יותר. גם למדינות אירופה, הסובלות יותר מאחרות מנזקי המלחמה, יש כאן בשורה מעודדת. האבטלה שם אומנם גבוהה מהממוצע ועומדת על 6.6%, אך מגלה יציבות בתקופה קשה זו.
אותי אישית הנתונים מפתיעים לטובה משתי סיבות: אחת, לאחר שבתקופת הקורונה האבטלה זינקה ל-9.0%, היא ירדה מהר מאוד, לנוכח פתיחת הכלכלות; כעת, למרות המלחמה והמשך התפרצויות קורונה בסין ומקומות נוספים, האבטלה לא חוזרת לעלות. שתיים, חשבתי שלנוכח המחסור בעובדים ינקטו החברות, כבעבר, צעדי חיסכון והתייעלות, תוך ניצול הרוח הגבית מהגל הטכנולוגי, העבודה מרחוק והטיפול בביג דאטה, כך שעם שוב המשבר, האבטלה לא תחזור לרמתה טרם פרץ. זה לא קרה, כאמור.
אבל כרגיל אצלנו, שואלים מה הלאה.
אחת הבשורות המעודדות מהנתונים היא שהעובדים מגלים אופטימיות. כשהם חושבים שהכלכלות עומדות להתאושש, הם רואים סיכוי גדול יותר למצוא עבודה (בטח לאחר תקופות היעדרות ממושכות) ולכן הם חוזרים לכוח העבודה האזרחי. זה לקח להם זמן ובדרך דיברנו הרבה על תופעות כמו התפטרות שקטה, או ההתפטרות השקטה (the great resignation), אך הם חוזרים. תיכף נדון בשאלה מי זה "הם".
מסתבר כי ברבע השני של 2022, בעוד המלחמה מתנהלת, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה עלה ל-73.2% ושימו לב, זו רמת השתתפות הגבוהה ביותר מאז 2008 (אז, נזכיר, התחולל משבר הסב-פריים). למעשה, בשנה זו החלה המדידה ולכן יכול להיות שמדובר ברמת ההשתתפות הגבוהה בכל הזמנים. ופה אני מגיע למספר נתונים שצריך עוד לשפר.
האחד, שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה אמנם עלה והגיע אף הוא לרמתו הגבוהה ביותר מאז החלה המדידה (65.9%), אך נותר עוד לצמצם את הפער מהנתון אצל הגברים. גם פערי שיעורי האבטלה, 5.1% לנשים ו-4.7% לגברים (באירופה הפערים גדולים בהרבה) נחוצים שיפור.
השני, שיעור האבטלה בקרב העובדים הצעירים יותר עלה, במיוחד בקרב גברים צעירים. כך, במבט לכל מדינות ה-OECD, שיעור האבטלה בקרב צעירים עמד על 10.6%, לעומת 4.2% בשכבות גיל מבוגרות יותר. באירופה המספרים הם 14.1% ו-5.3%, בהתאמה, ואצלנו? 6.1% ו-2.8%. למרות שכל הזרקורים מופנים לאינפלציה – זו בעיה רצינית, גלובלית ומערכתית, עם היבטים כלכליים וחברתיים, שנחוש בה יותר ויותר אם לא תטופל בהקדם.
ולבסוף, אצלנו, לא חדש, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה נמוך יחסית (71.6%, בהשוואה ל-73.2% ממוצע OECD ו-74.8% בגוש האירו) וחוצה גישה מערכתית, המתחשבת בהרכב הדמוגרפי המאתגר של אוכלוסיית המדינה, כדאי לשפר זאת.
אז, עם כל הכבוד לאינפלציה, צריך לעקוב מקרוב אחר שוק העבודה. שלא נופתע אם יום אחד האינפלציה תיעלם ושוק העבודה יהיה זה שירים "לפתע" ראש.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
