"אני מוכנה שיקראו לי 'חמודה' רק אם זה משרת את החקירה"
"אני מוכנה שיקראו לי 'חמודה' רק אם זה משרת את החקירה"
התקף לב מבוים, מילות קוד ועיוות קול, הן כבר ראו הכל. חמש חוקרות ברשות התחרות, שמחזיקות בסמכויות משטרתיות, מספקות לכלכליסט מבט נדיר מבפנים על העבודה עם נחקרים, מאנשי עסקים בכירים עד נהגי מוניות, מאיסוף המודיעין הרגיש עד הלו"ז הקשוח ביום שחקירה הופכת לגלויה. "בשש בבוקר את כבר דופקת על דלת הבית של החשוד, וב־12 בלילה את עדיין איתו בחדר החקירות", הן אומרות, ומספרות כיצד העבודה המקצועית האינטנסיבית מחלחלת עמוק לחיים האישיים
"ברגע שנחקר קורא לך 'חמודה', את צריכה להחליט מתי זה משרת את החקירה ולזרום עם זה ומתי לעצור ולהגיד לו 'תפסיק'. לפעמים בחקירה את צריכה להגיד לנחקר 'תצמיד את הכיסא עד הסוף לקיר, שב זקוף, תוריד את הרגל', ולפעמים את נותנת לו לשבת בסגנון של בוס גדול" – את המבט מבפנים על הדינמיקה בחדרי החקירות של רשות התחרות סיפקו ל"כלכליסט" חמש חוקרות, מה שאפשר לכנות "סיירת" של כוח נשי. לרשות התחרות 24 חוקרים, ובהן החמש שרואיינו לכתבה ועוד אחת שהצטרפה לרשות רק לאחרונה.
עם צוות החוקרות נמנות עו"ד שחף ישר (38), ראש צוות חקירות, יוצאת מצ"ח, משתתפת בחקירות ואחראית על תכלול עבודת החוקרים משלב החקירה הסמויה ועד לסיומה; עו"ד רעיה גרינשפן (38), קצינת מודיעין ברשות התחרות (טיפלה כמתמחה בתיק העבריין יצחק אברג'יל), אשר מכינה תיקי מידע על נחקרים לקראת חקירה. גם היא החלה את דרכה במצ"ח; הילה גרינבאום (42), קצינת מודיעין ברשות התחרות. קודם לכן היתה מפקדת היחידה לחקירות הונאה במצ"ח, והיא מלווה הורים בעמותת "למען הילדים"; רנא ג'ראיסי (35), הגיעה לרשות כעורכת דין מהמגזר הפרטי; מעיין שקד (39), אחראית על תחום האזנות הסתר זה כחמש שנים. לפני כן עסקה בתפקיד רגיש בתחום האזנות הסתר במשטרה.
פרשת קרטל מהדהדת שהגיעה לסיומה לאחרונה היא תיאום המחירים בענף המסעות לפולין, שאחת החוקרות בה היתה שחף ישר. בשבוע שעבר בית המשפט המחוזי גזר עונש מאסר בפועל על מנהלי שתי חברות נסיעות (בנוסף לשני בעלי תפקידים בחברות נסיעות נוספות שהורשעו לפני חודשים אחדים) על תיאום מחירים בין ארבע חברות נסיעות בשנים 2016-2010.
לריאיון במשרדי רשות התחרות באור יהודה הגיעו חמש החוקרות לבושות במדים הרשמיים, חליפה שחורה וחולצת צווארון לבנה. עם זאת, התאפשר להבחין בבצבוצי הקעקועים של שלוש מהן. להילה, למשל, בעלת המראה הרשמי והמוקפד במיוחד, יש שישה כאלה.
לוקח רגע להתרגל לשפה השגורה בפיהן, הכוללת את המילה "קרטל" בכל ההטיות שרק אפשר להעלות על הדעת. "לא פשוט לראות איך מקרטלים את השוק הזה וגורמים לכולנו לשלם יותר בנושא כל כך חשוב ברמה הלאומית", אומרת ישר, ראש צוות החקירות ברשות התחרות, על ההרשעות בתיק המסעות לפולין. "המטרה היתה להגיע לחקר האמת, לבדוק כמה שנים השוק הזה מקורטל. כשאנחנו מגלים שהוא מקורטל כבר כמה שנים אחורה, אז מבינים את הפגיעה בציבור שגבו ממנו כספים ביתר. חקרתי את אחד האנשים שטיפל בבית הספר שאני יצאתי למסע דרכו. אם ההורים שלי היו יכולים לקבל את ההצעה הטובה ביותר, הם היו משלמים פחות".
