משפט שדהמהמלחמה ועד גיוס חרדים: בין אחריות אישית להשתמטות ממנה
משפט שדה
מהמלחמה ועד גיוס חרדים: בין אחריות אישית להשתמטות ממנה
שלושה אירועים שבהם אחריות - ובעיקר השתמטות ממנה - הם לב העניין. נציב ביקורת הפרקליטות, השופט מנחם פינקלשטיין, מזכיר את המובן מאליו: "בזמן אסון יראו את המנהיג כאחראי"; תלמידי ישיבות עותרים נגד הקושי להשתמט מאחריות; ובג"ץ מתיר לנשים להשתתף בבחירת רבנים ראשיים, כי אחריותם חלה גם עליהן
1. רק אחריות אישית היא אחריות אמיתית. "לא יכול להיות שכשקורה כזה אסון קולוסאלי, לא יראו את המנהיג כאחראי", אמר השופט (בדימוס) ד"ר מנחם פינקלשטיין בשבוע שעבר בכנס להשקת ספרו של איתמר לוין "ערעור פלילי". פינקלשטיין, לשעבר הפרקליט הצבאי הראשי ושופט מחוזי, היה ראש ועדת החקירה לבריחת האסירים מכלא גלבוע ומכהן כיום כנציב ביקורת הפרקליטות. את הציטוט הקדיש פינקלשטיין למשה רבנו שהוענש במניעת כניסתו לארץ בגלל אחריותו לאסונות שאירעו לעם במדבר. ואם משה, אז קל וחומר שהאחריות משתרשרת למנהיגים נוספים, פחותים ממשה או לפחות בשיעור קומתו. בנימין נתניהו, למשל.
פינקלשטיין, כעובד ציבור, נמנע כמובן מלנקוב בשמו של נתניהו, אבל הסאבטקסט השלים את החסר. ועדות חקירה, אמר, מעולם לא הטילו אחריות מיניסטריאלית כיוון שזו אחריות ריקה מתוכן מעשי. זו אחריות שנגזרת מלוח השנה בלבד - מי היה בשלטון בתאריך שבו קרו המחדל והאסון. לכן נמנעו עד כה ועדות החקירה מלהטיל אחריות מיניסטריאלית והעדיפו את האחריות האישית - הישירה או העקיפה - כדי שניתן לגזור ממנה מסקנה אישית: כמו ועדת כהן לאירוע הטבח בסברה ושתילה שהרחיקה את אריאל שרון ממשרד הביטחון, או ועדת אור לאירועי אוקטובר 2000 במגזר הערבי שהרחיקה את שלמה בן עמי מהמשטרה וביטחון הפנים.
פינקלשטיין ציטט מדברי מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס מדו"ח אסון השריפה בכרמל. לינדנשטראוס גינה את "תפיסת המחסה בחיקה החמים של האחריות המשותפת או של האחריות המיניסטריאלית שאיננה ממוקדת ואיננה חד־משמעית". והוסיף המבקר: "ההסתתרות מאחורי מסך זה תכליתה המעשית היא לאפשר לשר להתנער מאחריותו האישית לכל מעשה או מחדל שבתחום משרדו ולגלגל אותה ממנו והלאה — לדרג הכפוף לו, או לאחרים".
מלינדנשטראוס ממשיך פינקלשטיין לאברהם שלונסקי, שבשירו "פיט ופוט" שואל פוט "מהו פשר אחריות?”. והתשובה היא: "אם במכנסיו של פוט / כל הכפתורים 'קפוט' / אז ידע גם גולם איש / כי העסק עסק ביש. / אך הנה כפתור אחד / על פי נס נשאר לבד, / אז עליו האחריות / בעד מכנסיו של פוט".
שוב, נזדקק לסאבטקסט - לסכנה שמדינה שלמה תיתפס עם המכנסיים למטה בגלל שכל הכפתורים נותקו ונותר רק כפתור בודד שאחראי לתחזוקתם. ומי הכפתור? פינקלשטיין סירב לפרט. כל אחד יכול להשלים כרצונו: מערכת המשפט, גנץ־איזנקוט, האחים לנשק? ויש כאלה שעדיין מאמינים שהכפתור הזה הוא נתניהו, שגדול אפילו ממשה רבנו שעליו הוטלו גם אחריות וגם סנקציה.
2. לבני הישיבה קשה להשתמט. פגיעה קשה בבחורי ישיבות נחשפה בעתירה שהוגשה לבג"ץ בידי עמותה בשם "איחוד הישיבות בארץ ישראל". העמותה מייצגת צעירים חרדים שנפלו. נפלו בין הכיסאות: בין פקיעת פרק ג1 לחוק שירות הביטחון שהסדיר את ההשתמטות עד יוני 2023 ועד להסדר חדש שטרם נחקק.
את תקופת הביניים הזו אמורה להסדיר החלטת הממשלה 682 שכותרתה "השירות בצבא הגנה לישראל והוקרת המשרתים". החלטה זו קובעת כי "לא יינקטו הליכים לגיוסם של תלמידי ישיבות ככל שיוצגו אישורים בדבר לימודיהם בישיבות, וזאת עד ליום 31 במרץ 2024".
