דעההחיים בפקק: איך בוחרים כלי התחבורה שמשמש אותנו ביומיום?
דעה
החיים בפקק: איך בוחרים כלי התחבורה שמשמש אותנו ביומיום?
ה-OECD פרסם לאחרונה מחקר לגבי ההרגלים והאופן שאנו בוחרים את ערוצי ההתניידות התחבורתית שלנו. לפי הממצאים, רמת ההכנסה, המיקום והמודעות הסביבתית מנחים את ההחלטות שלנו בנושא
בעודי מזדחל בפקק טיפוסי בדרך ממקום עבודתי לביתי, נהנה ממראות השקיעה, תהיתי, מדוע כל כך הרבה רכבים פרטיים מקיפים אותי? כיצד זה אני מתקשה לראות תחבורה ציבורית? ומה מבדיל בין אלו שבחרו לעשות שימוש ברכבים חשמליים לבין אלו כמוני ששאון הדלק עדיין מלווה אותם.
מן הסתם, המציאות התחבורתית סביבי אינה יד המקרה ואין ספק שהיא חשובה להתנהלותו הכלכלית והעסקית של המשק.
אז היה גם מי שבדק זאת לעומק. באתר ה-OECD פורסם לאחרונה מחקר מעניין לגבי ההרגלים והאופן שאנו בוחרים את ערוצי ההתניידות התחבורתית שלנו. החוקרים שאלו איך אנו בוחרים את סוגי כלי התחבורה והדלקים המשמשים אותנו לצורך כך.
הם מצאו כי רמת ההכנסה, המיקום והמודעות הסביבתית מנחים את ההחלטות שאנו מקבלים בנושא. פרטנית, גישה נוחה לעמדות הטענה עשויה להגדיל משמעותית את הסיכוי שנעדיף רכבים חשמליים על פני סוגים אחרים של כלי רכב.
במאמר מוסגר, זה נשמע לי הגיוני אם כי לאחר עשרות שנים על הכביש אני מודה שקשה לי מאוד בלי הסאונד הישן והטוב של המנוע.
מכל מקום, לעניינינו, לאחר שבחנו את התנהגותם של כ-17,000 משקי בית ב-9 מדינות OECD, גילו החוקרים כי צמיחה של ההכנסה האישית מגדילה את הביקוש לנסועה ואת הבעלות הפרטית על כלי רכב. הגיוני, אך מעניין שהממצא הזה מאפיין במיוחד קבוצות הכנסה נמוכות יותר.
החוקרים גם מצאו שלמיקום תפקיד מפתח בקבלת ההחלטות. המתגוררים בערים נוטים פחות להשתמש ברכב פרטי משום שחלופות התחבורה הציבורית העומדות לרשותם טובות יותר. מנגד, למתגוררים במקומות מרוחקים סיכוי גבוה יותר ב-12% לרכוש בעלות על כלי רכב. ושימו לב – בקרב תושבי כפרים הסיכוי גדל ל-20% עד 30% ובלא מעט מקרים הם יעשו זאת לצורכי פנאי.
ושוב, במאמר מוסגר, האם מדינת ישראל, המעוניינת לדלל את הצפיפות התחבורתית, אכן מציעה חלופות נסועה ציבורית מספקות על מנת לנצל ממצא חשוב זה? דומה שמשרד התחבורה ימצא עניין רב במחקר החדש.
לבסוף, נמצא כי תושבים כפריים יעדיפו מנועי דלקים (בעירה פנימית ובפרט מנועי דיזל) יותר מאשר תושבי ערים. המחקר מעלה כי ההסתברות שהציבור הער לנושאי איכות הסביבה ירכוש רכב פרטי נמוכה ב-6% עד 7% מאלו שפחות מודעים לנושא. יתרה מכך, בקרב אלו שירכשו בכל זאת רכב פרטי, הסבירות לכך שיבחרו רכבים חשמליים גבוהה יותר ב-5%.
כרגיל בטורים שלי, אני משתדל להביא לידיעת הקוראים נושאים אקטואליים היכולים גם לעניין ולשמש את מקבלי ההחלטות.
אחת ההשלכות שאני מוצא מהנתונים הוא שככל שהתפלגות ההכנסה הלאומית תהיה שוויונית יותר, כך עשוי הביקוש לבעלות על כלי רכב פרטיים לצמוח לאט יותר והצפיפות התחבורתית תוקל הדרגתית. זאת, לכל רמה נתונה של היצע עורקי תחבורה. בתוך כך, שיפור הנגישות התחבורתית לאזורים הסביבתיים יפחית אף הוא את הביקוש לכלי רכב הפרטיים.
לבסוף, עולה כאן שאלת מדיניות. לאחרונה הודיע משרד האנרגיה כי מתווה איפוס פליטות גזי החממה לשנת 2050 יואט מ-87% ל-77% ולא נמסר לוח זמנים פרטני. לדעתי, ככל שמדינה חותרת לעמוד ביעד שהציבה לעצמה ולשדר אמינות בנושא, ממצאי הסקר יכולים להנחות את מדיניותה. בין השאר, כפי שגם החוקרים מסיקים, צריך לשפר את תשתיות ההטענה. חלופה זו אפקטיבית הרבה יותר ממתן סבסוד לרוכשים רכבי חשמל.
מכל מקום, המשך המציאות הנוכחית רק יאריך את משך השהייה שלנו בכבישי ארצנו, משום שקרוב לשליש ממשתמשי הדרך נוטים להתמיד בחלופה התחבורתית שהורגלו. נקודה למחשבה.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
