המשך הדיון בחזקת התא המשפחתי לעניין הזכאות להטבות מס בביצוע עסקאות בדירות מגורים
המשך הדיון בחזקת התא המשפחתי לעניין הזכאות להטבות מס בביצוע עסקאות בדירות מגורים
המשך הדיון בפסיקה בחזקת התא המשפחתי הקבועה בחוק מיסוי מקרקעין ותחולתה על זוגות המעוניינים לשמר הפרדה רכושית לאחר הנישואים
רקע
חזקת התא המשפחתי הקבועה בסעיף 9(ג1ג)(4)(ג) לחוק מיסוי מקרקעין, התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק") מגבילה את זכותו של יחיד לנצל הטבות מס הקבועות בחוק לאחר כניסתו למערכת זוגית, הכוללת שיתוף מלא או חלקי בנכסים.
חזקה זו אשר פורשה בעבר באופן דווקני, רוככה במרוצת השנים בפסיקות בית המשפט העליון אשר במסגרתן נקבעו שני חריגים לכלל:
1. חריג המטען ההיסטורי – פעולות אותן ביצע אחד מבני הזוג קודם לנישואים לא ישפיעו על זכאות בן זוגו להטבת מס ברכישת או מכירת דירת מגורים לאחר הנישואים (פסק הדין בעניין פלם (ע"א 3185/03)).
2. חריג ההפרדה הרכושית – כאשר בין בני הזוג מתקיימת הפרדה רכושית אשר הוסכמה מראש במסגרת הסכם יחסי ממון ולא נזנחה במהלך חיי הנישואים של בני הזוג (פסקי הדין בעניין שלמי (ע"א 3178/12) ובלנק (ע"א 4298/18).
בעניין בלנק אף הובהר כי תוכר הפרדה רכושית חלקית בין בני הזוג, התקפה ביחס לנכסי מקרקעין בלבד. עוד נקבע כי ככל שההפרדה הרכושית נשמרת ברמה הקניינית היא אינה צריכה להיות מלאה ביחס לכל היבטי החיים של בני הזוג על מנת שיקבע שהסכם הממון והוראותיו לא נזנחו. בהתאמה, נקבע לדוגמא בעניין בלנק כי מגורים משותפים בדירה השייכת לאחד מבני הזוג או בהשבחת נכס מקרקעין של אחד מבני הזוג על ידי בן הזוג השני, לא תוביל בהכרח לשלילת חריג ההפרדה הרכושית.
בפסק דין אזרחי הנדון להלן בחנה ועדת הערר את התקיימות חריג ההפרדה הרכושית ביחס לתשתית העובדתית שהוצגה לפניה ופרשה את תכולתו בהתאם לעקרונות שהתוו בהלכות בית המשפט העליון.
פסק הדין
כבוד השופט דורות אשר כתב את פסק דינה של ועדת הערר, קבע כי על אף קיומו של הסכם ממון שנחתם בין בני הזוג קודם לנישואיהם, הקובע הפרדה בין בני הזוג ביחס לנכסי המקרקעין, בת הזוג, שבבעלותה דירת מגורים הרשומה על שמה בלבד, חייבת במס רכישה לפי מדרגות מס של דירה שניה על מחצית מדירה שרכש בן זוגה לאחר מועד נישואיהם. השופט הנכבד נימק את פסיקתו בכך שהתנהגות הצדדים לאורך שנות נישואיהם מעידה על כך שהסכם הממון נזנח בפועל ולא נשמרה ההפרדה הרכושית ביו בני הזוג.
כך, הבעל השתתף במימון עסקאות נדל"ן שביצעה האישה ואף היה בעל ייפוי כח בחשבון הבנק של האישה אליו הועברו הכנסות שכירות מנכסים בבעלותה. במצב דברים זה, כאשר חריג ההפרדה הרכושית שנקבע בהלכות בית המשפט העליון בעניין שלמי ובלנק לא מתקיים, תחול חזקת התא המשפחתי לעניין מס הרכישה ויראו את בני הזוג כיחידה מיסויית אחת.
משמעות
למרות שפסק הדין בעניין אזרחי דחה את עמדת בני הזוג ביחס להפרדה הרכושית, בפועל הוא מאמץ את ההלכה שנקבעה בעניין בלנק, לפיה יש לאפשר גם ליחידים, שבחרו לחיות במסגרת משותפת של תא משפחתי אחד ומתגוררים יחדיו בדירה של אחד מבני הזוג, לשמור על זכויותיהם הקנייניות העצמאיות, ככל שברור שהשמירה האמורה אינה נובעת מטעמי התחמקות ממס גרידא.
מובן כי כאשר קיימים פרמטרים רבים המעידים על העדר הפרדה רכושית בין בני הזוג ובפרט כאשר בן הזוג שהינו לכאורה נטול זכויות קנייניות, שותף להליכי מימון הרכישה של נכסי המקרקעין וההנאה מפירות השכרת הנכסים של בן הזוג השני – הרי שגם על פי העקרונות שנקבעו בעניין בלנק יקבע שההפרדה הרכושית שנקבעה בהסכם הממון נזנחה בפועל. סוף מעשה במחשבה תחילה.
(ו"ע 28149-09-20, יצחק אזרחי נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים. (21.8.2023))
מאת דנה הלר, שותפה, מאורי עמפלי חברת עורכי דין
d&b – לדעת להחליט