אתן מרגישות כשומרות הסף של יוקר המחיה? ככותשות הקרטלים?
ישר: "כותשות הקרטלים זו כותרת מוגזמת. המשימה היא להגן על התחרות, ולמגר קרטלים שגורמים לעליות המחיר בשוק".
ג'ראיסי: "אנחנו לא מונעות את יוקר המחיה בישראל, אבל התפקיד שלנו הוא לשמור על זה שהתחרות תתקיים, והצרכן הישראלי הוא הנהנה מהעבודה שלנו".
רשות התחרות לא פוגעת בחופש הביטוי כשהיא מזמנת לחקירה אנשי עסקים על כל התבטאות שולית שלהם בתקשורת?
ישר: "חוק התחרות חל על איש העסקים, ואם הוא מנצל פלטפורמה כלשהי כדי לאותת למתחרים שהוא מתכוון להעלות מחירים בעצמו – אלה אמירות שצריך לבדוק אם הגיעו לכדי עבירה. עבירה לא יכולה להתבצע על ידי אדם אחד, זה מחייב לפחות שני אנשים שפוגעים בתחרות, לכן ניתן להגיע גם ל־12 איש בחקירות. אנחנו מדברים על בכירי המשק שנחקרים פה, ומתייחסים לתפקיד שלנו בכל הכבוד הראוי".
מצעד השמות שעברו חקירה או פשיטה על המשרדים ב־2021 כולל, בין היתר, את איציק אברכהן, כשהיה מנכ"ל שופרסל; גיורא בר דעה, לשעבר מנכ"ל שטראוס; רמי לוי, בעלי רשת שיווק השקמה; אייל רביד, בעל השליטה ברשת ויקטורי; נעם וימן, מנכ"ל חברת היבוא דיפלומט; איתן יוחננוף בעלי רשת יוחננוף ואחרים.
הילה גרינבאום: "כשיצאתי לדייטים, גיליתי פעם שלא כל מה שהבחור סיפר לי נכון. אני מדברת על מודיעין גלוי. מאז הפסקתי לענות לו לטלפון"
לחוקרי רשות התחרות סמכויות המקבילות לאלה של המשטרה מבחינת מעצרים, חיפושים והאזנות סתר בצו בית משפט. ישנה אפילו תוכנית חסינות לעדים שהיו חלק מקרטל, גויסו ומוכנים לשתף פעולה עם הרשות ("שותף עסקי של אדם שגייסנו ביקש ממנו להיכנס איתו עירום לג'קוזי כשהתחיל לחשוד, כדי לוודא שאין עליו אמצעי האזנה", הן מספרות).
ישר: "אנחנו עובדות על כמה תיקים בו בזמן. אנחנו יכולות לקום בבוקר עם תיק המסעות לפולין, להמשיך עם תיק המעליות ולסיים עם תיק המזון, ואנחנו צריכות להיות בקיאות בהכל. תיק המזון הוא בעל נפח העבודה המשמעותי ביותר של המחלקה. זה תיק מאוד גדול וכל בכירי המשק נחקרו פה. לאחדים מהמוזכרים יצאו מכתבי שימוע לפני הגשת כתב אישום בחשד שהתבטאו בדרכים שונות בקשר לכוונה שלהם להעלות מחירים".
כששלב החקירה הסמויה מסתיים בידי אנשי המודיעין התיק מועבר לחוקרים ואז מגיע "יום הפרוץ" (מונח מוזר לאורח לרגע אבל שגור ברשות), היום שבו החקירה הופכת לגלויה, עם דפיקה בדלת ביתו של חשוד בשעה שש בבוקר. יום הפרוץ כולל מבצע חיפוש בבתים ואחר כך במשרדים לצורך איסוף חומרי מחשב, טלפונים, מסמכים וכדומה ולקיחת החשוד ולעתים עדים נוספים לחקירה בצו בית משפט.
