ראיון"אם הייתי פועל מהבטן, הייתי מכניס את כל הפליטים לארץ"
ראיון
"אם הייתי פועל מהבטן, הייתי מכניס את כל הפליטים לארץ"
“המלחמה באוקראינה היא לא הראשונה ולא האחרונה"; "כל אחד יגיד שהמקרה שלו הוא ייחודי"; "ישראל היא המקלט של העם היהודי". תומר מוסקוביץ, מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, אחראי ליישום מדיניות ההגירה של ישראל. על ההמתנה לחידוש דרכון הוא אומר: “אפליקציית זימון התורים נוראית"
כמנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, אתה זה שלפעמים צריך לבצע החלטות כמו לשלוח פליטים מאוקראינה הביתה לזירת מלחמה ולא לתת להם להיכנס לארץ. איך אתה מרגיש עם זה?
“אני חושב שבמקרה זה התפקיד שלנו לפעול מהראש ולא מהבטן. מבחינת הבטן — ברור שהייתי מעדיף להכניס את כולם. בהנחה שכולם אומרים לי את האמת, ואני מניח שרובם אומרים לי את האמת. אלה מקרים קשים, אלה לא אנשים שעוברים תקופה קלה בחיים. אבל צריך לזכור שהמלחמה באוקראינה היא לא המלחמה הראשונה וכנראה גם לא המלחמה האחרונה.
על מדיניות ההגירה: "בכל רגע נתון באפריקה יש חמש מלחמות שמייצרות סיפורי זוועה קשים מאוקראינה, וכולם היו שמחים להגיע לפה. ישראל היא לא מדינה שקולטת פליטים"
“עד היום היתה מדיניות מאוד עקרונית ומשמעותית שמדינת ישראל היא מדינת מקלט של העם היהודי ולא של כל פליטי העולם. ולכן, למשל, בקיץ כשאפגניסטן נפלה לידי הטאליבן, לא היה כאן לחץ ציבורי להכניס פליטים מאפגניסטן אף על פי שהיו לנו בקשות, ודחינו אותן, וכנ”ל לגבי בקשות מאפריקה. באפריקה בכל רגע נתון יש ארבע או חמש מלחמות שמייצרות סיפורי זוועה יותר קשים מהסיפור של אוקראינה, וכולם היו שמחים להגיע לפה.
“המדיניות העקבית של מדינת ישראל היא שאנחנו לא מדינה שקולטת פליטים, קל וחומר פליטים שלא מגיעים ממדינת האירוע. הרי הכלל הרגיל שאם אדם ברח למדינה שהוא לא נמצא בה בסכנת חיים, הוא מוגן בה. ואם המדינה הזו מוכנה לתת לו אשרה, היא לא מגרשת אותו, אז הוא לא פליט”.
אז למה בכל זאת החלטתם להכניס חלק מהאנשים?
“משתי סיבות: הראשונה היא שבכל זאת היה סנטימנט עולמי מאוד חיובי, ובשונה ממקומות אחרים, הממשלה רצתה להיות חלק מזה. אבל הסיבה העיקרית היא שיש כאן קהילה מאוד גדולה של יוצאי אוקראינה, שיש להם קרובי משפחה שם. חלק מקרבת המשפחה מקנה לאוקראינים זכאות לפי חוק השבות, אבל יש קרבת משפחה שלא מקנה זכאות, כמו למשל גבר יהודי שהתחתן באוקראינה עם אישה לא יהודייה. היא קיבלה אזרחות, אבל אמא שלה לא זכאית שבות. אבל תשמע, זו אמא שלה. וזה מבדיל את המקרה של אוקראינה מהמקרים האחרים. יש להם כאן המון קרובי משפחה, ונוצר צורך של אזרחים ישראלים להגן על קרובי המשפחה האוקראינים שלהם. זה גם נתן לנו יכולת כמדינה להסתמך על כך שקרובי המשפחה יארחו אותם, לפחות בחודשים הראשונים. לכן המדיניות של השרה שקד היתה שקרובי משפחה ייכנסו בלי מכסה, ומעבר לזה הוחלט על 5,000 איש נוספים”.
“לא משלמים לי משכורת בגלל הרגש”
בתפקיד שלך, לא רק בהגירה, אתה מתמודד יומיום עם סיפורים קורעי לב או שמוצגים כקורעי לב. אפילו בתקופת הקורונה, סיפורים של אנשים שרצו לצאת מהארץ מסיבות אישיות ולא נתנו להם. אתה לוקח את זה הביתה?
