משפט נתניהו: עדי התביעה רואים לאן נושבת הרוח ולא מוכנים להמר נגדה
משפט נתניהו: עדי התביעה רואים לאן נושבת הרוח ולא מוכנים להמר נגדה
עדי התביעה האחרונים שעלו להעיד השבוע בתיק 4000, יפעת בן חי שגב ודוד שרן, נראו כמי שעושים הכל כדי להימנע מלהפליל את נתניהו. לא מן הנמנע, שתוצאות הבחירות והממשלה המתהווה נתנו להם את הביטחון לצאת בבוטות נגד התביעה
אחרי ד״ר יפעת בן חי שגב עלה אתמול לדוכן העדים בתיק 4000 דוד שרן, מי שהיה ראש הסגל במשרד ראש הממשלה תחת בנימין נתניהו. שניהם, אגב, עדי תביעה. שניהם, אגב, לא ממש משתדלים להסתיר את דעתם על התביעה. את דעתם השלילית. אם אלה עדי התביעה, מעניין יהיה לחכות ולצפות בעדי ההגנה.
1. "עוינת למי? עוינת לאמת?"
בעדויותיהם בבית המשפט שרן ובן חי שגב מספרים על האיומים וההפחדות שספגו מהפרקליטות, על התזה שהתביעה ניסתה להסלילם לתוכה, בעל כורחם ובניגוד לאמת. בכך הם מצטרפים לעד המדינה שלמה פילבר, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת, שגם ממנו התביעה אכלה מרורים. הביטוי ״עד עוין״ עלה בהקשר של שלושתם.
התיוג וההכרזה של בית המשפט על עד כעוין לצד שהביא אותו לעדות מאפשרים לאותו הצד לחקור אותו בחקירה נגדית. בפועל, בית המשפט נמנע מההכרזה אבל איפשר את תוצאתה. כך היה במקרים קודמים, ואולי זה יקרה גם הפעם. בכל מקרה, ההכרזה לא ממש נחוצה כי העדים האלה הם בהחלט עוינים לתביעה.
״עוינת למי? עוינת לאמת?״ עקצה בן חי שגב את התובעת עו״ד יהודית תירוש. "את האמת תשאירי לבית המשפט", השיבה תירוש. אבל את האמת יצטרכו השופטים ללמוד מהעדים האלה. וכפי שאמרנו, אם אלה עדי התביעה, מה יגידו עדי ההגנה. אם בארזי התביעה נפלה שלהבת וגו׳.
קשה להשתחרר מהתחושה ששלושת העדים האלה עדיין קשורים לבנימין נתניהו. שלמה פילבר ודוד שרן היו אנשיו המובהקים. גם בן חי שגב נספרה בין עושות דברו. לא חברת ליכוד אבל איכשהו ההחלטות המקצועיות שקיבלה כיו״ר מועצת הכבלים והלוויין נפלו תמיד לצד של נתניהו. וכעת, לאחר הבחירות, נמלאים החברים האלה עזוז וגבורה ומרגישים חופשי לבעוט בתביעה. מבחינתם הם מעידים כרגע כעדי התביעה אבל מטעמו של נתניהו ב״כתב האישום״ שהוא הגיש נגד הפרקליטות, ממש באותו היום שבו נפתח משפטו. במשפט האזרחי קוראים לזה תביעה כנגד. כאן יש לנו כתב אישום כנגד.
וחוץ מזה אין להוציא מכלל אפשרות שעדי התביעה האלה שוקלים מילים. הם רואים מה קורה למי שמעז להפליל או סתם לבקר את ראש הממשלה לשעבר ולעתיד הקרוב. הם רואים את התוכניות שהוא והקואליציה שלו מכינים למערכת המשפט. וכשהם לא ממש בטוחים בשלב הזה מי יישאר בסוף לעמוד על הרגליים – הם ממש לא מוכנים להמר נגד נתניהו. ולכן, הציפייה של התביעה מעדי התביעה האלה לשרת את הנראטיב של כתב האישום המקורי שמאשים את נתניהו בשוחד נתקל בנכונות שלהם לשרת את כתב האישום של נתניהו שמוקיע את התביעה כ״תופרת תיקים״.
אגב, גם שני העדים שקדמו לשגב ולשרן, אנשי משרד התקשורת, הרן לבאות ומימון שמילה, נהגו כבוד רב בנתניהו ולא יצאו מעורם כדי להפלילו.