ישר: "ביום הפרוץ את קמה בארבע בבוקר, מתייצבת במשרד, יוצאת לדפוק על דלת הנחקר בשש בבוקר, ויום העבודה יכול להימשך גם עד 12 בלילה. יום שלם את האמא והאבא שלו לכל מה שהוא צריך: הפסקה, לעשן, לאכול – הכל. היו לי מקרים של נחקרים ששמרו על זכות השתיקה בעצת עורך דינם, ואחרי שיחה בסוף דיברו איתי. במהלך כל השעות האלה את צריכה להישאר חדה ומרוכזת".
"יום הפרוץ" הוא יום קשה רגשית לחשוד, שנדרש להגיע לחקירה כמעט מתוך שינה, אבל גם לחוקרות שחודרות למרחב הפרטי שלו בבית בשעת בוקר מוקדמת.
גרינשפן: "אני עוסקת בתחום 20 שנה, ואף פעם לא מתרגלים ליום הפרוץ. בכל פעם שאני נכנסת לבית של חשוד הלב שלי דופק, האדרנלין גבוה, ואני מנסה לעשות את זה ברגישות המקסימלית".
ג'ראיסי: "אנחנו יודעות מראש אם יש ילדים קטנים בחדר ליד, האם זה זוג נשוי, גבר שנמצא אצל הגרושה או המאהבת. זה תמיד רגיש. גם כשאין ילדים בתמונה. הנחקר לפעמים שואל בעצבים 'מי את?', ואז אני מנסה להרגיע אותו, אני מציגה לו את הצו, את תעודת החוקר שלי, מסבירה לו את הסמכויות שלי, את החשד נגדו, אומרת לו 'אתה אמור להגיע איתנו כחלק מהחקירה למשרדים שלך'. לפעמים הוא שומר על פאסון ואומר לך 'בסדר, אני בא איתך, תני לי שנייה להתארגן ואני בא'. לפעמים הוא רוצה להתייעץ עם עורך דין, ולפעמים הוא מתעצבן 'אני לא מכניס אותך, אני מתקשר למשטרה, מי את? אולי את משקרת לי'. לפעמים את דופקת ומתקשרת ולא עונים לך, יש אתגרים".
רנא ג'ראיסי: "גם אם את נשברת מסיפור אישי שהנחקר מספר, זה לא יפגע בעבודה. הוא עדיין חשוד, יש לך ראיות, הוא לא סתם נמצא פה. את שותה כוס מים וחוזרת"
ישר: "זה חייב להיות כך, אחרת יש חשש שהוא ישבש את החקירה, יעלים ראיות, ידבר עם השותף שלו לקרטל ויגיד 'שמע, דפקו אצלי היום בדלת'. לפעמים את מנהלת זירות חיפוש כאלה במקביל בכמה מקומות בארץ ומתעדכנת במתרחש בגזרה של רעיה, רנא והילה".
גרינשפן: "ובתוך כל זה את צריכה לוודא שהם לא משבשים ראיות תוך כדי כל ההליך, למשל לקחת את הטלפון ולזרוק לשירותים. גם זה קרה".
וברקע ישנו השימוש בהאזנות סתר, שהופך את החוקרת הממונה שקד לרואה ובלתי נראית. "כשהם מגיעים לחקירות במשרדים שלנו, אין להם מושג שאני כבר מכירה אותם ברמת מתי יש יום הולדת לנכד שלהם", אומרת שקד. "המודיעין נמשך גם בימים של ה'פרוץ'. יש מצבים שאני מכירה אנשים כמו את כף היד שלי כבר כמה חודשים".
גרינשפן: "צריך לזכור שהעבריינים פה הם אנשים נורמטיביים, לא כאלה שאנסו, רצחו ושדדו. זה צווארון לבן, אנשים ממעמד סוציו־אקונומי מאוד גבוה. הגיוני שהיא תתחבר אליהם".
יש אנשים שאת מתחברת אליהם רגשית, ואז שומעת אותם מפלילים את עצמם בהקלטות?
