סגור
מימין רן ארז ו יואב קיש על רקע כיתה ריקה
משמאל: שר החינוך יואב קיש: מציע הסכם שאף ארגון לא היה מקבל. יו"ר ארגון המורים רן ארז: מקבל בלי לתת (צילומים: יאיר שגיא שלו שלום יריב כץ)

פרשנות
סמוטריץ' מוכן ללכת עד הסוף במאבק במורים, נתניהו נפקד

ארגון המורים החל בשביתה בעיתוי הגרוע ביותר וללא תשומת לב ציבורית. לאור ההתעקשות של שר האוצר לעשות שרירים מול רן ארז מבלי להתחשב במחיר השביתה, ספק אם יהיה פתרון ללא התערבות ראש הממשלה, שבינתיים נשאר אדיש

ספק אם יו"ר ארגון המורים רן ארז יכול היה לבחור זמן גרוע יותר לפתוח בשביתות מורים - כאשר כל הקשב של המדינה נמצא בנושא החטופים. בקושי אפשר היה לזכור אתמול שזו פתיחת שנת הלימודים, ובמקרה של התיכונים השובתים, היא אכן לא נפתחה. ארז אומנם הודיע במסיבת עיתונאים שגם הארגון שלו יצטרף למאבק למען עסקה מיידית, אבל שביתת המורים נדחקה לשולי החדשות. שביתות אחרות לגמרי יעסיקו בימים הקרובים את דעת הקהל.
עד שיש שנה שהלוח שלה יוצר באמת חודש שאפשר ללמוד בו לפני החגים, השביתה תכרסם בו, וכרגע לפחות נראה שלצדדים המעורבים לא אכפת. רן ארז הבהיר אתמול שהארגון שלו צבר מאז השביתה האחרונה ב־2007 קרן שביתה שמספיקה לסיוע למורים שיתקשו לעמוד בחודש או חודשיים ללא משכורת, למשל אמהות חד־הוריות וזוגות ששניהם מורים בתיכונים. במשרד החינוך הגיבו לאמירה בזלזול.
מה שברור כרגע הוא שמרכז השלטון המקומי, המעסיק של המורים, לא מפגין שום נטייה לבקש צווי מניעה לשביתה, ואם היה מבקש, סביר שלא היה מקבל. אומנם בתי הדין לעבודה נוטים למנוע שביתות בתיכונים באמצע השנה או מאוחר יותר מפאת הצורך של תלמידי י"ב להיבחן לפני גיוסם - אבל הבחינות רחוקות, וקשה מאוד לראות את בית הדין לעבודה מתערב לפני שעברו החגים.
אם יש משהו שהתברר אתמול מעל לכל ספק, זה שהאיש היחיד שיכול להתערב ולעשות סדר הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלא שנתניהו עד היום גילה חוסר עניין בנושא ומתנהג כאילו זו שביתה במדינה אחרת. אפשר להסביר את חוסר העניין בכך שנתניהו מתעניין בעיקר במה שקשור להישרדות שלו ושל ממשלתו, וכאשר לא מסתמנות בחירות, לשאלה כמה הציבור יתעצבן משביתה של התיכונים יש מעט השפעה על יציבות שלטונו.

1 צפייה בגלריה
אינפו סכסוך הסכם השכר של המורים
אינפו סכסוך הסכם השכר של המורים
סכסוך הסכם השכר של המורים

