פרשנות השבוע שהוכיח כי מערכת אכיפת החוק עדיין נאבקת במזימות הממשלה
פרשנות
השבוע שהוכיח כי מערכת אכיפת החוק עדיין נאבקת במזימות הממשלה
היועמ"שית פועלת למען הקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדל 7.10, שופטי בג"ץ מבקשים להאיץ מינוי נשיא לעליון, ומפכ"ל המשטרה מתריע על התערבות פסולה של השר בן גביר: שלושה אירועים שמלמדים כי הדמוקרטיה הישראלית לא אמרה את המילה האחרונה
שלושה אירועים משפטיים חתמו את השבוע שחלף: בג"ץ הוציא צו על תנאי בעתירות להאיץ בחירתם של נשיא ושני שופטי בית משפט עליון; היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה הודיעה לבג"ץ שיש להשהות את בדיקת מבקר המדינה לגבי מחדל 7 באוקטובר; והמפכ"ל עדכן את היועצת המשפטית לממשלה על התערבות פסולה חוזרת של השר בן גביר במתן הנחיות מבצעיות למשטרה.
המשותף לשלושתם הוא שמערכת אכיפת החוק עדיין קיימת. עדיין חיה ונושמת. עדיין חיה ובועטת. עד כמה הבשורה הזו יכולה לנחם באמת את הפסימים שחוזים את חורבנה של הדמוקרטיה הישראלית - אין לדעת. בכל מקרה, טוב לדעת שכל הפונקציות בהיררכיית שלטון החוק – מפכ"ל, יועמ"שית, בג"ץ – נטלו חלק בשלושת מפגני העצמאות המשפטית שנמנו לעיל.
המשותף לכל השלושה הוא המאמץ להתייצב מול מזימות שלטוניות – גלויות וסמויות – שנועדו לרמוס את שלטון החוק ואת המסורת המשפטית של ישראל לטובת ההפיכה המשטרית. לטובת הפקעת עצמאות שומרי הסף והמשך העברת הכוח לממשלה.
המפכ"ל חוזר ומתריע, ולא בפעם הראשונה, על ההתערבות הפסולה של השר לביטחון לאומי במתן הנחיות מבצעיות למשטרה. נכון, המפכ"ל מתנהל על אדי הדלק האחרונים של כהונתו שלמעשה הופסקה בידי ועדת החקירה לאסון מירון, אבל בישורת האחרונה, חשוב שימשיך להתריע וימשיך לחשוף את ההשתלטות המסוכנת של השר על המשטרה. אלה חומרים שלבטח יעלו בבג"ץ נגד תיקון פקודת המשטרה ויסייעו לשופטים להבין טוב יותר את משמעות אזהרת ודרישת היועצת המשפטית לממשלה בהתנגדותה לתיקון הנדון – החובה לעגן בחוק, ואפיל בחוקה, את הממלכתיות, העצמאות והניקיון של המשטרה מכל זיקה פוליטית.
היועצת המשפטית לממשלה, שבשבוע שעבר המליצה לממשלה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, פוסלת את בדיקת מבקר המדינה. היא שותפה מן הסתם לחשד ש"התלהבות" המבקר למהר ולבדוק את הצבא נגזרת ממאמץ לשים רגל בדלת, להקדים את ועדת החקירה ולקבוע ממצאים שימהרו "לשים את הצבא על הגריל" באופן שישרת את ראש הממשלה. במציאות המשטרית-פוליטית שנוצרה כאן, המבקר לא נהנה ממוניטין עצמאי מספיק שניתן לסמוך על בדיקתו.
הצו שבג"ץ הוציא לשר המשפטים יריב לוין נועד להאיץ את בחירת הנשיא ושופטים לעליון. לוין מעכב את הבחירה, בגלל שהוא במיעוט בכל הקשור להצבעה דמוקרטית בוועדה למינוי שופטים. הוא עושה כמיטב יכולתו לעכב את הבחירות האלה או לסחור בהן כדי למקסם את הגשמת שאיפותיו: או למנות את יוסף אלרון לנשיא תמורת התפשרות על זהות שני השופטים שייבחרו; או למנות שני שופטים שמרנים תמורת הסכמה למינוי יצחק עמית כנשיא. במצב רגיל הוא היה משיג פחות. בהצבעה רגילה עמית היה נבחר לנשיא ושני השופטים היו נבחרים בפשרה – ליברלי ושמרני. המאמץ העיקרי של לוין הוא בחזית הנשיא. זה שיקבע את חברי ועדת החקירה הממלכתית. זה שאולי יקבע את ההרכב שידון בערעורים על תיקי האלפים של בנימין נתניהו.
ונחזור לשאלה, האם סימני החיים האלה שהתגלו הם ביטוי לחוסנה ומוצקותה של המערכת, או למצוקת פרפוריה האחרונים? לטעמי, יש להעדיף את האפשרות הראשונה. פשוט, כי אין לנו ברירה אחרת.