שקד: "בטח, זה קורה הרבה, אני מתבאסת. אני אומרת לעצמי, בן אדם כזה מהמם, סבא מדהים לנכדים שלו, חבל. אלה אנשים שאת מרגישה מחוברת אליהם ומתבאסת בשבילם. מצד שני אני זוכרת כילדה בכיתה י"א כמה ההורים שלי הוציאו על המסע לפולין, כמה הסכום לא היה פשוט להם, וכמה זה הכעיס אותי. אני גם גרה בבניין שיש בו כל הזמן דיבורים על המעליות, אני רואה את הדיונים בקבוצה של הדיירים ובוערת מבפנים כי אני בדיוק עובדת על חקירת נושא המעליות בקטע סמוי, ויודעת מה היה יכול להיות פה אלמלא הקרטלים".
בשלוש וחצי שנותיה ברשות התחרות הספיקה ג'ראיסי לחקור גם דמויות בכירות מאוד בענף המזון וגם נחקרים כמו נהג מונית בתיק ההסעות (שהיה חלק ממערך של תיאום שיטתי של הצעות במכרזים ממשלתיים, במסגרתו זומנו לשימועים 16 חברות. על פי החשדות וכתבי האישום, החשודים קיבלו לכאורה במרמה כ־200 מיליון שקל מגופים ציבוריים שאת מכרזיהם הם תיאמו).
ג'ראיסי: "נהג המונית הכיר את כל החוקרים והחוקרות, 13-12 חקירות סירב לדבר בעצת עורך הדין שלו, ופתאום איתי - מדבר! כי הוא חשב שיש פה ילדה שלא מכירה שום דבר בתיק שלו. הוא סיפר לי על מכרזים, גם שיקר, אולי ממקום שראה פנים חדשות, חשב שאני לא יודעת ואפשר לערבב אותי, אבל תוך כדי כך נתן אינפורמציה חיונית".
2 צפייה בגלריה
מימין: איציק אברכהן, לשעבר יו"ר ומנכ"ל שופרסל, וצביקה ויליגר, מבעלי וילי פוד. נחקרו ברשות התחרות
(צילום: אלעד גרשגורן, אביגיל עוזי)
ישר: "כשנחקר פותח צוהר אחרי חקירות שלמות שלא דיבר, גם אם בהתחלה משקר, אין מה להיבהל מזה, זו דרך להתחיל ולהרגיל אותו לדבר איתך. אחר כך מעמתים אותו עם ראיות".
קרה שנחקרים קראו לך "חמודה"?
ג'ראיסי: "קרה שנחקר דפק על השולחן ואמר לי על תיעוד שכתבתי 'חמודה, את מוחקת את זה עכשיו!'. אז אמרתי לו 'קודם כל, אני לא חמודה. תזכור את המעמד שלך, אתה חשוד, נחקר באזהרה, אתה נמצא בחקירה, אז אני לא חמודה ולא תדפוק לי פה על השולחן'. הוא מיד התנצל, ואמר 'לא התכוונתי לזה, זה יצא ממני בטעות'.
"בכל מקרה, לא כל נחקר יגיד לך 'חמודה'. כשאיש עסקים בכיר קורא לך 'חמודה', את צריכה לדעת איך להתמודד עם זה. את צריכה להחליט אם זה משרת את החקירה ולזרום עם זה או לעצור את זה ולהגיד לו 'תפסיק'.
"לפעמים את גם נותנת לו לשבת בסגנון של בוס גדול, ולפעמים את צריכה להגיד לו 'תצמיד את הכיסא עד הסוף לקיר, שב זקוף, תוריד את הרגל'. ממש ככה. לשדר: עכשיו אתה לא בכיר שרגיל לחלק פקודות בחברה שלו. אני יכולה להרשות לו לשתות קפה בחדר, לאכול או לא לאכול בחדר. הכל לטובת החקירה, מה שפותח את הנחקר וגורם לו לספר לך את הסיפור".
2 צפייה בגלריה
יגאל דמרי, בעלי חברת הבנייה י.ח דמרי. הוגש נגדו כתב אישום על תיאום מחירים במכרזי מחיר למשתכן בנתיבות
(צילום: חיים הורנשטיין, עמית שעל)
איך סגנון הישיבה תורם לחקירה?
