ניתוחהטבת נקודות הזיכוי להורים עובדים תחכה עד לתקציב
ניתוח
הטבת נקודות הזיכוי להורים עובדים תחכה עד לתקציב
משרד האוצר מתכנן להרחיב את היקף נקודות הזיכוי עבור ילדים כדי לעודד תעסוקה עם הכנסה גבוהה למשפחות. מההטבה ייהנו בעיקר המגזרים החרדיים והדתיים שרמת הילודה בהם גבוהה. ההחלטה תאושר בתקציב 2024-2023
בסוף השבוע שעבר נשלחו מסביבתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' המסרים הבאים: הוא יאריך את תוקף נקודות הזיכוי שניתנו להורים בגילאי 12-6, ובכוונתו אף להרחיב את ההטבה ולתת נקודת זיכוי נוספת גם בגין ילדים בגילאי 18-12. שני המהלכים צפויים לעבור בכנסת יחד עם תקציב 2024-2023 ויחולו רטרואקטיבית מתחילת שנת 2023. המשמעות להורים תהיה כי בחודשים הראשונים תחול ירידה מסוימת בתלוש השכר - מס גבוה בכ־235 שקל לחודש, בגין כל נקודת זיכוי - אך ביוני יתקבל החזר מס משמעותי שיגיע לכמה אלפי שקלים.
אם המהלך של סמוטריץ' יעבור, ויינתנו נקודות זיכוי גם בגין ילדים שבין 12 ל־18, זו תהיה הפעם הראשונה שבה גברים מקבלים הטבת מס בגין הילדים שלהם עד לגיל 18. בכך תושלם מגמה שהתחילה מ־2012 בעקבות ועדת טרכטנברג לפיה נקודות הזיכוי הן כלי ממשלתי לתמיכה בהורים לילדים ולא רק כלי לעידוד תעסוקת אימהות.
נקודות זיכוי עבור ילדים היא הטבת מס, ולכן רלבנטית רק למי שמשלם מסים. הנקודות הן כלי שגורמי המקצוע מעדיפים בהרבה על פני קצבאות, שכן ההטבה מוענקת רק להורים שעובדים, ולא להורים שאינם עובדים. אך במקביל לעידוד התעסוקה הטבות המס התומכות במשפחות יכולות להיתפס כמימון של אורח חיים של מגזר אחד על ידי מגזר אחר, וליצור אי־שקט חברתי.
עד סוף 2011 הוענקו נקודות זיכוי רק לנשים, ותפיסת העולם שעמדה מאחוריהן היתה שמטרתן העיקרית היא לעודד אימהות לתעסוקה. אך בוועדת טרכטנברג נזרעו זרעים המשנים באופן בסיסי את תפיסת נקודות הזיכוי. בדו"ח נכתב כי "מערכת המס כמעט ואינה מטפלת ב'אי השוויון הרוחבי', שזה הקטנת הפער בין ההכנסות לנפש במשפחות של עובדים בעלי הכנסות כוללות שוות. באופן ספציפי, מערכת המס בישראל מעניקה הטבות מס מצומצמות בלבד להורים לילדים".
הוועדה הוטרדה מכך שמערכת המס לא מתחשבת בקיומם של ילדים, וכך השוויון של מערכת המס הוא מדומה. שכן אם ניקח שני משקי בית, לאחד יש 4 ילדים, ולאחד אין ילדים כלל, הרי שההכנסה לנפש במשק הבית השני גבוהה בהרבה, ולמרות זאת הוא ממוסה כמו משק הבית הראשון.
בעקבות ועדת טרכטנברג הוכנס לחוק תיקון 187 שהביא לראשונה לגבר נקודות זיכוי בגין ילדיו. עד 2016 הוענקו לגברים נקודות זיכוי בגין ילדים עד גיל 3, ב־2016 נקודות זיכוי ניתנו גם בגין ילדים בין 3 ל־6. ובשנה שעברה נעשתה קפיצת דרך משמעותית בכך שניתנה לאבות נקודת זיכוי בגין ילדים שבין גיל 6 ל־12. כעת נסללה הדרך להרחבת נקודות הזיכוי לגברים עד גיל 18.