2. הנאמנות לנתניהו התחזקה
לתביעה יש כלים להתמודד עם עדים שנמנעים במופגן לספק את הסחורה שלשמה הובאו. למשל, הכרזת ״עד עוין״ וחקירה נגדית נוקבת במקום חקירה ראשית מנומסת. למקרים של סתירה חזיתית ממש בין העדות באולם לבין העדות בחדרי החקירות של המשטרה או רשות ניירות ערך, נותן החוק פתרון דרסטי יותר מ"עד עוין" – סעיף 10א המפורסם לפקודת הראיות שמאפשר לקבל כראיה במשפט את תוכן העדות בחקירה, ולהתעלם מהעדות באולם.
זהו סוג של חריג לכלל הפוסל עדות שמיעה (כי השופטים לא נכחו בחקירה). הנשק הזה נחקק ומופעל בעיקר במשפטי פשע מאורגן, כשהעד באולם קופא מפחד לנוכח הנאשמים, משפחותיהם ו'חייליהם' שמאיימים על חייו, ולכן הוא חוזר בו מעדותו.
הדמיון למתרחש בין הרציונל הזה לבין מתרחש בתיק 4000 הוא על אחריות הקורא בלבד. אבל, אין ספק שנאמנות העדים האלה לנתניהו לא רק קיימת, אלא התחזקה. במיוחד אחרי הבחירות כשהתברר מי הולך להיות כאן בעל הבית בשנים הקרובות ומי שמאיים להכחיד את המשפט הזה ולהעבירו מהעולם. אם יצליח – בהחלט כדאי להם שלא להיתפס כמי שניסו לפגוע בו. אם הוא לא יצליח, הם כבר יתמודדו עם הכתם של ״עד עויין״, או 10א.
מעל המשפט הזה מרחפת רוחו של רמי בן יהודה, הרודף הגדול של התובעת הראשית ליאת בן ארי. הוא העונש שצפוי לכל מי שלא מיישר קו. הרוח הגבית הזו מנשבת מהבחירות לממשלה שתקום ולתקשורת הביביסטית (שסימנה את הדס קליין) וגם לאולם בית המשפט. בזהירות ניתן לשער שהמשפט הזה מכאן והלאה יתנהל תחת איומים הולכים וגוברים.
3. "אני מרגיש תחת איום"
דוד שרן פתח אתמול את עדותו ב״אני מרגיש תחת איום, תקפו אותי והטרידו אותי״. בן חי שגב העידה: "החקירה שעברתי הייתה חובבנית, רשלנית ומגמתית, ובצורה מאיימת, ובאופן שצריך להטריד כל אזרח במדינת ישראל, והתוצאה היא שיהיו אמירות בחקירה שהן תוצאה של הטעיה". שניהם מעדיפים לתגבר את ה״הגנה מן הצדק״ של הנאשם מאשר את הצדק של התביעה.
המקרה של שרן מסובך יותר כי הוא נאשם בתיק 3000. אדם שהוא נאשם בתיק אחד ועד תביעה בתיק אחר נמצא בסוג של ניגוד עניינים. בתסבוכת של איום כפול, ואפילו ״סיכון כפול״ אם נוטלים ביטוי מהקשר אחר. הסיכון הוא שהתביעה יכולה להניף מולו מקל או גזר, כאשר התנהגותו בתיק אחד יכולה להשפיע על יחסה אליו בתיק השני. מבחינתו יש כאן תמריץ לרצות את התביעה כעד תביעה בתיק 4000 כדי להרוויח ממנה יחס חיובי כנאשם בתיק 3000. ואם בכל זאת הוא בוחר להתעמת עם התביעה, המשמעות היא שהוא לא ממש מפחד ממנה וכי אבדה לה ההרתעה במאזן האימה שהיא מקיימת מול נתניהו.
בינתיים התביעה מזרימה, ובהצלחה, קטעים מחקירות שרן במשטרה שבהן הוא מתאר מיד ואוזן ראשונות את המודעות של נתניהו ל״בעיה״ שקיימת עם בזק.
4. איפה נמצאת האמת
ומה יהא עלינו, המתעניינים באמת, בסיפור האמיתי? האם העדים סיפרו אותו בחקירה או שהם מספרים אותו באולם? האם בחקירות הם נלחצו שלא כדין כדי לספק גרסה מרשיעה או שהחקירה התנהלה באופן שלא שבר את בחירתם לדבוק באמת, כפי שטען, למשל, ניר חפץ שהעיד שלמרות המכבש והפשפשים העיד את האמת ורק האמת. כאן מדובר בעדי תביעה שלא קיבלו את הטיפול המלא של ניר חפץ, ועדיין הם מאשימים את התביעה בחקירה מגמתית וב״ראיית מנהרה״ כלשון הסניגורים.
