פרופ' מומי דהן בוועדת כספים: "תעלולים ברישום הגירעון הם מסוכנים בתקופה הזו"
פרופ' מומי דהן בוועדת כספים: "תעלולים ברישום הגירעון הם מסוכנים בתקופה הזו"
לטענת פרופ' דהן בדיון בוועדה, יש מחיר כלכלי כבד מאוד לעובדה שקרן פיצויי המלחמה אינה נכללת בגירעון. לדבריו, "23 מיליארד השקלים שילכו לפיצוי ושיקום נזקי המלחמה לא נכללים בו, אבל יש הוצאה בפועל. לפי הכללים הבינלאומיים חייבים לרשום את זה, זו תהיה הוצאה שהחשב הכללי יצטרך לממן"
"התרעתי שהגירעון המדינה בשנת 2024 גבוה ב-40 מיליארד שקל, ומגיע ל-170 מיליארד שקל, התקווה שלי הייתה שהדבר הזה יטופל, יש לי ניסיון אישי שיש מחיר כבד להצגת נתוני שווא. ב-2002 משרד האוצר הציג מצג שווא לגבי תחזית הצמיחה של המשק, והיה לזה מחיר כבד מאוד, הדולר הגיע במאי 2002 לחמישה שקלים, בעיתונות דווח על חשש לקריסה של בנק, ובנק ישראל העלה את הריבית ב-4.5%, זה קרה כי משרד האוצר איבד את האמינות הפיסקלית שלו. אנחנו בפתח תקופה מסוכנת מאוד, אנחנו ללא שולי ביטחון, ולכן תעלולים ברישום הם מסוכנים מאוד", כך אמר פרופ' מומי דהן בפתח הדיון שהתקיים לבקשת חברת הכנסת נעמה לזימי בעקבות דבריו של דהן לעיתונאי כלכליסט, אדריאן פילוט, לפני כחודש.
לזימי אמרה בפתח הדיון כי "בסוף פברואר היה ראיון מפורט בכלכליסט עם פרופ' מומי דהן, בעקבות הדיון פניתי לאגף תקציבים, אך כשראיתי שהתשובות לא מניחות את דעתי, ביקשתי דיון רציני בוועדה שלא יהיה מאחורי הקלעים, נתוני הגירעון הם חשובים ביותר ויש להם השלכה מול כל הגופים הבינלאומיים".
לפרופ' דהן יש שתי טענות עיקריות על חישוב הגירעון, הטענה הראשונה קשורה ל'קרן הפיצויים-מס רכוש', לפי הערכות האוצר, בשנת 2024 ייצאו מהקרן 23 מיליארד שקל לפיצוי ושיקום נזקי המלחמה. אך "23 מיליארדים אלו לא נכללים בגירעון, קרן הפיצויים איננה רשומה, אבל יש הוצאה בפועל, לפי הכללים הבינלאומיים חייבים לרשום את זה כחלק מהגירעון, אי הרישום כחלק מהגירעון הוא רישומי לגמרי, תהיה הוצאה של 23 מיליארד שקל שהחשב הכללי יצטרך לממן", כך אמר פרופ' דהן. דהן הוסיף כי "לפני 1985 אחת הבעיות הגדולות של המשק שהביאו כמעט לפשיטת רגל של מדינת ישראל, היתה יצירה של קרנות חוץ-תקציביות".
סגן החשב הכללי שנכח בדיון, ד"ר ליאור דוד, הודה שאכן על המדינה יהיה לממן גם את ה-23 מיליארד שקל הללו אך "יש הבדל בין גירעון חשבונאי בתקציב המדינה, לבין גירעון למימון. מבחינה מימונית, אין את הכסף. אבל מבחינה רישומית, יש את הכסף ולא צריך לפתוח את התקציב בכדי להעביר את הכספים הללו".
המשמעות של דבריו של דוד היא כי המטרה של הקמת קרן הפיצויים היא לאפשר לממשלה להוציא בשנה אחת הרבה כסף ללא צורך בתיקון חוקי התקציב (מגבלת ההוצאה ותקרת הגירעון) אך מבחינה פיננסית, בשנה שבה מבקשים להוציא את הכסף הרי שהגירעון בפועל גדל וכך גם יחס חוב-תוצר יגדל. או במילים אחרות, מבחינת חברות הדירוג והלמ"ס הנתון החשוב הוא הגירעון שכולל גם את ההפרשות לקרן הפיצויים-מס רכוש.
ההיגיון הכלכלי בקרן הוסבר גם על ידי נציג אגף תקציבים בדיון שאמר כי "במהלך השנים אנחנו מפרישים כסף לקרן, משמעות ההפרשה היא שאנחנו לא מחשבים חלק מהכנסות המדינה, וממילא אנחנו מגדילים את הגירעון מעט בכל שנה, ואז בשנה שבה אנחנו מוציאים את הכסף, אנחנו לא סופרים פעמיים".
מדובר בתיאור בעייתי למדי, שכן אם מתחילים לשחק בנתוני הגירעון ובשנה טובה 'מעלימים הכנסות' בכדי להגדיל גירעון, ובשנה רעה 'מקטינים הוצאות' בכדי להקטין גירעון, הרי שהאמינות הפיסקלית נפגעת. אך כפי שאמר דוד, קרן הפיצויים נועדה לאפשר גמישות לממשלה להוציא את הכסף מבלי להיות מוטרדים מהגירעון ברמה החוקית, אך ברמה הכלכלית אין ספק שצרכי המימון בשנה זו גבוהים יותר.
הטענה השניה של פרופ' דהן קשורה לכך שיש פער של כ-17 מיליארד שקל בין הגירעון המופיע בתקציב הביטוח הלאומי, לבין הנתונים המופיעים בתקציב המדינה לגבי הגירעון של הביטוח הלאומי. נציג אגף תקציבים בדיון טען כי הפער נובע מכך שהביטוח לאומי ערך את החישובים שלו באוקטובר כשהיתה הערכה להיקף נפגעים גדול יותר ולהיקף מובטלים גדול יותר, וההערכה בתקציב המדינה היא העדכנית יותר. פרופ' דהן – שמשמש כיו"ר ועדת הכספים של הביטוח הלאומי – השיב "כי בדקתי עם אנשי המקצוע בביטוח לאומי, והם עדיין עומדים מאחורי התחזיות וההערכות שלהם".