“נכון, כל הזמן. אתה חייב להפריד את השכל מהלב, אין מה לעשות. את מה שאני חושב ומה שאני מרגיש אני שומר לבית ומספר את זה לאשתי בערב. אבל כשאני מקבל החלטות, אני משתדל לקבל החלטות כמה שאפשר בקור רוח, ותמיד לזכור שבסופו של דבר כל החלטה שאנו מקבלים היא תקדימית — יש לה השלכות רוחב. כמה שיגידו לך שזה מקרה ייחודי ונדיר, זה תמיד יהיה תקדים למישהו אחר ותמיד יהיו מקרים שדומים למקרה הזה. אם הייתי יודע שכל מקרה פרטני שמגיע אליי הוא באמת האחרון, היה לי יותר קל, אבל אנחנו יודעים שזה לא כך”.
על האתגרים בעבודה: "צריך לזכור שבסופו של דבר כל החלטה שאנו מקבלים היא תקדימית — יש לה השלכות רוחב. כמה שיגידו לך שזה מקרה ייחודי ונדיר, תמיד יהיו מקרים דומים"
אתה ניצב לפעמים מול קושי רגשי לראות תמונות?
“כן, אבל אתה אומר לעצמך ‘זה התפקיד שלך’. התפקיד הוא לקבל החלטות מהראש. אף אחד לא משלם לי משכורת כדי לבחון את הרגשות שלי, אלא כדי שאני אפעיל את השכל שלי ואת האחריות שלי, ואת השליחות הממלכתית שלי, וזה מה שאני משתדל לעשות”.
פורסם ב”כלכליסט” על עובדים במינהל האוכלוסין שצפו בתיקים של אזרחים ללא אישור. אתה מכיר את המקרה?
“היתה תלונה לפני שנתיים למשטרה, המשטרה קראה לעובדת בכירה שתמסור דו”ח מיהם העובדים שנכנסו ומתי, והעובדים אפילו לא נחקרו. הם מכחישים לגמרי, והתיק נגדם נסגר. מבחינתי זה ביצה שעוד לא נולדה אפילו. כמובן שמפעם לפעם יש עובדים שעוברים על ההוראות שלנו, ונכנסים למידע, אבל אנחנו רואים את זה בחומרה רבה וזה מטופל בהתאם. במקרה הספציפי הזה, אין לי שום אפשרות לדעת אם זה נכון”.
1 צפייה בגלריה
תומר מוסקוביץ (58). גר באלון שבות. נשוי + 6 ילדים. בוגר תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית. היה בעבר מנהל רשות האכיפה והגביה, מנכ”ל חברת הבנייה משהב, ויועץ משפטי למשרד התעשייה והמסחר
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אתה מרוצה מרמת הפיקוח על מקרים כאלה?
“יש לנו מערכת שיודעת לזהות את כל הלוגים הללו, אבל אני לא יכול לחשוף שימוש חריג בלי תלונה. נגיד שיש זוג שמסוכסך בסכסוך גירושין ואחד הצדדים הולך לעובד של הרשות ונותן לו 100 שקל בשביל שייכנס לו לדו”ח. במערכת לא תופיע פעילות חריגה, כי התפקיד שלו זה להיכנס לדו”חות. לכן אנחנו חייבים לתת אמון בעובדים שלנו. יש לנו עוד מערכות מסוימות שאני לא רוצה לחשוף פה. אבל בדרך הרגילה, כשיש תלונה, אנחנו יכולים לברר אותה, והעובדים יודעים את זה. ולכן אני מאמין ש־99% לא חורגים מסמכותם”.
ברמת השירותים שמינהל האוכלוסין נותן, הציבור מתוסכל ומתלונן שוב ושוב על התורים הארוכים ללשכות משרד הפנים. אנשים מזמינים טיסה ולא מצליחים לקבוע תור להנפיק דרכון.
“במשך שנתיים אנשים לא חידשו את הדרכונים בגלל הקורונה, וכעת כולם רצו לנסוע לפסח. הלשכות שלנו לא היו בנויות לעמוד בעומס הזה. אבל למרות זאת, עשינו צעדים דרמטיים. יש בלשכת ההגירה שני סוגי עובדים: עובדים בתחום אשרות עבודה ושהייה, ועובדים בתחום מרשם האוכלוסין. כבר לפני כמה שבועות החלטנו לעשות הארכות גורפות של אשרות, ובנוסף פינינו המון עובדים שיעברו לעבוד ממחלקת האשרות למחלקת המרשם. כל עובד אשרות גם מוסמך להיות עובד מרשם. עובדי האשרות הם בכירים יותר, והיו לנו מספיק עמדות ביומטריות. ואז פרצה המלחמה והיינו צריכים להקצות עשרות עובדים שילכו למרכזי הקליטה החדשים, ואז שוב היינו עם מחסור בעובדי מרשם. זה שוב האט לנו את הקצב”.
על העומס לחידוש דרכונים: "במשך שנתיים אנשים לא חידשו את הדרכונים בגלל הקורונה, וכעת כולם רצו לנסוע לפסח. הלשכות שלנו לא היו בנויות לעמוד בעומס הזה“
האפליקציה של ניהול התורים לא מקלה את התהליך. היא מאוד לא ידידותית למשתמש.
