סגור

נדחתה התביעה של גד פרופר נגד נסטלה: לא זכאי לקבל 40 מיליון שקל מהחברה

פרופר, ממקימי אסם מימש את מניותיו בחברה כשמכר אותן ב-2012 לנסטלה ב-369 מיליון שקל. ביהמ"ש קיבל את טענת נסטלה, כי לאחר שמומשה האופציה של פרופר למכירת המניות, לא ניתן 'להקימה לתחייה' בשלב מאוחר יותר ולדרוש סכומים נוספים עבורה

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את התביעה של גד פרופר נגד חברת נסטלה, בעלת חברת אסם, שפרופר היה ממקימיה יחד עם אחיו דן, ושניהם הועסקו בה 40 שנה.
השופט גרשון גונטובניק קבע בבית המשפט המחוזי כי פרופר לא יקבל את 40 מיליון השקלים שתבע מנסטלה. פרופר מימש את מניותיו בחברה כשמכר אותן ב-2012 לנסטלה ב-369 מיליון שקל. ארבע שנים לאחר מכן ביצעה נסטלה הצעת רכש ומחקה את אסם מהבורסה ברכישת בעלי המניות האחרים במחיר גבוה יותר.

ב-2019 הגיש גד פרופר תביעה נגד נסטלה לבית המשפט המחוזי על ההפרש בין המחיר שבו מכר את מניותיו לנסטלה ב-2012 לבין המחיר שבו רכשה נסטלה את מניות הציבור שהיה גבוה יותר. המחיקה התבצעה ב-2016.

1 צפייה בגלריה
מוסף שבועי 12.7.18 דנא גד פרופר תעשיין
מוסף שבועי 12.7.18 דנא גד פרופר תעשיין
גד פרופר
(צילום: אוראל כהן)

פרופר שיוצג בידי עו"ד רובי בכר וטלי מיכלין ממשרד פישר בכר חן, טען כי בשנת 2004 כרתה נסטלה הסכם עם משפחת פרופר לרכישה עתידית של מניותיהם. על פי התביעה, הסכם זה שינה ושיפר את זכותם של גד ואחיו דן למכור את מניותיהם לנסטלה עד לשנת 2026.
לפי התביעה, למחיר הרכישה נקבעו שלוש חלופות כשהמוכרים רשאים ליהנות מהחלופה הגבוהה מביניהן, "לרבות הזכות ליהנות מהפרמיה הגבוהה ביותר שתשולם על ידי נסטלה לרכישת מניות אסם לכל צד שלישי". פרופר טוען בתביעה כי "כוונת הצדדים היתה שככל שצד שלישי כלשהו אכן ייהנה מפרמיה גבוהה יותר על מחיר השוק של המניות עד ליום 31.7.2026 ייהנו מכך גם מי מהמוכרות, וזאת גם אם הרכישה מהצד השלישי תעשה במועד מאוחר להפעלת האופציה".
ב-2012 מכר גד פרופר לנסטלה את מניותיו באסם על פי ההסכם תמורת 371.7 מיליון שקל. המחיר שקיבל על רוב המניות היה 67.8 שקל למניה, ששיקף פרמיה של כ-19% על מחיר המניה הממוצע בבורסת ת"א ב-30 הימים שקדמו לעסקה, ועל חלק אחר של המניות הוא קיבל 64.2 שקל למניה, מחיר ששיקף פרמיה של 12.5%.
ארבע שנים אחרי כן, באפריל 2016, נסטלה רכשה מהציבור את כל מניות אסם, שנמחקה מהבורסה בתל אביב והפכה לחברה פרטית. המחיר שבו רכשה נסטלה את אחזקות הציבור במנייה עמד על 82.5 שקל למניה, ששיקף פרמיה של 30.2% על מחיר מניית אסם הממוצע בבורסה ב-30 הימים שקדמו לעסקה.
פרופר טען בתביעתו כי הסכם רכישת המניות ולשונו הברורה מחייבים את נסטלה לשלם לו את ההפרש שבין התמורה ששולמה לו לבין התמורה שהיתה משולמת לו לפי הפרמיה ששולמה לציבור – סכום העומד על 39.3 מיליון שקל בתוספת הפרשי ריבית והצמדה.
נסטלה התנגדה לתביעה וטענה – באמצעות באי כוחה, עוה"ד אהרן מיכאלי, יהודה רוזנטל, עוז סאסי ואסף דהן ממשרד גולדפרב זליגמן ושות' – כי מעת שמומשה האופציה, לא ניתן 'להקימה לתחייה' בשלב מאוחר יותר ולדרוש סכומים נוספים עבורה. נסטלה הבהירה כי לשון האופציה אינה תומכת בטענותיו של גד פרופר, ובנוסף הוכיחה באמצעות סקירת הרקע שקדם לגיבוש ההסכם בשנת 2004, כי גם אומד דעת הצדדים אינו תומך בפרשנות של גד פרופר להסכם.
פסק הדין קיבל את טענות נסטלה ברובן הגדול וקבע כי יש לפרש את האופציה בהתאם לפרשנות הטבעית של אופציה כך שלאחר מימושה אין לה עוד תוחלת. בית המשפט דחה את הניסיונות של גד פרופר למצוא עיגון לפרשנותו בלשון ההסכם, וקבע כי לצרכי פרשנות חוזים, לא ניתן להסתפק בדרש מקום בו נדרש פשט, וכי אין בלשון ההסכם כל עיגון אמיתי לפרשנות של גד פרופר לפיה הוא זכאי להתאים את התמורה שיקבל בשל אירועים שיתרחשו לאחר מימוש האופציה.
בית המשפט קיבל את טענות נסטלה גם בקשר לרקע שהוביל לכריתת ההסכם והכללת האופציה, וקבע כי העובדות מלמדות שהצדדים לא התכוונו לכלול בהסכם מנגנון התאמה בדיעבד, אלא לתת לאחים פרופר אופציה כמובנה הטבעי והרגיל. השופט חייב את גד פרופר בתשלום הוצאות נסטלה בסכום של 115,000 ששקל.