התערבות נתניהו חיונית מכיוון שנראה ששר אוצר בצלאל סמוטריץ' נישא על גבי חזון משיחי של "אני אראה לרן ארז מה זה", ומוכן לגרור את המערכת לשבועות ארוכים של שביתה בגלל הדרישה לחוזים אישיים. קשה שלא להסכים שיש לארז טיעון חזק: תחת ממשלה סבירה, אולי 6% חוזים אישיים זה באמת מתן גמישות ניהולית. תחת ממשלה שרואה בפורום קהלת מדריך רוחני, כל סדק הוא פתח להפיכה משטרית.
האוצר ומשרד החינוך טוענים שארז הסכים לחוזים האישיים בהסכם בעל פה שהושג ב־31 באוגוסט בשנה שעבר וחזר בו. כדאי שסמוטריץ' יזכור שהחוזים האישיים לא מעוגנים בשום הסכם כתוב. קשה מאוד לראות אותו מסביר בבית הדין לעבודה למה המערכת מושבתת בגלל דרישה חדשה לגמרי מהמורים. לא בטוח שזה יעבור. לכן, כדי לסיים את השביתה יש צורך בהרבה יצירתיות ובעיקר בוויתור של האוצר על החוזים האישיים. לטובת מה למשל? אולי הסכמה לטבלת שכר חדשה לגמרי למנהלים, והסכמה של המורים לגמולי שכר גמישים שהמנהלים יוכלו לחלק למורים.
אלא שגם אם יימצא פתרון לחוזים האישיים, המחלוקת הנ"ל לא נפתרה: האוצר ומשרד החינוך טוענים שארז קיבל בשנה שעברה ויתורים בתמורה להסכמה שלו לחוזים האישיים. ממילא הציפייה בממשלה היא שהמורים ישלמו מחיר על כך שאין חוזים אישיים, אבל המורים לא מסכימים. ויכוח דומה יש לגבי משמעות העיצומים בשנה האחרונה: המורים מצפים לקבל את התוספת שסוכם עליה באוגוסט 2023 של 800 שקל לחודש רטרואקטיבית מספטמבר 2023 (9,600 שקל עד עכשיו), אך האוצר טוען שיש מחיר לעיצומים.
לפי אחד המתווים שהציג קיש השבוע, אומנם המורים יקבלו את 9,600 השקלים שלהם רטרואקטיבית - תוספת השכר שלה ציפו בשנה שעברה - אבל העלאות השכר של השנה הקרובה יקטנו: בספטמבר הקרוב המורים יקבלו פעימה נוספת של תוספת 200 שקל למשכורת במקום 800, ובסך הכל תוספת של 1,000 שקל למשכורת במקום 1,600. שום יו"ר ועד סביר לא היה מסכים לכך. יש כל כך הרבה מחלוקות וכל כך מעט אמון - כלומר, אין בכלל - שבלי החלטה נחרצת של מתווך בעל משקל להושיב את שני הצדדים עד שייצא עשן לבן לא נתקרב פתרון.
להלן עוד שלושה נושאים במחלוקת: הסכם קיבוצי, מעצם טיבו, כולל הסכמה על "שקט תעשייתי" לכמה שנים. אלא שלמרות ההסכמים הקיבוציים, ארגון המורים בתקופת ארז לא הפסיק לנקוט עיצומים על נושאים שלטענתו לא היו בהסכמים. לכן האוצר דורש שקט תעשייתי לא רק על מה שמוסכם אלא על כל מחלוקת שקיימת היום בסדר היום הציבורי. בארגון המורים רואים בכך פגיעה קשה בחופש המאבק המקצועי שלהם.
מחלוקת נוספת: האוצר רוצה להעמיד לרשות המנהלים גמולים גמישים למורים בהיקף של 125 מיליון שקל. ארגון המורים לא מאוד מתלהב, ובין היתר רוצה לקבוע קריטריונים, מה שאומר שהגמישות לא תהיה גמישה.
הנושא השלישי הוא שכר המנהלים, שמקבלים שכר כאילו הם מורים עם גמול ניהול. בשל כך מורים רבים סבורים שלא משתלם להיות מנהלים, לא רק בגלל האחריות הכבדה אלא גם כי מנהלים עובדים בחופש הגדול. האוצר ייעד 50 מיליון שקל לתוספות מנהלים ודרש טבלת שכר חדשה שתנתק אותם מהמורים. ארז מתנגד. ב"מנהיגים", ארגון מנהלי בתי הספר, חוששים שהם יוקרבו וייאלצו להסתפק במשכורת 13, מבלי שינתקו אותם מההסכם הכללי. באוצר מסבירים שתוספות למנהלים הן כסף קטן וחכם שיכול להביא תוצאות גדולות. זה נכון, ולכן ראוי היה שיתעקשו על שיפור התנאים שלהם הרבה יותר מאשר על חוזים האישיים.