עורכי הדין נדב גדליהו, שמואל הורביץ וישראל קדוש הם באי כוח העמותה ומספר תלמידי ישיבות. הם טוענים שצה"ל, בהערמת הקשיים על תלמידי ישיבות המבקשים להשתחרר משירות, מפר את החלטת הממשלה שרוחה ברורה: "הגמשת הדרישה מבני הישיבות (רק הצגת אישור ולא עמידה בתקנות ונהלים אחרים) ולכל הפחות 'הקפאת מצב' בסוגיה סבוכה זו עד להחלטת הכנסת". דרישתם היא שגם ללא חוק מפורש, מרוח ההחלטה, ימשיך הצבא לשחרר בני ישיבות, ולפחות לא להטרידם בבירוקרטיה מסובכת מדי בדרך החוצה מהבקו"ם.
כדאי לשים לב למינוח שחוזר לכל אורך העתירה המקונן על הורדת העותרים מ"מעמדם כבני ישיבה". הורדה למה? למעמד של משרת בצבא. "כל מי שמעמדו הורד לפני פקיעת הפרק 'נפל בין הכיסאות'", נכתב בעתירה, ולשיטת מיטב לא יכול עוד להמשיך את לימודיו בישיבה עד שיחוקק חוק חדש או הנחיות חדשות בעניין — מועד לא ידוע".
מיטב היא היחידה בצה"ל שאמונה על הגיוס לצבא, והופקדה מטעם שר הביטחון על צווי דחיית שירות לחרדים. שר הביטחון, מפקד מיטב וסגניתו, נטען בעתירה, "אוחזים במקל משני צדדיו. מצד אחד, הם מסרבים לאפשר לעותרים לערער על הורדת מעמדם, זאת בטענה שלאחר פקיעתו של הפרק לא ניתן לדון בהחלטות שנעשו מכוח אותו הפרק; ומצד שני, הם מסרבים להקפיא את גיוסם, כפי שהוחלט בהחלטת הממשלה, אף שהם עומדים בכל הדרישות המהותיות בטענה שמעמדם הוסר". לשרת בצבא זו מטלה קשה, ומסתבר שגם השתמטות אינה קלה. במיוחד כשהיא כרוכה, שוד ושבר, בהכרת החרדים בבג"ץ ובזעקה לישועתו.
במקביל לעתירה זו מתנהלת מערכה נגד המשך המימון ואי־הגיוס של בחורי הישיבות. עומדים מאחוריה עורכי הדין משה שפירא ואבי קורצברג שעתירתם אוחדה עם זו של עורכי הדין גלעד שר וגלעד ברנע. הדיון בהן נקבע ל־26 בפברואר בפני ההרכב הבכיר בעליון עוזי פוגלמן, יצחק עמית ונעם סולברג.
אחת התשובות של שפירא לבג"ץ נפתחת בציטוט הבא שמשלב תורה ואקטואליה: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאּו לַמִּלְחָמָה וְאַתֶם תֵשְבּו פֹה ותמשיכו בלימודים בישיבה במימון המנוגד לפסיקות בית המשפט העליון ולחוק החל, בשעה שאַחֵיכֶם לוחמים ונופלים, והם ובני משפחותיהם נושאים בנטלים הנוראים — האם אין קֹול דְמֵי אָחִּיָך צֹעֲקִּים אֵלַיכם מִּן הָאֲדָמָה"?
3. "רב" אינו רק בעל הסמכה לרבנות. ברוב של שני שופטים ליברלים נגד שמרן אחד הכריעו השופטים יצחק עמית ודפנה ברק־ארז כנגד דעתו של דוד מינץ בעד מינוי נשים לאסיפה הבוחרת את הרבנים הראשיים ואת מועצת הרבנות הראשית. העותר, "מרכז רקמן לקידום מעמד האשה", עורר באמצעות עורכי הדין קרן הורוביץ ושי זילברברג את השאלה האם המונח "רבנים" באסיפה הבוחרת מכוון רק למי שקיבלו סמיכה מהרבנות הראשית או לכל מי שהם בעלי השכלה תורנית, ולכן אין מניעה למנות גם נשים הממלאות תנאי זה.
"נשים אינן נכנסות לגדרו של המונח מפני שאין כיום מסלול להסמכתן ל'רבנות'", כתב השופט מינץ. השופטת ברק־ארז השיבה: "המונח 'רבנים' בסעיף 7(8) לחוק הרבנות הראשית (שקובע את הרכב האסיפה הבוחרת — מ"ג) יכול להתפרש כמכוון גם לנשים המשמשות בתפקיד 'רב' במובן המסורתי של המילה, כלומר לאו דווקא בעל הסמכה לרבנות".
בנוסף להשכלה הלכתית נדרשת, גם לערך השוויון יש כאן תפקיד, והעיקר, לדבריה של ברק־ארז, הוא ש"הבחירה ברבנים הראשיים משפיעה באופן מובהק גם על נשים כחלק מהחברה הישראלית בכלל, והדתית בפרט". ומוסיף על כך עמית: "אין חולק כי קולן של נשים ראוי להישמע גם בפן הדתי־הלכתי, שהרי חמישים אחוז מהציבור הנזקק לשירותי דת הם נשים, כך שהייצוג של נשים יהודיות באסיפה הבוחרת נדרש הן בפן הציבורי והן בפן הדתי־הלכתי".
עוד ארוכה הדרך למינוי נשים לרבנים ראשיים, למועצת הרבנות או לבתי הדין הרבניים. אבל פסק הדין הזה ממשיך במגמת ההכרה במעמדן ההלכתי של נשים. חלילה מלהקביל, אבל קצת מזכיר את הבדיחה על החתול שמנוע מלבצע אבל כשיר לייעוץ בלבד.
