פרשנותאחרי המהלומות על ביהמ"ש העליון - הגיע תורם של היועצים המשפטיים
פרשנות
אחרי המהלומות על ביהמ"ש העליון - הגיע תורם של היועצים המשפטיים
לפי טיוטת התיקון לחוק יסוד: הממשלה שפרסם ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה, עצה משפטית לא תחייב יותר את ראש הממשלה והשרים; ההצעה מצטרפת לתוכנית שר המשפטים יריב לוין לסירוס בית המשפט העליון - ומתודלקת מהתפישה שלפיה המשפט הוא "בלם על המשילות"
לאחר פרסום ארבעת המהלומות שיונחתו על ראשו של בית המשפט העליון – ביטול הסבירות, ההתגברות, מינוי שופטים ונשיא – פורסם הפטיש שיירד על ראשו של הייועץ או היועצת המשפטית לממשלה. הפעם קיבל את הכבוד לפרסם את הטיוטה יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט עו"ד שמחה רוטמן, תאומו האידיאולוגי של שר המשפטים יריב לוין.
הפעם התיקון הוא לחוק יסוד: הממשלה. תיקוני סירוס בג"ץ נועדו לחוק יסוד: השפיטה. התמצית היא שעצה משפטית לא תחייב יותר את ראש הממשלה ואת השרים. ואם בכל זאת יידרש ייצוג משפטי והיועץ יסרב ליישר קו יוכל ראש הממשלה או השר להצטייד בעורך דין פרטי.
רקע ומשמעות: עד היום נחשב היועץ המשפטי לפרשן המוסמך והבלעדי של החוק. לכן, דעתו אינה ייעוץ אלא הנחיה – הנחיה לממשלה כיצד יש לפעול במסגרת החוק. ובכל זאת, מעמדו של היועץ וסמכויותיו מעולם לא הוסדרו בחוק והן הוסדרו בעיקר בפסיקה. והפסיקה הזו "נהנתה" מהסינרגיה המתמשכת בין המוסדות. בית המשפט העליון נחשב לתחנה הבאה של היועץ המשפטי לממשלה ושני המעצבים הגדולים של המשפט הישראלי, מאיר שמגר ואהרן ברק, הפכו לשופטי ונשיאי העליון לאחר שכיהנו כיועצים משפטיים ודאגו לבצר את מעמד הייעוץ גם כשופטים ופוסקי הלכה.
דוגמה לדילמת היקף סמכויות היועץ אפשר למצוא במחלוקת שהייתי עד לה בכנס משפטי לפני שנים רבות בשאלה מה הן גבולות הייעוץ המשפטי? יעקב נאמן אמר: החוק; יצחק זמיר אמר: המשפט. ומהי הדלתא, מהי התוספת של "המשפט" על פני "החוק"? המשפט כולל את פסיקות בית המשפט העליון, את הפנמת עילות הסבירות והמידתיות, את מרחב שיקול הדעת השיפוטי שהם רחבים בהרבה מהחוק. הדוגמא שמובאת בדברי ההסבר היא הלכת דרעי-פנחסי ש"רודפת" את הפוליטיקאים מאז שניתנה לפני כשלושים שנה ומבטאת את האקטיביזם בנושא טוהר המידות שגם היועץ המשפטי יוסף חריש וגם השופטים שישבו בתיק – שמגר וברק – היו שותפים לו כשהרחיבו את עילת פסילתו של דרעי וכללו בה גם כתב אישום למרות שהחוק לא פסל שר אלא רק לאחר קלון והרשעה סופית.
לעניין הייצוג הנפרד, ההסבר להצעת החוק לא רק שמשנמך את הייעוץ מהנחייה לעצה, הוא מאפשר לשרים לקחת עורכי דין פרטיים "שהרי", כפי שנכתב, "לאחרון העבריינים מגיע, ובצדק, ייצוג משפטי; ורק את הציבור ונבחריו אין מי שייצג מקום שהיועץ המשפטי לממשלה מציג עמדה אחרת או מייצג אותם בשפה רפה ולפעמים חתרנית". יש טעם לכך הייעוץ המשפטי לא יופרט מפני שהיועץ המשפטי לממשלה אינו אמון רק על הייעוץ לממשלה על האינטרס הציבורי בכללותו. זאת, תחת ההנחה, שכעת עומדת להשתנות, שייתכנו מקרים שבהם הממשלה תפעל גם בניגוד לחוק וגם בניגוד לאינטרס הציבורי. הרפורמה המוצעת בימים אלה מבטלת את ההנחה הזו – מעתה לא תיתכן יותר סתירה בין הממשלה לבין החוק והציבור. קיבלת 61 מנדטים ואתה הופך למילה האחרונה בהחלט.
אגב, במקרים נדירים, מאפשר היועץ המשפטי לממשלה לקחת עורך דין פרטי שייצג את הממשלה. למשל, כאשר היועץ מנדלבליט סירב להגן בבג"ץ על חוק ההסדרה ואת הממשלה ייצג עו"ד הראל ארנון.
ביטול עמדתו המחייבת של היועץ, כמו גם ביטול עילת הסבירות ופסקת ההתגברות מתכנסים כולם תחת קורת הגג המשותפת של המשילות - של תפיסת המשפט כבלם על המשילות. זו האג'נדה המרכזית שמתדלקת את הלהט והבולמוס החקיקתי – המשפטנים לא מאפשרים לנבחרי הציבור לשלוט. מהשיח הזה נעלם לחלוטין הערך של המשפט בקידום זכויות האדם בישראל וגם התפקיד של המשפט לתכלל ערכים נוספים כמו שלטון החוק והמשפט והאינטרס הציבורי בכללותו.
הצעת החוק החדשה יוצאת מנקודת הנחה טובה – הצורך לעגן סוף סוף את מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה. אלא שהעיגון הזה שבהחלט היה מקום לאזנו בין ה"משפט" של זמיר לבין "החוק" של נאמן הנחית את מעמד היועץ למקום הכי נמוך בעולם. אפילו לא פרשנו המוסמך של החוק, אלא "יועץ", כמו שאוהב לוין להטעים ולהדגיש – מישהו שנותן בסך הכל נותן עצות, כמו החתול המסורס, בבדיחה המפורסמת. סירוס וייעוץ - זה בדיוק מה שמתאים גם למקרה שלנו.
