דעהלמילים יש כוח: הגיע הזמן להפסיק את הדרת הנשים מהשיח ברשת
דעה
למילים יש כוח: הגיע הזמן להפסיק את הדרת הנשים מהשיח ברשת
"התחל לחסוך עכשיו"?, "צור קשר"? ארגונים שמפעילים אתרי אינטרנט בעברית חייבים להפנים שפנייה לנשים בצורת זכר מסמנת להן שהן שוליות, מובילה להיענות נמוכה יותר, וגורמת להן לפגיעה בתחושת המסוגלות. במיוחד עכשיו, ולא רק ביום האישה, אותם ארגונים חייבים לנקוט עמדה ברורה ביחס לשוויון מגדרי
בעידן המידע ברור לכולנו שלמילים יש כוח. ארגונים משקיעים משאבים בבחירת השם והסלוגן, כותבים חזון ואפיון שפה שמשקפים את הערכים הארגוניים החוצה אל הלקוחות ופנימה אל העובדות והעובדים. תקציבי ענק מושקעים בבחירת המילים הנכונות לפרסום, וצוותי השיווק משווים בין ניסוחים שונים של כותרות, כפתורים והנעות לפעולה במטרה לשפר המרות ולהגדיל רווחים.
איכשהו, למרות העיסוק הכל כך אינטנסיבי במילים, נדמה שארגונים עדיין מפספסים את העובדה שבעברית יש דרך אחת לפנות לגברים, ודרך אחרת לפנות לנשים. כך יוצא שאתרים ואפליקציות, פרסומות, צ'אטבוטים, דיוורים והודעות סמס מנוסחים בלשון זכר ופונים באמת רק לחצי מהאוכלוסייה.
אל דאגה, אני מכירה היטב את כללי השפה ויודעת שבעברית צורת הזכר נחשבת לצורה הסתמית, הלא מסומנת. אבל במציאות, אין שום דרך לדעת מתי מדובר בצורת הזכר ומתי בצורה הסתמית, אלא אם נשאל את מי שכתבו את טקסט. לכן הצורה הזאת היא לא באמת סתמית – אלא צורה מפלה בתחפושת.
בואו נבחן מסע של לקוחה פוטנציאלית: היא גולשת באתר ורואה "התחל לחסוך עכשיו" או "צור קשר". כשהיא מנסה להיעזר בצ'אטבוט המושקע הוא אומר לה משפטים כמו "כמה חדרים אתה מחפש?" או "הקלד את השאלה שלך כאן". אם היא התגברה על אלה והחליטה להיות לקוחה, היא תקבל הודעות ודיוורים שבהם כתוב "ברוך הבא אל האתר שלנו ללבני נשים", או "שלום דפנה, תוכל להשלים את הפעולה בקישור". בעולם שבו פרסונליזציה היא שם המשחק, איזו הצדקה עסקית יש להמשיך לפנות ליותר מחצי מקהל היעד במגדר הלא מתאים?
צורת הזכר ה"סתמית" משאירה נשים וא.נשים על הרצף המגדרי בחוויית הדרה תמידית. היא מסמנת לנו, באופן סמוי ולא תמיד מודע, שאנחנו שוליות, לא מספיק חשובות כדי שיטרחו לפנות אלינו במגדר המתאים. הנחיות שמנוסחות בלשון זכר מובילות להיענות נמוכה יותר ואפילו פגיעה בתחושת המסוגלות ובביצועים של נשים. לעומת זאת שפה שוויונית (או מותאמת-מגדר, כשאפשר) מייצרת תחושה של נראות והכרה. היא מסמנת לנשים וא.נשים על הרצף שהארגון רואה בהן קהל יעד, ושהוא רגיש לצרכים ולהעדפות שלהן. נשים מגיבות לכך בהיענות גבוהה יותר לפרסום, ו/או בפרגון למותג והדהוד של המסר.
ברחבי העולם השימוש בשפה שוויונית (Gender-Inclusive Language) הופך מ-Nice to have ל-Must. ארגונים כמו האו"ם והפרלמנט האירופי מקדמים שימוש בשפה שוויונית ובכל השפות הממוגדרות (ערבית, צרפתית, ספרדית, גרמנית ועוד) יש מגמות דומות. תאגידים כמו מטא וגוגל מציבים את הפנייה השוויונית כסטנדרט ארגוני גלובלי. גוגל אפילו מלמדת את אלגוריתם החיפוש שלה להתמודד עם סימנים בתוך המילה (לוכסן, נקודה, שטרודל) מתוך תפיסה שהשירות צריך להיות מותאם לשינויים בשפה שכבר קורים בשטח ברחבי העולם, ולא רק למה שנחשב תקני לפי כללי השפה.
הגענו לנקודה בזמן שבה שפה שוויונית היא סטנדרט מקצועי בסיסי שמצופה מארגונים, ממש כמו היכולת לתקשר במייל ולא בפקס. לקוחות ועובדות רוצות להרגיש שארגונים רואים אותן ומכירים בהן כשוות, ושפה היא דרך מעולה – פשוטה ומעשית – כדי להעביר מסר כזה.
לשמחתנו, למרות שהעברית מאוד ממוגדרת, היא מציעה מגוון של דרכים לכתיבה שוויונית וניטרלית מגדרית, שמאפשרות לפנות באמת אל 100% מהלקוחות, ורובן גם תקניות לפי כללי האקדמיה. במיוחד עכשיו, ארגונים צריכים לנקוט עמדה ברורה ביחס לשוויון מגדרי - לא רק כגימיק ביום האישה הבינלאומי - אלא בפרקטיקות היומיומיות של הארגון, אלו שבהן משתקף היחס האמיתי של הארגון לכל מי שאינם גברים.
דפנה איזנרייך היא מאפיינת UX ומנהלת היוזמה 'דברו אלינו' לקידום שפה שוויונית
