עידוד מוסדיים להשקיע בהיי-טק: צעד נכון אם יסירו את המשוכות שנותרו
עידוד מוסדיים להשקיע בהיי-טק: צעד נכון אם יסירו את המשוכות שנותרו
כחלק מהקווים ששרטט לאחרונה שר האוצר באשר לעקרונות תקציב המדינה ל-2025 הוצגה גם תכנית כלכלית שכללה ארבע רגליים עיקריות, אחת מהן היא "צעדי האצה בתחום ההייטק". התכנית נועדה לתמרץ את הפעילות בענף ההייטק המקומי, המשמעותי לצמיחה הכלכלית ולפריון במשק, זאת גם באמצעות הצבת מטרה ישנה-חדשה: עידוד הגופים המוסדיים להשקיע בהייטק המקומי.
כבר לפני כחצי שנה התבצע צעד ראשון בכיוון עם השקת תוכנית "קרן יוזמה" על-ידי האוצר ורשות החדשנות. במסגרת התוכנית נקבע כי המדינה והמוסדיים ישקיעו ביחד בקרנות הון סיכון (VC) שמטרתן השקעה בחברות הייטק ישראליות. התוכנית תוקצבה בכ-160 מיליון דולר שיושקעו באמצעות מנגנון המציע תוספת בגובה 30 סנט לכל השקעה ישירה של דולר שמקצים המוסדיים לקרנות ההון סיכון, תוך ויתור, חלקי או מלא, של האוצר על התשואה שתניב ההשקעה.
בדרך זו מינפה המדינה תקציב מצומצם יחסית להשקעה גדולה בהייטק המקומי, וזאת על רקע הקשיים שחווה הענף בגיוסי השקעות בהינתן התמשכות המלחמה וסביבת הריבית הגבוהה. התוכנית זכתה לביקושים גבוהים מצד המוסדיים באופן שהביא להצהרה של האוצר על הכוונה להעמיד תקציב נוסף עבור התוכנית גם ב-2025.
חשוב לזכור כי מטרת המוסדיים הייתה ונותרה השאת תשואה מקסימלית עבור העמיתים והחוסכים. המשמעות היא שבמערך שיקולי ההשקעה עירוב אלמנטים "ציוניים" באשר להשקעה בענף זה או אחר, חשוב ומשמעותי ככל שיהיה לפעילות המשקית, אינו רלוונטי באם אין הצדקה כלכלית מובהקת בהשקעה. לכן, ועל רקע טענות שעלו לאחרונה באשר להתערבות אפשרית של המדינה באופן ניהול כספי חסכונות הציבור, מוטלת על הגורמים הרלוונטיים האחריות להבהיר באופן חד-משמעי שאין כל כוונה שכזו. התערבות המדינה בשיקולי ההשקעה של מוסדיים עלולה ליצור קטסטרופה ולהשית נזקים בלתי הפיכים על הכלכלה, שוק ההון והיציבות הפיננסית, ולכן חשובה הבהרת הדברים.
ריצה מול רוח נגדית חזקה במיוחד
יצירת חיבור והעמקת הקשר בין המוסדיים הישראליים לתעשיית היי-טק המקומית נשמעת על-פניו ראויה ומתבקשת, אבל בו בזמן ישנם כאמור כוחות רבים שפועלים מנגד, ומסכלים את המטרה. למעשה, השקעה בהיי-טק נושאת מאפיינים ייחודיים שלא בהכרח מתיישבים עם מבנה החיסכון בפנסיה ובגמל. כך, בין היתר, היעדר נזילות בהשקעה (הקריטית למוסדיים בחלק מהמקרים), הזמן הרב שנדרש עד להצגת רווחים (במה שמכונה J-Curve) וכמובן, הסיכון הרב שכרוך באותן השקעות, בין אם אלה נעשות באופן ישיר בחברות או דרך קרנות VC. אלו גם יחד מציבים שורת מכשולים המקשים על יצירת הצדקה כלכלית להשקעת המוסדיים בענף.