“אפליקציית זימון התורים היא נוראית, ממש נוראית. אם אתה מנסה להיכנס ללשכה מסוימת, אתה צריך להיכנס עם כל פרטי ההזדהות שלך, ואם אין שם תור, אתה צריך לצאת ולהזדהות מחדש, ועוד כל מיני בעיות. במשך שנים חיכינו לשדרוג האפליקציה, גם בשנים שלא היה תקציב. לא מדובר באפליקציה פנימית שלנו אלא באפליקציה שמגיעה מחברה חיצונית. אחרי שקיבלנו את התקציב היו המון תקלות, אבל יש לי בשורה טובה — לפני שבועיים החל תהליך של הטמעה, ובתוך שבועות בודדים, לא רוצה להגיד כמה, אבל קרוב מאוד לאחרי פסח, נוציא את האפליקציה החדשה שהיא לאין ערוך יותר טובה”.
ברמת המאקרו, זה שבגלל בעיית תורים אנחנו משנים מדיניות של כניסה ויציאה לארץ ושל אשרות עבודה, זה בעייתי במידה מסוימת, לא?
“כן כן, בפירוש, אנחנו ניהלנו פה סיכון, לקחנו סיכון מסוים, כדי לתת לאזרחי ישראל את מה שהם כל כך רוצים, לצאת לחו”ל. זה כנראה צורך קיומי במדינת ישראל”.
אתה מוכן לנקוב בתאריך שבו העומסים יירדו?
“זה יהיה הדרגתי. אחרי הגיהניום של פסח, אני מקווה שלקראת חופשות הקיץ יהיה קצת יותר אנושי. מתי נחזור לשגרה ממש? זה ייקח עוד חודשים רבים. מי שרוצה לנסוע בקיץ, היה כבר צריך לקבוע תור”.
“בצרפת מחכים 3 חודשים לדרכון”
ברמה הבינלאומית, איפה ישראל נמצאת מבחינת זמינות תורים?
“אפילו עכשיו, כשאנחנו נמצאים במצב הכי קיצוני של אורך תורים, אנחנו במקום טוב באמצע. בצרפת, למשל, שלושה וחצי חודשים זה הזמן הממוצע לקבל דרכון, ואף אחד לא מצפה לקבל את השירות הזה יותר מהר. אנחנו הרגלנו את הלקוחות שלנו לקבל שירות מהיום למחר, אבל זה לא מקובל בעולם”.
מה האתגר הכי גדול שלך בעבודה?
“לעשות את העבודה בניקיון כפיים במובן האמיתי של המילה, לא לערבב את הדעות האישיות שלי, למלא את המדיניות של הממשלה בממלכתיות וביושר ובאחריות. זה לא פשוט בכלל. בסוף העבודה מורכבת מהרבה סיפורים אישיים. הרגע יש לנו אירוע של מוסד שעוזר לניצולי שואה ומביא מתנדבים לארץ, האתגר זה לנתק את הרגש מהשכל ולעבוד לפי המדיניות של הממשלה”.
היית מנהל רשות האכיפה והגבייה, עזבת למגזר הפרטי לתקופה קצרה, וחזרת למגזר הציבורי. למה?
“הייתי במשך חמש וחצי שנים מנכ”ל של חברת בנייה גדולה (חברת משהב — ש”ט). בהתחלה לא רציתי את התפקיד, רציתי להישאר בתפקיד ציבורי. אמרתי לעצמי שאני מגיע למגזר הפרטי לשלוש עד חמש שנים, חזרתי אחרי חמש שנים לתפקיד הקודם שלי, מנהל רשות האכיפה והגבייה. הפסדתי עשרות אלפי שקלים בחודש. אבל צריך לתת איפה שהנשמה מונחת. הנשמה שלי היא במגזר הציבורי”.
ומה אומרת על כך המשפחה?
“המזל שלי הוא שהדבר שאשתי הכי שונאת לעשות זה קניות. מה שאני מביא הביתה, מספיק לחיות ברמת החיים שאנחנו רוצים לחיות. באמת שאין לי שום דחף להכנסה יותר גבוהה. אני בהחלט שלם ומרוצה ממה שיש לי”.
מתווה הפליטים
לאחר שספגה ביקורת קשה על פליטים מהמלחמה באוקראינה ששהו שעות ארוכות בנתב”ג, החליטה הממשלה על מתווה שלפיו כל אדם שיש לו קרוב משפחה ישראלי יותר להיכנס לארץ, גם אם אינו זכאי לעלות לפי חוק השבות. חוץ ממקרים אלו, הוחלט על מכסה של 5,000 פליטים שיותרו להיכנס לישראל