מדובר על מהפכה במערכת המס שהתבצעה בשקט ב־12 השנים האחרונות: במקום נקודות זיכוי לתימרוץ נשים, נקודות הזיכוי נתפסות כדרך לייצר שוויון בהכנסה לנפש בין משקי בית עם הרבה ילדים למשקי בית ללא ילדים. אם לפני עשור, אב לשני ילדים ורווק היה משלם את אותם סכומי מס, הרי שאחרי השינוי, האב זוכה להטבת מס בשווי של כ־73 אלפי שקל על פני 18 שנה.
למרות המעבר לתמיכה במשפחות, הממשלה המשיכה לנסות לשמר את המטרה המקורית של עידוד נשים לתעסוקה, ולכן יש תמיד פער בין נקודות הזיכוי שמגיעות לנשים לבין אלו שמגיעות לגברים. הנשים זכאיות לנקודות זיכוי רבות יותר, אך למרות זאת הפער בין ההטבות מצטמצם. ובכלל, ספק רב האם יש צורך בהמשך שימוש במערכת המס בכדי לעודד אימהות ליציאה לעבודה, שכן שיעורי התעסוקה של אימהות בישראל הוא יחסית גבוה. אין ספק כי בעיית תעסוקת גברים חרדים היא דחופה בהרבה בנקודת הזמן הנוכחית.
כאמור, הורים עם הרבה ילדים מקבלים נקודות זיכוי רבות. כך לדוגמה, אם לחמישה ילדים מתחת לגיל 18, מקבלת בגינם 10 נקודות זיכוי לפחות, כך שיש לה לפחות 12.5 נקודות זיכוי שכן 2.5 נקודות זיכוי מוענקות לכל ישראלי. אך בשביל שהאם תנצל את כולן היא תצטרך להרוויח כ־17 אלף שקל בחודש. תוספת נקודת הזיכוי מעודדת נשים להמשיך ולהתקדם בעבודתן והיא מועדפת על ידי גורמי המקצוע על פני קצבאות. או במילים אחרות, אם בעבר נקודות הזיכוי עודדו נשים להיכנס לתעסוקה, כעת נקודות הזיכוי מעודדות נשים להשתלב בתעסוקה מכניסה.
עם זאת, אי אפשר להתעלם משתי נקודות מרכזיות שמטרידות גם את גורמי המקצוע בממשלה, ושתיהן קשורות לנושא הרגיש של שיעורי הילודה. שיעורי הילודה בישראל חריגים בשני מובנים - ראשית, ישראל היא בעלת שיעורי הילודה הגבוהים ביותר ב־OECD, שיעור הפריון הכולל לאשה הוא 2.9 לעומת 1.6 ב־OECD. דווקא איננו רוצים להידמות ל־OECD, כי שיעור של 1.6 הוא נמוך מאוד, אך עדיין השיעור הישראלי מהווה אתגר כלכלי. נשאלת השאלה האם מדיניות מס המיטיבה עם הורים עובדים היא נכונה וגם אם יש בה צדק חברתי? האם אין על המדינה לגבש מדיניות ילודה ברורה יותר, למרות הקושי התרבותי שבכך?
שנית, הנתונים מראים כי יש שונות גבוהה מאוד בין קבוצות אוכלוסייה שונות במגזר היהודי: הפריון אצל נשים חרדיות הוא 6.64 ואצל חילוניות 1.96. גם הפער בין החילוניות לדתיות הוא משמעותי למדי, שיעור הפריון אצל דתיות הוא 3.9. עובדות אלו עשויות להביא שהטבות המס התומכות במשפחות יהיו למעשה מעין מימון של אורח חיים של מגזר אחד על ידי מגזר אחר. מצב העלול להביא לאי־שקט חברתי.
סמוטריץ' הזכיר בפתיחת מסיבת העיתונאים בשבוע שעבר כי "אני אב למשפחה, בעלת שבעה ילדים, בהם ילדים קטנים. וגם אנחנו חווים את הקושי של יוקר המחיה, כמו כל עם ישראל". הרחבת נקודות הזיכוי תיטיב בדיוק עם משפחות בסטטוס של משפחת סמוטריץ' - הרבה ילדים קטנים ואב (עדיף גם אם) שמשתכר כשכיר משכורת גבוהה.