לפיכך, כדי לשנות את המשוואה ולהבטיח הצפת ערך כלכלי משמעותי מאותן השקעות, נדרש ליישם שורת צעדים, במספר נתיבים. ראשית, מתן הטבות כלכליות שיבטיחו תוספת תשואה מספקת להשקעה, או לחילופין יצירת מנגנון הגנה אפקטיבי מפני הפסדים, כזה המסוגל להטות את הכף בדבר הכדאיות להשקעות בחברות היי-טק עתירות סיכון. מהלך דומה התבצע בהשקת התוכנית הקודמת לעידוד השקעת מוסדיים בהייטק ('מסלול 43') שיזמו האוצר, רשות החדשנות ורשות שוק ההון על רקע התפרצות מגפת הקורונה. התוכנית כללה שכבת הגנה על השקעת המוסדיים מפני הפסדים, שתוך מהרה תורגמה לכ-1.5 מיליארד ש"ח שהשקיעו המוסדיים בהייטק המקומי. אגב, החברות בהן הושקעו הכספים נדרשו במסגרת תנאי התוכנית להקצות חלק משמעותי מהסכום שהושקע בהן למטרות מחקר ופיתוח בישראל, אפקט שכשלעצמו תרם לצמיחה המשקית.
תוכנית נוספת שאומצה בעבר ותרמה את חלקה לעידוד השקעות המוסדיים בהייטק היא סיוע מימון הכשרת אנליסטים ייעודיים לתחום, באופן שיעניק להם יכולות וכלים מתאימים לביצוע אנליזות כלכליות ביחס למאפייני ההשקעה הייחודיים בענף. למעשה, כיום אין לגוף המוסדי תועלת בהעסקת אנליסט שיתמחה בניתוח סטארטאפים, שדורש הבנה טכנולוגית ועסקית עמוקה, בעיקר בחברות שאין לגביהן מידע פומבי. בפרט, אין צורך בכך ככל שמדובר בהשקעות בודדות, אם בכלל, אותן יבצע המוסדי במשך השנה ובהיקפים נמוכים ביחס לסכומים הגבוהים אותם מנהל. לכן, מתבקש לבחון את חידוש התוכנית לבניית יכולות האנליזה שהן הכרחיות לביצוע ההשקעות.
לצד האמור, חשוב להסיר גם חסמים ומכשולים רגולטוריים. כך, בהוראות סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה נקבעה מגבלה על השקעת קופות גמל ופנסיה בקרנות השקעה וחברות לא-סחירות, זאת כאשר קופות שונות אינן רשאיות להחזיק במצטבר יותר מ-50% מהקרן או מחברת המטרה, מגבלה שאגב תקפה רק ביחס להשקעות בישראל. כמו-כן יש לבחון צמצום מגבלות בהעמדת אשראי לא-סחיר ולא מדורג הקיימות על הקופות, שמהווה מתכונת מימון מקובלת בתעשיית ההייטק.
בנוסף, יש להקנות ודאות למשקיעים באשר למיסוי הרווחים בקרנות ההשקעה, לרבות קרנות VC. בדין הנוכחי אין ודאות למשקיעים ביחס לשיעורי המיסוי ולכן ראוי לקבוע בחקיקה כי הרווחים מהשקעה בקרנות אלה ימוסו בדומה להשקעה פאסיבית.
בשורה התחתונה, לגופים המוסדיים יש פוטנציאל להפוך לגורם דומיננטי בהשקעות ומימון חברות היי-טק ישראליות. ככל שמעוניינים ביצירת שינוי תפיסתי בקרב המוסדיים באשר לאותן השקעות, הרי שנדרש לגבש כבר בחוק ההסדרים הקרוב שורת צעדים שיעודדו השקעות אלה, ובעיקר יסירו את החסמים שנותרו בדרך ועליהם מצביעים המוסדיים מזה זמן רב. צעדים מערכתיים יביאו להנחת יסודות להרחבת השקעות המוסדיים בחברות ההיי-טק מקומיות, צעד שיביא לתנופת המשק וכלכלת ישראל - בזמנים שהיא זקוקה לכך יותר מאי-פעם.
עו"ד נמרוד ספיר הוא מנכ"ל איגוד בתי ההשקעות