ג'ראיסי: "יש כאלה שיושבים בסגנון של בוס גדול, מרגישים בשליטה, בעמדת כוח, אבל ברגע שאת מעמתת אותו עם מסמכים וראיות, את רואה את כל שפת הגוף משתנה ומתכווצת והוא אומר 'לא, אנחנו חברה קטנה'. הוא רוצה להגיד שאת סתם מנפחת משהו. אבל לפני רגע היית גדול".
אם שברת מרואיין והוא בוכה, זו הצלחה במשימה?
ג'ראיסי: "יש גם את הרגעים שנחקר נשבר ומתחיל לבכות. זה יכול להיות רגע קשה. במקרה הזה אני שמה את המקלדת בצד ומקשיבה לו. אני רוצה להבין למה בוכה, האם זה מסיבה אישית או מהחקירה. אני מציעה כוס מים. לפעמים בכי הוא הצגה כדי להשפיע על החוקר. את רואה את זה כשאחרי הפסקה הוא עדיין חד באופן שהוא עונה על שאלות".
ואת נשברת?
ג'ראיסי: "קרה לי שנשברתי פעם כשהנחקר בכה. אמרתי לשחף שאני צריכה הפסקה וגם הנחקר. זה קרה כשהנחקר התחיל לספר סיפור אישי אמיתי שקשור למשפחה שלו, לא קשור ישירות ללחץ מהחקירה. אסור לנו להישבר, אבל אנחנו בני אדם".
ישר: "יש נחקר שחושש לפגוע בבוס, יש בעל עסק שלחוץ ממתחרים שיראו את העדות שלו, ויש נחקר שהוא אבא לילד עם צרכים מיוחדים שהוא מוציא בכל יום מהגן ואומר 'אם אלך לכלא, מי ידאג לו?'. אלה מקומות מאוד־מאוד עמוקים שמכניסים למצב רגשי לא נעים, ושם את הופכת לחצי פסיכולוגית. בסוף הכל זה מערכות יחסים, וחקירה בסגנון כוחני לא תעבוד".
האם מצב אישי קשה של הנחקר מכניס אותך לקונפליקט בעבודה?
ג'ראיסי: "לא, גם אם את נשברת זה לא יפגע בעבודה. הוא עדיין חשוד, יש לך ראיות, הוא לא סתם נמצא פה. את שותה כוס מים וחוזרת".
מגוון תופעות האקסטרים שפוגשים בחדר החקירות הוא כמעט קולנועי.
גרינשפן: "היה לי נחקר ששינה את הקול שלו כדי שלא יזהו אותו, כדי שאם נשמיע לו הקלטת סתר, יוכל לומר שזה לא הוא. היה לי נחקר שאמר שהוא לא יכול להמשיך ושהוא צריך לישון. היה לנו פה נחקר שדימה התקף לב".
ישר: "זה היה אצלי בחקירה. אחרי כמה דקות חקירה הנחקר דימה אירוע לבבי, אמר 'אני לא יכול יותר' והתמוטט על הרצפה. עצרנו את החקירה, הזמנו מד"א, שח"ל, מה שצריך. זה נחקר שניסה למשוך את הזמן, וזו כנראה היתה עוד דרך לעשות את זה".
מה זה שינוי קול?
ישר: "נחקר שתיאם בטלפון מחירים עם המתחרה שלו באחד המכרזים ניסה לטעון שזה לא הקול שלו. הוא אמר 'את לא מרגישה שזה לא הקול שלי?'. אמרתי לו 'ברור שזה אתה, זה גם מספר הטלפון שלך'. זה קורה וצריך לדעת להגיב לדבר הזה. צחקתי כשהוא אמר 'זה לא אני בשיחה הזאת'.
"יש גם שימוש במילות קוד. כחלק מהתחכום של נחקרים והרצון להסתיר את העבירות שלהם, במקום תיאום מחיר דיברו על 'מחיר חלק'".
שקד: "אבל תוך כדי שימוש במילות קוד נפלטות מהם מילים שגורמות לנו להבין בדיוק מה עומד מאחורי מילות הקוד. לפעמים יש שימוש בטלפונים מבצעיים, טלפונים שלא בהכרח רשומים על שם הנחקרים, כדי להסתתר מהרשויות. אז לפעמים הם עושים טעויות ויש דרכים לאתר את אותם הטלפונים, ורואים שהטלפון משמש אך ורק לביצוע עבירות של תיאום".
ישר: "בקרטל הלחם (שבו הורשעו ב־2015 מנכ"לי מאפיות) היו לנו נחקרים שכדי להסוות את הפגישות ביניהם נפגשו אצל עורך דין. כי פגישה אצל עורך דין היא פגישה לגיטימית, ואז חלק מהפגישה הוא לגיטימי והחלק האחר שלה לא. זה מחייב עבודת הכנה גדולה שלנו, לשים לב לדברים האלה".
שחף ישר: "אם נחקר שתק הרבה זמן, ואחר כך מתחיל לשקר, אין מה להיבהל מזה. זו דרך להתחיל להרגיל אותו לדבר איתך. בהמשך מעמתים אותו עם ראיות"
המקצוע של שלוש מהחוקרות הולך איתן עוד מימי השירות במצ"ח, ובעצם רוב חייהן הבוגרים הן עוסקות בחקירות. האם התכונות המקצועיות מחלחלות עמוק לחייהן האישיים?
שקד: "כולנו חשדניות. יודעים שמאיתנו אי אפשר להסתיר דברים, שבסוף נגיע לחקר האמת".
גרינשפן: "אמא שלי תמיד אומרת 'תפסיקי לחקור אותי!'. שחף עוד היתה עדינה. אני חשדנית, אני ביקורתית, על כל דבר שאני רואה – אני מיד שמה סימן שאלה. טוב או רע? זו חשדנות יתר. נכנסתי לאוטובוס לפני שנים, בזווית העין ראיתי מישהו מדמם באוטובוס. אמרתי לעצמי בן אדם מדמם לא נוסע באוטובוס, משהו לא הגיוני פה. דיברנו והתברר שהיה מעורב בקטטה".
שקד: "למדתי עוד מהתקופה שלי מאחורי הקלעים במשטרה לזהות שקרים, וזה קצת מתיש גם. אנשים יודעים שאין מה לחרטט אותי, שאיתי לא מתעסקים בדברים האלה".
ג'ראיסי: "כחוקרת את תמיד צריכה לבוא לחקירה מוכנה, לחשוב מראש מה נחקר יענה לך ואיך להגיב. יום אחד הלכתי עם ההורים שלי לרופא. זוג הורים ובת. הוא מדבר איתם בלי להסתכל עליי. נתתי להם את הבמה וכשסיימו, הוצאתי את התיק הרפואי שלהם, עם כל המסמכים, עם סימונים במרקרים, ואמרתי לו 'עכשיו תדבר איתי. יש לי כמה שאלות לשאול'. הוא הסתובב אליי קצת (בשוק) מהכיסא ושאל אותי 'במה את עובדת?'. העבודה היא חלק ממני. אני לא יכולה להסתפק בשאלות הכלליות שההורים שלי שאלו, אני חייבת להבין דברים עד הסוף".
גרינבאום: "זה כמעט בכל תחום בחיים. כשהייתי רווקה ויצאתי עם גברים לדייטים, היתה סיטואציה שבה גיליתי שלא כל מה שהבחור סיפר לי היה נכון. אני מדברת על מודיעין גלוי. מאותו רגע הפסקתי לענות לו לטלפון, אולי היום הוא יבין. יש כאלה שפחות התאים להם בחורה קצת חזקה, שהיתה חוקרת בצבא. זה נתפס כקצת גברי.
"זה פוגש אותי גם בשיח עם הילדים שלי. זה לא סתם איך היה לך בגן, זה ממש תשאול. באחת הפעמים תוך כדי שיח הבת שלי סיפרה לי שהסייעת הכתה אותה. מצאתי את עצמי בסיטואציה שהבת שלי בגן שבו מתעללים בה, מכים אותה, בדקנו בגן ומצאנו סייעת אחת שפעלה באלימות נגד הילדים. פתחנו תיק במשטרה ולימים הצטרפתי למטה המאבק למען הילדים בהתנדבות מלאה. המקצוע נספג באישיות. כשאת פוגשת בן אדם הכל נראה לך בסדר ולאט־לאט הכל מתערער – אצלנו זה הפוך. מתחילים באפס, עכשיו תצבור אצלי נקודות".
